הסופר והמחנך העפולאי עמנואל בן סבו הוציא בימים אלה ספר ילדים בשם 'על שפת התעלה' המנציח את סיפורו של נתן אלבז ז"ל, חייל צה"ל שהקריב את חייו למען חבריו בקפיצה על רימון. על מעשה זה קיבל את עיטור המופת.
אלבז עלה לארץ לבדו ממרוקו בגיל 17 במסגרת עליית הנוער. בשנת 1952 התגייס לצה"ל ושירת כחייל בחטיבת גבעתי. ב-11 בפברואר 1954, בזמן משימה של פירוק רימוני יד בתוך אוהל נצרתו של אחד הרימונים השתחררה, אלבז צעק מיד לחבריו להסתתר ולאחר שהבין כי אם יזרוק את הרימון חבריו ייפגעו, הוא אימץ אותו אל חזהו. הרימון התפוצץ, אלבז נהרג ובכך הציל את חיי חבריו.
סיפורו של אלבז נשכח עם השנים בזיכרון הישראלי עד שלפני כמה חודשים החליט בן סבו לכתוב ספר ילדים עליו במטרה להנציח את גבורתו. הספר, שמלווה באיוריה הנפלאים של הציירת ליהי הברי, מספר את סיפור עלייתו של אלבז לארץ, התמודדויותיו ומעשה גבורתו.
"לצד סדרת הספרים מעצבי הזהות בנושא השואה והתקומה לדור הצעיר, אני פועל גם בהכרת דמויות מופת במדינת ישראל לדור הצעיר, דמויות שלדאבון הלב ירדו לתהומות הנשייה", הסביר בן סבו מדוע הוציא את הספר, "בספרי את סיפורם אני משתדל לגאול אותם מתהומות הנשייה ומהשכחה ולהציבם במרכז הבמה של ספרות איכות לילדים ונוער".
עם הוצאת הספר נערכה לו השקה צנועה בלשכת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה בהשתתפות הסופר בן סבו ואחיו של אלבז יהודה. ליו"ר הכנסת אוחנה יש קשר קרוב למשפחת אלבז. "אל סיפור חייו ומותו של נתן אלבז נחשפתי לצערי בגיל מאוחר, אם כי הוא תמיד סבב אותי", סיפר יו"ר הכנסת אוחנה, "בילדותי גרה סבתי ע"ה בשכונת נתן אלבז בשדרות. חלק משירותי הצבאי העברתי במחנה נתן, על שמו. אך היה זה רק כשקראתי את הסיפור המלא, שנתן נכנס אל ליבי ומאז לא עזב אותו. קראתי על הציונות שפיעמה בו עד כדי לעזוב את משפחתו, הוריו ואחיו, כדי לעלות לבדו ארצה ממרוקו. קראתי על קשיי הקליטה שלו בארץ הקשה, ודמעתי למקרא מכתב שכתב לאימו על כך שבארץ רואים אותו כ"מרוקאי, ובארץ פירושו של הדבר – מרוקו סכין".
מה למדת עליו?
יו"ר הכנסת אוחנה: "על העלבונות והאתגרים שהיו מנת חלקו – אך על כולם התגבר – 'איך? אני פשוט חייכתי וזה הכל'. הוא היה מוכן לשאת את כל אלה – כדי להגשים את חלום חייו ולהתגייס לצבא ההגנה לישראל, המגן והחרב של העם היהודי. יש להניח שתקופת שירותו הצבאי הייתה המאושרת בחייו הקצרים, ובשיאה – כמובן – האירוע הטראגי שבגינו הפך נתן להיות חלק מחיי כולנו. ארבע השניות הגורליות ההן, שהכל התנקז אליהן: כל מה שחינכו אותו הוריו, מפקדיו, מורשתו ועברו. המחשבה על כך שהבין היטב שהוא מחזיק את גורלו בידיו, ועדיין החליט כפי שהחליט – היא שהפכה אותו לגיבור לאומי, וזיכתה אותו בעיטור המופת. הגישה האנטי-אנוכית, שלא יכלה לשאת את המחשבה שבגלל מעשה שהוא יעשה מישהו – מלבדו – ייאבד את חייו, כל אלה – מגלמים בתוכם את סיפור גבורתו העילאית".
קראו גם:
סיפרת פעם שעלית לקברו.
יו"ר הכנסת אוחנה: "כן, לאחר שנחשפתי לסיפור, החלטתי לעלות לקברו של נתן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. כשהייתי שם, שאלתי את החיילת שעמדה ליד קברו אם הגיע מאן דהוא. סיפרה לי שהגיע אדם זקן, והלך. חשבתי שאין לו בני משפחה חיים. לאחר שדאגתי לפרסום כתבה גדולה לזכרו בעיתון, יצרו איתי קשר שמעון ויהודה, אחיו של נתן. התרגשתי עד עמקי נשמתי להזמין אותם ללשכתי, ומאז אנחנו שומרים על קשר. אני מבקש להודות ולשבח את המחנך והסופר עמנואל בן סבו על ספר זה, מנציח את סיפורו של נתן אלבז, למען לא יישכח. בתלמוד נאמר שיש הקונה את עולמו בשעה אחת, נתן אלבז קנה ואיבד את עולמו ב-4 שניות. יהי זכרו ברוך לעד".
נשיא המדינה יצחק הרצוג היה הראשון שקיבל עותק מהספר ובעקבותיו שלח דברי ברכה לסופר בן סבו: "שמחתי על השליחות שקיבלת על עצמך לחבר את עלילות הגבורה של בני עמנו לילדות וילדי ישראל. סיפור עלילותיו של גיבור ישראל, נתן אלבז, הינו סיפור מופלא של איש צעיר, שחירף את נפשו באופן המהווה עד היום מופת לרבים".