בתי החולים בארץ סובלים בשנים האחרונות ממצוקת כוח אדם בתחום טכנאי הרנטגן, מקצוע הדורש רמת מיומנות גבוהה.
חסיה ברין מעפולה, שעבדה כטכנאית רנטגן במשך 52 שנים בבית חולים העמק מאז שנות ה-60, החליטה לאחר שיצאה לגמלאות לחזור ולעבוד כטכנאית רנטגן והפעם - בבית החולים יוספטל באילת. הבעל נמרוד והילדים נשארו בעפולה בעוד שחסיה ירדה דרומה כדי לסייע ולו במקצת בנטל הרב שנופל על חבריה למקצוע.
ברין (74) נולדה במחנה המעצר בקפריסין ב-1948 לאחר שהבריטים תפסו את הוריה שעלו אז כמעפילים לארץ והגלו אותם לקפריסין. בגיל חצי שנה הגיעה עם הוריה לעפולה. אביה עבד באותם ימים כנהג בבית החולים העמק והיה מסיע אותה לעתים קרובות לבית החולים, ולכן כמה שנים לאחר מכן, אחרי שסיימה שירות צבאי ונישאה לכדורגלן העבר ומאמן הכדורגל ושופט הכדורסל נמרוד ברין, החלה לעבוד כטכנאית רנטגן בבית החולים העמק.
"הייתי נוסעת עם אבא שלי בערבים כילדה וראיתי את האחיות בבית החולים ואת טכנאי הרנטגן. אבא אמר לי שלא כדאי לי לעבוד כאחות אבל טכנאי רנטגן זה מאוד כיף. אז היתה נהירה המונית למקצוע הזה והיום יש קצת דעיכה", היא נזכרת.
לפני ארבע וחצי שנים פרשה ברין לגמלאות, אבל היא לא הספיקה לנוח זמן רב. זמן קצר לאחר מכן פנו אליה לסייע בבית החולים יוספטל באילת ולהחליף טכנאית רנטגן שיצאה לחופשת לידה והיא נענתה בשמחה. "התקשרו אליי מבית החולים ושאלו אותי אם יש אפשרות שאחליף מישהי שילדה לשלושה חודשים ושלושת החודשים האלה הפכו לארבע שנים", מספרת ברין.
קראו גם >>>
עכשיו ברין תושבת אילת לכל דבר והיא נהנית מעבודתה למרות הריחוק הפיזי מביתה וממשפחתה שבעפולה. "כבר לפני 40 שנה הגעתי לאילת כשביקשו ממני ביוספטל פעם אחת להגיע לתגבור וראיתי כי טוב. מאז בכל קיץ ביולי-אוגוסט כשאנשים יוצאים לחופשה הם מביאים מתגברים. כך התחיל הרומן שלי איתם שנמשך כבר 40 שנה. אני מכירה את כל הצוות והרבה כבר התחלפו. אני מרגישה בבית ומרגישה שאני יכולה עוד לתרום למערכת. יש פה אנשים צעירים שאני יכולה ללמד אותם. אני יכולה לעשות גם משהו עם עצמי ולא סתם לשבת בבית. אני מזל אריה והאריות כידוע היפראקטיביים והמעבר הזה עשה לי ממש טוב".
מה מצב טכנאי הרנטגן היום?
"המצב קשה מנשוא מבחינת כוח אדם בכל בארץ. למשל בבית חולים העמק עפולה עובדים כמעט 25 טכנאים והם עדיין בחוסר. פה באילת אנחנו שמונה טכנאים שעובדים במשמרות של 24/7. היום התחלתי ב-8 בבוקר ואני מסיימת מחר ב-8. כשהולכים הביתה אז נשארים רק ארבעה, לכן צריך הרבה טכנאים לתגבור".
מה גורם לחוסר הזה?
"אנשים כבר לא הולכים לכיוון מקצוע הרנטגנאות ופונים להייטק ולדברים אחרים. עכשיו המקצוע מסודר יותר ומוכר ברפואה ודורש לימודי תואר של שלוש שנים, אבל עדיין יש חוסר משווע, אנשים יוצאים לפנסיה ואחרים לא רוצים להגיע".
בעלה נמרוד ברין, דמות מאוד ידועה בעפולה, מגיע מדי פעם לבקר אותה באילת וגם חסיה עצמה נוסעת לעפולה לבקר את הילדים והנכדים. "עכשיו היתה אליפות ספורט באילת במשך חמישה ימים והוא הגיע. לפעמים הוא נכנס לאוטו ובא. הוא לא יכול לעזוב את מקום העבודה שלו, הוא מאוד מבוקש בעפולה. 52 שנים אנחנו נשואים ומחזיקים מעמד, אנחנו מסתדרים. הוא נוסע דרך הבקעה ארבע שעות בג'יפ שלו ואני נוסעת פעם בחודש הביתה לעפולה. הילדים והנכדים באים לבקר אותי באילת ואנחנו נהנים פה".
מה מושך אותך בעבודה הזו?
"זו עבודה מיוחדת עם סיפוק, עבודה לבבית עם עזרה לזולת, אני נותנת לאנשים קצת תקווה ואומרת להם שיהיה בסדר וכשהם באים להודות לי אחרי שהם מחלימים, זה עושה לי טוב. אני אוהבת לשרת את האנשים. הם באים לפה מדוכאים ואני נותנת להם מילה טובה, אני מצלמת ומראה להם את הצילום. התחברתי לרנטגן גם מבחינת המקצוע שהוא נחמד ושאני מרגישה שאני יכולה לעזור. יש כל מיני אתגרים שלא נדע, אני רואה תאונות קשות אבל העזרה לאנשים זה מה שמשך אותי. העזרה ההדדית והדברים שמבקשים ואני מבצעת, הרופא עומד לידי ומחמיא לי. בתקופת הקורונה היה מאוד קשה והייתי ממוגנת מכף רגל ועד ראש בחדרים נפרדים".