לפני כחודש וחצי, בהפתעה גמורה, הודיעה לילך מידן כי היא פורשת מניהול בית המוסיקה בעפולה. אחרי 15 שנים של עשייה מסביב לשעון בקונסרבטוריון העירוני, שבע מתוכן בתפקיד המנהלת, מידן קיבלה החלטה לא פשוטה לעזוב. מאז היא נמצאת בסבב של מפגשי פרידה מכיתות הלימוד, מהלהקות, התזמורות והתלמידים שאת חלקם היא מלווה מעל 10 שנים.
לפני כשבוע נבחר לה מחליף, פלג ריפין מעפולה, שייכנס לנעליה הגדולות ויצטרך להמשיך להוביל ולפתח את המקום שמסב הרבה גאווה לעיר. חשוב לציין כי תפקיד מנהל הקונסרבטוריון העירוני בעפולה הוא אחד התפקידים החשובים והמשמעותיים בתחום החינוך הפורמלי והלא פורמלי בעיר.
החלטה קשה
מידן בת ה-56 עוסקת בחינוך למוסיקה כבר 33 שנים. היא התחילה ב-1990 בשיעורי מוזיקה לגיל הרך בגנים בעפולה, במגידו, יקנעם עילית ונוף הגליל ולאחר מכן עברה לעבוד בעמק הירדן, הדריכה בקורסים לגננות ומטפלות ולמדה תואר במוסיקה עם הרחבות לחינוך ופסיכולוגיה.
בשנת 2008 פנה אליה בצלאל קופרווסר, אז מנהל הקונסרבטוריון העירוני בעפולה, והציע לה להצטרף לעשייה המוסיקלית בעיר. מידן נענתה בחיוב להצעה ותפקידה הראשון היה ריכוז פדגוגי של שני בתי ספר מנגנים ושל חבורות הזמר של כיתות המוסיקה. מיום וחצי של עבודה זה צמח למשרה מלאה, כשמהר מאוד מידן הפכה לדמות דומיננטית, משפיעה וליד ימינו של המנהל האגדי.
בשנת 2016, כשנתיים לאחר שקופרווסר עזב להיות מפמ"ר מוזיקה במשרד החינוך, היא מונתה למנהלת הקונסרבטוריון. מידן הסתערה על התפקיד ואחרי עבודה קשה היא החזירה את המקום לשגשג ולהצליח כמו בתקופת קופרווסר.
כאמור לפני חודש וחצי, אחרי שבע שנות ניהול, היא הודיעה על פרישה. עכשיו מידן מסבירה לראשונה מה הביא אותה להחלטה הזו: "זה נבע משילוב של כמה דברים; פחות התחברתי לשינויים הפדגוגים, פחות הזדהיתי עם הכיוונים שהשתנו וגם הרגשתי שאני רוצה לעשות דברים אחרים. בתפקיד הזה אני לא יכולה להוביל את המקום למקומות שאני לא בהכרח מאמינה בהם ולכן החלטתי ללכת כדי להיות שלמה עם עצמי, עם האני מאמין שלי ועם מה שאני בוחרת לעשות".
איך התגבשה אצלך ההחלטה?
"זו החלטה קשה. אני מאמינה בחינוך מוסיקלי בכל ליבי. באמת שלא חשבתי שאוכל לעשות שום דבר אחר חוץ מזה. בגלל זה התלבטתי מאוד, אך מהרגע שהחלטתי אז כבר נהיה לי יותר קל".
תחושה של בית
בימים אלה מידן נפרדת מהתפקיד, מהאנשים, מהתלמידים ומהמקום שהיה לה בית במשך 15 שנים. "אלו היו שבע שנים מאתגרות", מסכמת מידן, "כשנכנסתי בשנת 2016 בית המוסיקה היה במצב לא טוב. בשנתיים שעברו מאז שבצלאל עזב הייתה ירידה וחוסר אמון מצד הציבור שנמצא בו. המשימה הראשונה שלי הייתה לייצב את המקום - להחזיר לתלמידים ולהורים את האמון ולשפר את היחסים בתוך צוות העובדים שהיו אז מתוחים ורגישים.
"שמתי לעצמי למטרה לעשות חיבור מחדש של הדברים ולאט-לאט ובעבודת נמלים הצלחתי לחבר את הצוות, לחבק אותו ולהחזיר את תחושת השייכות והחברות בין המורים לבין מנצחי התזמורות. גם כיתות המוסיקה חזרו להתמלא שוב. בשנה הראשונה היו 50 תלמידים שרצו להגיע למגמת מוזיקה בחטיבה ובשנתיים האחרונות עברנו את ה-100 תלמידים שביקשו להתקבל. עם הזמן גרמנו לתלמידים לאהוב שוב את המקום, השתלבנו בקהילה והפכנו למעורבים בעיר. כשהתחלתי כמנהלת היו כ-350 תלמידים והיום יש כ-500".
במה את הכי גאה אחרי שבע שנים בתפקיד?
"בתחושה של התלמידים שזה הבית והמשפחה שלהם ובכמויות של התלמידים שמסיימים כיתה ט' ובוחרים להמשיך למסלול בגרות".
רגע אחד שהיה השיא?
"לפני שש שנים בפורטוגל. התזמורת הייצוגית, צעירי עפולה והביג בנד הופיעו מול 700 איש. בסיום ההופעה אנשים היו עם דמעות בעיניים, בירכו והודו לנו. זו היתה הצלחה מיוחדת".
אתגעגע לתלמידים
תחת ניהולה של מידן מספר תלמידים התפתחו מאוד ופיתחו קריירות מצליחות. "יש לנו בוגרת, בתיה פרנקלך, שהיא היום קומפוזיטורית ומנצחת על תזמורות בעולם שחיה ולומדת באירופה. היא ניגנה בקלרינט. זה מרגש ומשמח מאוד מה שקרה איתה. יש גם את לירון יובל המוכשרת. היא לומדת ברימון, כותבת ומנצחת. היא ניצחה על הסימפונית חיפה על יצירה שהיא כתבה והופיעה גם בערב גדול עם יהורם גאון. היא בהחלט עושה חיל. הכי מוכרת ומפורסמת זו חן אמסלם שגדלה אצלנו בלהקת צעירי עפולה אצל יורם צדוק.
למה הכי תתגעגעי?
"במפגשי הפרידה שאלו אותי אם התעייפתי או אם כבר אין לי סבלנות לילדים. אז התשובה היא ממש לא. אני אוהבת את העבודה איתם ואני הכי אתגעגע אליהם. אני אוהבת את הצוות הנדיר שעבדתי איתו ומעריכה אותו מאוד".
מה רצית לעשות ולא הספקת?
"הגיע הזמן להוציא שוב משלחת להופעות בחו"ל. זה מנוף תמיכה לתלמידים ונותן להם הרבה אנרגיה וסיפוק. רציתי לפתוח מסלול ללימוד כלים אתנים מזרחיים, להקים הרכבים של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ולהקים תזמורת קהילתית של מבוגרים. בית המוסיקה הוא חלק מרשת 'שחקים' ואפשר לייצר שיתופי פעולה יפים בין האגפים השונים. כמו למשל מופע משותף של חוג המחול והתזמורת. בשחקים יש אנשים מאוד יצירתיים ובכלל עפולה היא עיר שמקדמת חינוך מוסיקלי ואני מעריכה את זה מאוד".
קראו גם:
טיפ למחליף שלך פלג ריפין?
"אני סומכת עליו שיידע למצוא את הדרך לשמור על בית המוסיקה שהוא באמת פנינה. לוי שער הניח את היסודות, אחריו בא בצלאל קופרווסר שטיפח את המקום והביא אותו לאן שהוא היום. אלה אנשים יקרים שעשו פה הרבה. המקום הזה חשוב להרבה אנשים ואני מאחלת לפלג שיראה את היופי שבמקום וימשיך לפתח אותו".
מה הדבר הבא?
"האמת שעוד אין לי משהו מוגדר. אלך לכיוונים אחרים בתחום המוסיקה. קודם אנוח קצת ואחר כך אמשיך לעשות למען אוכלוסיות קצת אחרות. בסופו של דבר אני אוהבת אנשים ואוהבת לעבוד עם אנשים".