פיצה רימיני בעפולה חוגגת 45 שנה. הפיצרייה, שנוסדה בשנת 1978 על ידי האחים אברהם ודוד נגה וממוקמת ברחוב הנשיא 20, היא הראשונה שנפתחה בעיר ואחת הוותיקות והפופולריות בכל האזור.
ירון נגה, דור שני במשפחה שעובד בפיצרייה, מספר שהכל התחיל כאשר אביו אברהם ז"ל ואחיו יעקב זיהו הזדמנות לפתוח סניף של רשת הפיצריות האיטלקית רימיני. "המסעדן מנפרד כץ פתח רשת פיצריות ארצית רימיני בכל הארץ, מקרית שמונה בצפון ועד אילת בדרום. היו קרוב ל־70 סניפים ואנחנו אחד מהם. כל הסניפים האחרים נסגרו עם השנים ואנחנו היחידים שנשארנו מהמקוריים".
רחוב הנשיא בעפולה, שהיום הוא שדרת חנויות מצליחה, לא נראה כך בשנות ה־70 המאוחרות כשהיו בו בעיקר מוסכים ומבני תעשייה. גם המבנה בו ממוקמת פיצה רימיני היה בעברו מוסך. "אנחנו היינו החלוצים. כשפתחנו את הפיצה, לא הייתה שום חנות מסביב ברדיוס של 300 מטר. כל הרחוב נבנה מחדש בעקבות הפתיחה של פיצה רימיני".
פיצה רימיני, שהביאה את בשורת האוכל האיטלקי לעפולה, נפתחה ב־9 במאי 1978 בשעה 14:00. פתיחת פיצרייה בעפולה בשנת 1978 היתה אטרקציה ולכן תוך זמן קצר המקום הפך לאחד המקומות האהובים ביותר בקרב תושבי העיר ותושבי היישובים הכפריים שבסביבה.
נגה, שהיה אז ילד בן 8, זוכר היטב את הימים ההם. "זו הייתה ממש מסעדה איטלקית, עם מלצריות שמגישות את האוכל ומפות על השולחנות. זה היה שם דבר. לא היה בעפולה שום דבר חוץ מפיצה רימיני ואולי עוד פלאפל ותיק, לא היו הרבה עסקים. זה נחשב למשהו חדשני בנוף המקומי. בכלל, פיצה הייתה משהו חדשני. היום אנחנו יותר בסגנון פאסט פוד, כמובן שיש את כל המוצרים, פסטות וסלטים, אבל זה בסגנון העכשווי. אתה לוקח ומשלם. בלי מלצריות ובלי גינונים".
העוגן של המשפחה
ירון נגה התחיל לעבוד בפיצרייה כילד ומאז היא חלק בלתי נפרד מחייו. "בגיל שמונה, כשחברים שלי היו הולכים ליריד ולהופעות בפארק הרכבת ממול, אני הייתי עובד בפיצה. אחרי שהשתחררתי מהצבא בשנת 1991 נכנסתי כבר כשותף בניהול המקום. בשנים הראשונות לא היינו כשרים והיינו מוכרים נקניק על הפיצה, אבל ב־1990 נכנס לי ג'וק והחלטתי ביום בהיר אחד לעשות את המקום כשר. חמש שנים לאחר מכן גם חזרתי בתשובה".
זו הייתה דרישה מצד האנשים שרצו שהמקום יהיה כשר?
"זה לא היה שמישהו לחץ עלי או משהו כזה. העסק עבד טוב גם לפני וגם אחרי. לא היה משהו שדחף אותי לעשות את הכשרות".
ירון נגה מספר שהפיצה היא לא רק עסק משפחתי, אלא גם סוג של דרך חיים. היום הוא ואחיו יוחנן, יחד עם דודו יעקב ובנו יובל, מנהלים את המקום וגאים במה שהם עושים. "פיצה רימיני זה העוגן של כל משפחת נגה, משם אנחנו מתפרנסים ומשם קנינו נכסים. זה הבייבי שלנו. דוד שלי יעקב הוא המייסד ועדיין בא לפיצה, הוא בשבילנו כמו אבא. אני ואחי ממשיכים את דרכו של אבי אברהם נגה ז"ל, שנפטר לפני שמונה שנים. היום אנחנו מתעסקים גם בנדל"ן, אבל פיצה רימיני הייתה תמיד מקור הברכה שלנו. עכשיו גם הבן שלי בן ה־20 מתחיל להיות בעניינים ולנהל קצת את המקום".
הפיצה שלהם ידועה בטעם המיוחד והאיכותי שלה, עם המתכון המקורי שנשמר לאורך שנים. לצד הפיצה מוגש הרוטב המיוחד של רימיני, אותו חיקו המתחרים. "זה רוטב שהרשת הכינה, ועם השנים במקומות אחרים היו מביאים את השקיות ועשו לו אדפטציה לקטשופ. עד היום אנחנו מגישים את הרוטב לצד הפיצה. את הבצק אנחנו עושים במקום וגם את הגבינה מגרדים כאן. הכניסו אותנו אפילו פעם לרשימת הפאסט פודים הכי נחשבים במדינה במוסף מיוחד ליום העצמאות של ידיעות אחרונות".
יחס אישי לכל אחד
בנוסף לפיצה, רימיני מציעה היום גם מגוון רחב של מאכלים איטלקיים אחרים. "הכנסנו הרבה שינויים לאורך השנים", מספר נגה, "אם בעבר היה לנו רק ספגטי, היום נכנסו גם רביולי ופסטות שונות, שקשוקה, סמבוסק, זיוה ומלאווח, דברים עכשוויים שלא היו בפיצה בהתחלה".
8 צפייה בגלריה
משמאל לימין: יעקב נגה - המייסד, בנו יובל, ושני בניו של אברהם ז"ל - ירון ויוחנן נגה
(צילום: באדיבות משפחת נגה)
עם השנים נפתחו עוד פיצריות בעפולה, איך הגבתם לכניסה של המתחרים?
"בשמחה רבה. אנחנו אנשי אמונה, ואם צריך לעזור להם אנחנו גם עוזרים. אנחנו לא מסתכלים על עסקים אחרים ולא מתחרים באף אחד. אין לנו את המושג הזה להתחרות או להגיד משהו רע על מישהו חלילה. אנחנו יודעים שהפרנסה מהשמיים. אומרים שפרנסה של אדם נקבעת מראש השנה ועד ראש השנה, לא משנה מה הוא יעשה. אנחנו הולכים בגישה הזאת ואין לנו ממה לחשוש".
אתה אוהב לשרת את הלקוחות?
"מאוד. אבא שלי ז"ל והדוד יעקב השרישו לנו מושג שאומר שכאשר קליינט בא לעסק זה כאילו הוא מגיע בפעם הראשונה. אנחנו נותנים לכל אחד את היחס האישי וזה לא מובן מאליו. כמובן שבפיצה שלנו יש את הפרודוקטים והחומרים הכי משובחים ויקרים, אנחנו לא חוסכים אפילו בגרם של איכות. משתדלים לעשות בכל דבר את הטוב ביותר שיש".
קראו גם:
יש אנשים שבאו כילדים ועכשיו מגיעים כמבוגרים?
"איזו שאלה, יש לנו את זה בקביעות. לא מזמן בא בן אדם עם הילד שלו, הושיב אותו בכיסא של התינוק ואמר לו 'פה בכיסא הזה אני ישבתי'. החלום שלו היה להביא את הילד שלו ולהושיב אותו בכיסא שהוא ישב עליו כילד. הגיע אלינו אלוף משנה עם החיילים שלו ואמר להם 'אני גדלתי פה בתור ילד'. יש סיפורים מאוד מרגשים: יום אחד הופיע מישהו מולי בדלפק עם דמעות בעיניים. שאלתי לו מה קרה, והוא אמר לי שהוא מהדרום ובשנות ה־70 הייתה פיצה רימיני בערד ושעכשיו פתאום החזרנו אותו לילדות, 'אני מרגיש שאני ילד שאוכל פיצה רימיני בערד. אותו טעם ואותו הכל, החזרתם אותי במנהרת הזמן 40 שנה אחורה'".