מוניק שכטמן מעפולה, פנסיונרית של משרד החינוך, מכירה היטב מה זה לגדל ילד עם מוגבלות. אחד מבניה נולד עם לקות שמיעה וההתמודדות שלו עם החברה בחייו הצעירים היו עבורה אתגר לא פשוט.
לכן, כשלפני שלוש שנים הציעו לה את תפקיד רכזת הנגישות של מתנ"ס שחקים, היא לא היססה ולקחה אותו באהבה גדולה ועם תחושת שליחות עצומה - לשלב אוכלוסייה עם מוגבלות בחיי הקהילה בעפולה.
מהסיפור האישי שלה היא פועלת לייצר שוויון בחברה, כשגולת הכותרת של העשייה שלה מאז נכנסה לתפקיד היא שילובם של ילדים עם מוגבלות בחוגים עם ילדים רגילים. כל הורה של ילד עם מוגבלות שפונה אליה מוצא אצלה אוזן קשבת ומאמץ עילאי להשתלב בחוג שבו יוכל ללמוד, להתקדם ולהיות מאושר.
בשבוע שעבר בחרה עפולה את 12 יקירי העיר לשנת 2022 ובין הנבחרים גם שכטמן, שתקבל את האות מחר ביום העצמאות ה־74. הבחירה בה ריגשה אותה מאוד. "מאז אותו טלפון מראש העיר אני בהתרגשות", היא אומרת, "הופתעתי. כל העשייה שלי היא למען הפרט ואני מודה על הזכות שקיבלתי ומודה לכל מי שלקח חלק בעניין וקידם את הנושא".
צורך פנימי
שכטמן (66), אם לארבעה ילדים וסבתא לשישה, נולדה וגדלה בעפולה. היא התחנכה במסגרות החינוך בעיר ואחר כך המשיכה ללימודי הוראה במכללת אורנים. 37 שנים עבדה כגננת במערכת החינוכית בעיר עד יציאתה לפנסיה. "גם כשעבדתי במערכת החינוך שילבתי ילדים עם צרכים מיוחדים בגן וכבר משם הגרעין נבט", סיפרה השבוע.
לפני שבע שנים יצאה שכטמן לפנסיה ומאז שפרשה היא עוסקת בהתנדבות למען הקהילה. לפני שלוש שנים החלה לעבוד כרכזת הנגישות במתנ"ס שחקים, ונוסף על כך היא גם מתנדבת בפרויקטים של תרבות בקהילה ובביטוח לאומי. "אמילי זיידל, מנהלת בית ויצו, פנתה אליי והציעה לי להיכנס למערכת. עשיתי קורס השתלמות ונכנסתי לעבוד במשרה בתשלום סמלי. המטרה שלי היא לשלב אנשים עם מוגבלות בתוך המסגרות השונות שלנו. חשוב לי השילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בחברה שלנו ובעיקר בעפולה. צריך שהאוכלוסייה הזו תדע שיש לה בית ומקום בתוך הקהילה שלנו, שיש מקום שווה בחברה לכל אחד".
שכטמן היא כאמור אם לבן עם לקות שמיעה, שנתקלה בקשיים בשילובו בחברה וזה היה אחד הדברים שהניעו אותה לקום ולפעול. "לא היה לנו מענה והכוונה בקהילה כהורים לילד צעיר. זו היתה התמודדות לא פשוטה, לא היה לי מספיק למי לפנות. כאמא לילד חירש זה מה שמקדם אותי היום ועוזר לי בעשייה. משפחה שאחד מילדיה סובל מלקות, לרוב לא יודעת למי לפנות. לתוך זה אני נכנסת כדי שהם יידעו שיש מקום שנותן מענה ומממש חלומות. יש במתנ"ס עולם פנאי רחב ומגוון שאפשר לחבר אליו את האנשים עם המוגבלויות".
חשיפה מוגברת
כחלק מפעילותה כרכזת הנגישות במתנ"ס, הכניסה שכטמן תוכנית ייחודית ללימוד שפת הסימנים. "זה עוד נדבך שעוזר להעלות את המודעות בקבלת האחר והשונה", היא מסבירה.
תוכנית נוספת אותה קידמה שכטמן לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה היא 'פברואר יוצא מן הכלל' שמתקיים מדי שנה ברשת המתנ"סים. "אנחנו מקיימים יום עיון מיוחד וחושפים את עובדי הרשת לאנשים עם מוגבלויות שונות".
אחד הסיפורים המרגשים שבו נתקלה שכטמן במהלך העשייה שלה היה בחודש פברואר השנה כשעזרה לילד יהב וקנין בן ה־10 מעפולה, שמתמודד עם שיתוק מוחין, להשתלב בחוגים במתנ"ס.
"קיבלתי טלפון מאמא שהבן שלה לקוי CP והיא סיפרה לי שהוא מתחנך מחוץ לעיר ואחר הצהריים הוא נמצא בבית בלי שום עשייה ושאין לו חברה ולאן ללכת", נזכרת שכטמן, "זו היתה שיחה מרגשת ואחרי 24 שעות הילד שולב בחוג 'שף צעיר' בבית ויצו. הוא מגיע אחת לשבוע, ילד נבון וחברותי שהתקבל כילד רגיל. הוא מרגיש שהוא שייך ונמצא במקום שהוא היה צריך להיות בו. אחרי שהוא שולב ופורסמה הכתבה המרגשת בעיתון 'ידיעות העמק', פנו אליי כמה הורים לילדים צעירים יותר שהפניתי אותם לחוגים שלדעתי מתאימים להם".
קרן אור
מאז שהיא פועלת למען אוכלוסייה עם מוגבלות, שכטמן מקווה שהיא תצליח לשנות את היחס והשילוב של אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים בעפולה. "המקום נותן לי דחיפה ומוטיבציה לפעול ולקדם", אמרה, "מרגש אותי לראות את הילדים מצליחים להשתלב. ככה אני ממלאת את הייעוד שלי. אני רוצה שילדים עם מוגבלויות לא ירגישו שונים. היום אנחנו נמצאים בעידן אחר. היום בכל מרכז קהילתי נמצא רכז נגישות והתפקיד שלי הוא לגרום להנגיש את המקום, לתת שירות ולקשר בין אנשים עם צרכים מיוחדים למרכז הקהילתי".
מה עוד את רוצה לשנות?
"להעניק לאנשים עם מוגבלויות מענה במגוון הצרכים בעולם הפנאי שלהם. הייעוד שלי גם לפתוח בית חם וקבוע לאנשים עם מוגבלות, שנמצא עכשיו בשלבי עשייה וישמש ליצירת מפגש והווי חברתי. אני רוצה גם להכניס תוכנית של למידה של שפת סימנים בתוך מוסדות החינוך. מה שעוד חשוב לי הוא שבכל אירוע ופעילות שנעשית אצלנו בעיר יוסיפו בתחתית המודעה שהמקום הוא מונגש. חשוב לי מאוד גם לחדש את מועדון לקויי השמיעה והחירשים שהיה לנו בעבר ואני מקווה שנמצא שוב בית לקבוצה הבוגרת יותר. אני רוצה גם להודות על המקום שרשת שחקים נתנו לי והאמינו בעשייה שלי. אני רואה את התפקיד שלי כשליחות. אני רוצה ליצור סביבה שמאפשרת השתתפות בתפקוד עצמאי לכל אדם ללא קשר ליכולות שלו. זו התפיסה שלי".
איך החברה לדעתך מתייחסת לאנשים עם מוגבלויות?
"המודעות עדיין לא מספיקה. צריך להציף את זה שלכל אחד יש מקום ומענה והמטרה שלי שכולם יהיו שווים בין שווים. בגלל שאין מספיק חשיפה אז אנשים לא ממש מודעים, אבל בסוף זה תלוי איך אתה משדר ומעביר את המסר. שחקים פתחה את שעריה וראתה את האדם האחר והשונה כשווה, היא נתנה להם מקום להראות שהמרכז הזה פועל למטרתם. הרשת היא מוקד לפעילויות חברתיות, פנאי ותרבות לכל התושבים, והראייה הכוללת היא לשלב את התושבים עצמם בתוך המערכת הזו".