תומר ויב מקרית טבעון מתחיל השבוע את שנתו ה־18 כגנן, כשבעשור האחרון הוא עובד בגן ילדים 'רימון' בבית לחם הגלילית.
ויב (46), נשוי ואב לילדה, הגיע למקצוע שמזוהה בעיקר עם נשים אחרי שהדריך במשך שנים בני נוער ומבוגרים עד שבאחד הקיבוצים שבהם עבד הוא נכנס לגן ילדים והתאהב. "מהיום הראשון היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות", הוא מספר.
הוא השלים שני תארים בחינוך במכללת אורנים, תואר ראשון בחינוך לגיל הרך ותואר שני בשילוב ילדים עם צריכים מיוחדים ובעשור האחרון הוא משמש כגנן ילדים בגן 'רימון' בבית לחם הגלילית, גן טרום חובה שבו מתחנכים 35 ילדים בגילים 4 וחצי עד 6.
"מתחילת הדרך שלי עברתי את כל הגילים בגיל הרך והגעתי עד לבית התינוקות שבו עבדתי כמה שנים ובגילים יותר צעירים, אבל בגיל הזה של טרום-חובה אני מרגיש שאני ממלא את הפוטנציאל שלי כגנן וכאיש חינוך".
ויב מרגיש חיבור חזק לילדים בגן: "אני מרגיש שזה המקום שלי כאדם להביא את האיכויות שלי בגיל הזה בצורה הכי טובה. בגילים האלה הגדולים יותר לפני היציאה לבית ספר ולעולם הגדול, עדיין אפשר לשמור פה על סוג של תמימות ולהוביל את הילדים לעשייה שגורמת להם להביא את הדברים שלהם בצורה המיטבית ביותר".
מקצוע הגנן שבו עובד ויב מזוהה, כידוע, בעיקר עם נשים, אבל הוא מצדו לא רואה הבדל משמעותי בין גבר לאישה במקצוע הגננות והוא מביא אליו את היתרונות שלו.
"כשעבדתי בבית התינוקות זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בהרמת גבה, אנשים לא הבינו איך אני בתור גבר נמצא פה. אבל אני לא חושב שצריך להיות הבדל בין גברים ונשים במקצוע הזה, אני חושב שזה מבורך שאנחנו גם גבר וגם אישה בתוך הגן. מערכת החינוך בארצנו ברובה כבר שנים מושתתת על נשים. היתרון שלי פה והילדים גם אומרים את זה שיש הרגשה שאבא בבית. יש פה הרגשה של משהו שלם: כל אחד ואחת בצוות מביא את האיכויות שלו. יש לי את הדברים האישיותיים שלי שאני מביא, אני מפיג חרדה ואני מביא גם סמכותיות, אלו דברים שיותר נוגעים לי כאדם ופחות בעניין מגדרי. אני לא רואה את ההבדל, אבל אני כן רואה את ההשלמה שאנחנו נותנים אחד לשני".
קראו גם >>>
מה סוד ההצלחה שלך במקצוע כל-כך מורכב ותובעני?
"אם מדברים על שכר, זה לא מה שמביא אותי לפה. אני גם לא אשתמש בקלישאות על שליחות, אני מנסה לעשות את מה שאני אוהב בחיים ואני אוהב להיות עם ילדים. אני לא רק מלמד אותם ולא נמצא פה רק בשביל להראות להם את הדרך ולכוון אותם לחיים; הם מלמדים אותי ואותנו כצוות מדי יום. זה סוג של מראה שאתה מקבל כל הזמן. בשיח איתם אני לומד הרבה על עצמי. מה שמחזיק אותי פה קודם כל זה האהבה למקצוע, הצחוק של הילדים, התמימות הזו. תמימות של ילד זה אחד הדברים המרגשים ביותר שיש".