לאחרונה התקיים בבית החולים בילינסון אירוע נדיר ומרגש שבו בוצעה באותו יום השתלת כליה משולשת. שלושת ניתוחי הוצאת הכליה מגופם של התורמים התקיימו בו זמנית ולאחרים התקיימו שלוש ההשתלות במקביל. אחד מהתורמים הוא פנחס כהן מעפולה שמספר השבוע על ההשתלשלות שהובילה אותו לתרום את אחת מכליותיו ובכך להיות שותף בהצלת חייהם של שלושה אנשים.
פנחס כהן (34), נהג משאית מעפולה, נשוי ואב לשניים, נתקל לפני כמה חודשים בפוסט בפייסבוק אותו העלתה ידידה שלו מזמן השירות הצבאי שסיפרה על אביה הזקוק בדחיפות להשתלת כליה. כהן לא היסס ומיד נידב את עצמו. "ראיתי את זה כסימן משמים", הוא אומר השבוע, "גיסי הוא מושתל כליה והוא עבר את התהליך של הדיאליזות ומשם עלה לי הרעיון לתרום. רציתי לתרום לו בהתחלה אבל זה לא הסתדר וכשראיתי את הפוסט של הידידה שלי בפייסבוק מיד אמרתי לה שאני מוכן".
לא חששת מהתהליך?
"לא, באתי עם אמונה חזקה. אמרתי שאני צריך להיות שם והאמנתי שהכול יהיה לטוב וזה מה שצריך לקרות".
לאחר תהליך ממושך של בדיקות נמצא כהן כמתאים לתרומת כליה, אך מכיוון שסוג הדם שלו לא התאים לסוג הדם של הנתרם הוא תרם את כלייתו למישהי אחרת, עולה חדשה מאוקראינה שהיתה זקוקה לכליה. אביה שבא במיוחד מאוקראינה לארץ תרם אף הוא את כלייתו למטופלת אחרת, בעוד שגם אביה של הידידה מהצבא זכה לתרומה. כך נוצר אירוע נדיר של תרומת כליה משולשת שנעשתה בהצלבה.
עכשיו כשהוא לאחר תהליך ההחלמה מרגיש כהן כי חייו קיבלו משמעות אחרת. "עשיתי פה משהו מדהים. הרבה חברים ומכרים שלי אמרו לי שאני לא מבין את גודל התרומה שלי. אמרתי להם שבסך הכול באתי לעזור. אני בחיים לא הייתי בבתי חולים ואף פעם לא עשיתי ניתוח. הם אמרו לי שאני אומר את זה כאילו זה כלום, אבל אני הרגשתי שבסך הכול עברתי ניתוח קטן בשביל להציל חיים של בן אדם. היתה פה הצלת חיים של שלושה אנשים. לפני הניתוח התפללתי שהתרומה תהיה בצורה של הצלבה כי רציתי שבזכותי יינצלו שני אנשים. התפללתי עם כוונה ובסוף התרומה היתה משולשת. אני בשוק מהדבר הזה עד עכשיו. לא הבנתי עד כמה האירוע הזה נדיר עד שדיברו איתי והסבירו לי שזה לא קורה כמעט".
כהן נמצא עד היום בקשר עם נתרמי הכליה שחבים לו את חייהם. "נפגשתי איתם והם הודו לי אבל כל פעם שהם אומרים לי תודה אני מעביר את הנושא ואומר הכול בסדר. אני אומר להם 'לא עשיתי כלום, אתם עשיתם לי טובה וגרמתם לי לקיים את המצווה'. הם אומרים שזה שינה להם את החיים מקצה לקצה. הם היו עושים דיאליזות שלוש פעמים בשבוע, הם לא יכלו לשתות מים ולא יכלו להיות בשמש, זה סבל נוראי. אני רואה אותם עכשיו שמחים ומחייכים וזה שווה לי הכול".