לאחר שנים של המתנה וסבל, יהודה כהן, מנהל הפיקוח והאכיפה בעיריית עפולה שהיה זקוק לתרומת כליה, קיבל תרומת כליה אלטרואיסטית שהצילה את חייו.
השבוע, שלושה שבועות אחרי הניתוח כשהוא מתאושש בביתו וחוזר לעצמו, הוא מספר על הבשורה המרגשת שקיבל כשהודיעו לו שנמצאה לו סוף סוף התאמה ועל המפגש המרגש בינו לבין האישה שתרמה לו את כלייתה. "יש לנו עכשיו עוד משפחה", הוא אומר בהתרגשות גדולה.
קבלת הבשורה
כהן (67) תושב עפולה, נשוי ואב לשלושה, חלה בסוכרת לפני 8 שנים. לפני שלוש שנים בבדיקה שגרתית התגלתה פגיעה בכליותיו שהלכה והחמירה עד שהכליה שלו תפקדה ברמה של 15 אחוז. לפני שנה וחצי בישרו לו הרופאים שכדי שהוא יוכל להמשיך בשגרת חייו התקינים, הוא חייב כליה חדשה. משפחתו שנבדקה לא נמצאה תואמת לתרומת כליה וכהן התחיל במסע חיפושים למציאת תורם. "עשיתי פרסום רחב בפייסבוק והרבה כתבות בעיתונים והגענו לאלפי אנשים. אחרי זה נרשמתי בעמותת 'מתנת חיים' של הרב הבר ז"ל".
לפני כחודשיים הגיעה הבשורה המיוחלת כאשר כהן קיבל שיחת טלפון מעמותת 'מתנת חיים' שבה הודיעו לו שנמצאה לו סוף-סוף תרומה. "הם אמרו לי שנמצאה לי תורמת אלטרואיסטית אנונימית שמתאימה לי מבחינת תרומה ומוכנה לתרום לי כליה".
איך הגבת?
"הייתי עם דמעות, זו התרגשות גדולה. התקשרתי מיד למשפחה והודעתי להם ולמחרת היום כבר התחלתי בתהליכים לקראת הניתוח".
התורמת העדיפה שהניתוח יבוצע בבית החולים 'הדסה עין כרם' ולמחרת היום כבר הוזמן כהן לבדיקות ולהכנת תיק רפואי לקראת ההשתלה, אבל רגע לפני שהושלמו הבדיקות התגלה מכשול קטן. "לפני שנה עברתי צנתור בלב במסגרת הכנה לניתוח ואחרי הצנתור קיבלתי מדללי דם, מה שאסר עליי להיות מנותח במשך שנה. לכן בהתייעצות בין המנתח לבין הקרדיולוג פה בעפולה, הם החליטו יחד מה התאריך המתאים לניתוח שהיה שנה פחות ארבעה ימים מאז הצנתור. ואז, בהתראה קצרה, בתוך שבוע השלמנו את הכל".
ניתוח השתלת הכליה נקבע ל־26 ביולי, כאשר ההליך התבצע סימולטנית: התורמת עברה את הליך הוצאת הכליה כשבמקביל בחדר הסמוך כהן עבר את ההרדמה לקראת הניתוח. מיד כשסיימו את ההליך עם התורמת, הכליה הועברה והושתלה בגופו של כהן בהצלחה.
"לפני הניתוח היו לי כל הזמן פחדים", הוא משתף, "זה בכל זאת ניתוח שאורך כמה שעות בהרדמה מלאה ופותחים את הבטן כמו בניתוח קיסרי, אבל עשיתי חשבון של כל הסבל שכרוך בדיאליזות מול ניתוח מציל חיים והייתי חייב להמר. אני גם סומך על הרפואה בארץ, יש לנו רופאים נהדרים ועובדה שהם הצליחו לעשות את ההשתלה. יש בהדסה עין כרם צוות רפואי מצוין עם שני רופאים שטיפלו בי, ד"ר חלאיילה וד"ר אשרף, שניהם מלאכים. גם האחות רותי מתאמת ההשתלות שמלווה את התיאום בין התורם לבין המושתל, מלווה אותי עד היום בתהליך הזה. אני הולך מדי שבוע לבדיקה בבית החולים, זה יימשך כמה חודשים עד שישחררו אותי לחופשי לגמרי".
חוזר לתפקוד
לאחר ההשתלה נפגש כהן עם התורמת האלטרואיסטית, עדנה טוויל מהיישוב אלון ליד מעלה אדומים, מפגש סוחט דמעות. "אחרי ההשתלה כבר היה מותר לי להיפגש איתה, היא גם רצתה מאוד להיפגש איתי", הוא מספר, "זה היה מפגש מרגש מאוד עם הרבה בכי. הודיתי לה מאוד. יש לי עכשיו עוד אחות בחיים. ככה היא גם מרגישה כלפיי. היא עשתה את זה בלב שלם. אנחנו בקשר כמעט יומיומי, אנחנו כל הזמן מדברים ומעודדים האחד את השנייה. אנחנו נמשיך לשמור על הקשר הזה כל החיים, היא הבטיחה לי וגם אני הבטחתי לה. גם אשתי מכירה אותה ובקשר איתה. אנחנו בקשר עם בעלה וגם הילדים בקשר".
קראו גם >>>
איך ההרגשה עכשיו?
"היום אני מרגיש מצוין. לפני השתלת הכליה סבלתי מאוד. כשיש לחץ בצרכים האישיים ואתה לא יכול לעשות אותם אתה יכול להשתגע, זה מה שקורה לחולי דיאליזה שהם לא יכולים לעשות את הצרכים שלהם באופן טבעי והיום ברוך השם אני מתפקד באופן מלא. זה חלום. כבר יום למחרת הניתוח התחלתי לתפקד מלא".
ההתאוששות היתה מהירה?
"אני עדיין בהתאוששות ועדיין יש לי כאבים. יש לי תפרים וצנרת של נקזים מחוברת לגוף. אני עוד לא משוחרר לגמרי ולכן אני גם בבידוד הגנתי. גם בבית החולים הייתי בחדר מבודד בלי אף חולה אחר, רק הצוות הרפואי ואשתי יכלו להיכנס אליי. אשתי גם היתה נכנסת עם חלוק ומסכה כמו הרופאים. גם אז כשהובילו אותי בפרוזדורים בין חדרי הניתוח כל הצוות היה לבוש בהגנה מלאה".
אבל הכל שווה את התוצאה, עכשיו כשכהן בביתו ומתפקד בכוחות עצמו. "המאמץ היה שווה. עכשיו אני אוכל לבד, שותה לבד, עושה את הצרכים שלי עצמאית וזה שווה את הכל. הכאבים שאני חווה עדיין מתגמדים לעומת זה. גם הכאבים פוחתים לאט-לאט, בכל יום חלק משטפי הדם נעלמים ואני מרגיש פחות כאבים. אני מרגיש את הריפוי. תמו שנים של סבל".