עם סיומו של השבוע השני ל'חרבות ברזל', צה"ל נערך על גבול הצפון אל מול אפשרות של התרחבות המערכה מול חיזבאללה ולמעשה כבר נמצא במצב של מלחמה.
ביום שני השבוע הוחלט במשרד הביטחון ובצה"ל על פינוי התושבים שגרים במרחק עד 2 ק"מ מגבול לבנון, לבתי הארחה בסבסוד המדינה. אחד הקיבוצים שפונו הוא מנרה, המרוחק כ־15 מטרים בלבד מהגבול, והרבש"צ שלו שמעון בן גידה מספר על ההיערכות והמוכנות למלחמה, מרגעי המתח והחרדה שעברו על התושבים מאז פרוץ המלחמה ועד ההחלטה על הפינוי. "אנחנו לא נופתע כמו בדרום", הוא אומר, "אנחנו דרוכים, ערוכים ומוכנים".
"בבוקר שבת ה־7 באוקטובר שמענו על ההפגזות בדרום, ומיד נדרכתי כי ידעתי שיש לזה השלכה אלינו", מספר בן גידה. "תוך מספר דקות דיווחו על חדירת מחבלים ליישובים. הבנתי שזה משהו חריג ועשיתי סבב טלפונים לחברי כיתת הכוננות והקפצתי אותם הרבה לפני שהצבא הודיע לנו. אחר כך הגיעו הדיווחים הקשים על ההרוגים הרבים והתחלתי להעביר בכל הקבוצות שיהיו מוכנים בהיכון למקרה שזה יגיע אלינו. למזלי מח"ט 769 הגיע אליי לגזרה כבר בשעות הבוקר המאוחרות, הוא היה במנרה ושוחחנו. ממנו הבנתי את ממדי האסון שמדובר בסביבות אלף הרוגים".
כשהתבררו ממדי הטבח, מפלס הלחץ והחרדה עלה גם ביישובי הצפון, ובכללם מנרה. "התושבים, במיוחד משפחות עם ילדים, ראו מה קרה בדרום והתחילו לפחד. כולם חששו שיקרה כאן אותו דבר. יש כאן עדיין בתים בלי ממ"ד. היו גם אורחים בצימרים ובחדרי האירוח שאין בהם ממ"דים. כבר בשבת בערב הגיע אלינו תגבור צבאי של חיילים, ואנחנו בכיתת הכוננות התחלנו להתארגן על ציוד, פקחנו עיניים על הגדר ובדקנו את המקלטים".
ההתגרויות של חיזבאללה על הגבול התעצמו בהמשך השבוע עם ירי טילי נ"ט שגבה את חייהם של חיילים ואזרחים, והוחל בהכנות ובהיערכות לפינויים של היישובים סמוכי הגדר. "כשהבנו את תמונת המצב התחלנו להניע פינוי מסיבי מהקיבוץ כמה שיותר מהר, כי אנחנו יודעים שמדינת ישראל לא יכולה להכיל אירוע נוסף כמו שקרה בדרום ויצטרכו להגיב מאוד קשה".
ביום ראשון כיתת הכוננות של מנרה והצבא סיכלו ניסיון חדירת מחבלים מהגבול. "זה היה אירוע מאוד חריג. היו ארבעה על הגדר שהתגרו וניסו להיכנס לישראל, אנחנו בכיתת הכוננות יחד עם כוח צבאי מסיבי נתנו מכת אש רצינית והדפנו אותם. אני לא יודע אם הם נפגעו או לא, מה שבטוח זה שהם נשארו בשטח לבנון. מי שינסה להתקרב לגדר יידע שמחכה לו פה צבא שלם".
קראו גם:
רוב חברי הקיבוץ פונו, אך עדיין ישנם תושבים בודדים שמתעקשים להישאר, וגם הרבש"צ בן גידה כמובן נשאר לפקד על היישוב. "זו השעה שלנו, אנחנו כל השנים מתאמנים אך ורק לדבר כזה. כינסתי את כיתת הכוננות וצוות הצח"י ואני מאוד מקווה שנעבור את זה. כמו בכל יישוב יש את האגוז הקשה, כמה בודדים שלא רוצים להתפנות למרות הכל. הם לא רוצים להיות פליטים באף מקום. אני לא אוהב את זה, זה לא עוזר לנו, לא לכיתת הכוננות ולא לצבא. אם חלילה יסתובב אחד מהם בעת אירוע יש חשש שאחד החיילים יזהה אותו בתור מחבל או שאחד המחבלים יפגע בו. לחצתי את כולם לצאת ואני מקווה שכולם יישמעו לפקודה".
מה אתה שומע מהתושבים?
"מי שגר במנרה הם אנשים מחוספסים ומורגלים לפיצוצים ולצבא על הגבול, אבל כל אחד מסתכל על התא המשפחתי שלו ולא רוצה שיקרה לו מה שקרה בדרום והם מתחילים לחשוש. עכשיו אני שומע כאלה שמתחילים לדבר שהם מוכנים לחזור רק עם הבטחה של המדינה שלא יהיה חיזבאללה ולא יהיו מנהרות".
מה עובר עליך ברמה האישית?
"הכל השתנה. גם המשפחה וגם שגרת החיים. כל היום אני במתח ולחוץ ועם נשק, ושולח מבטים לכל כיוון. אני נמצא כאן גם כדי לעזור לכל אחד שיש לו בעיה".
אתה סומך על הצבא והמודיעין אחרי ההפתעה בדרום?
"ברור, אין לנו צבא אחר. בטח שהיו כשלים, אבל קטונתי מלהעביר ביקורת ואני מאמין שהנושא הזה עוד יתוחקר".