אחד מהמקומות המיתולוגיים במרכז ירושלים, ״מלך הפלאפל״ נסגר לפני מספר ימים. הפלאפלייה הוותיקה, שממוקמת בצומת הרחובות המלך ג’ורג’ ואגריפס, ידעה ימים יפים יותר. המקום נוסד בשנת 1948 ובמהלך השנים החליף מספר בעלויות.
הבעלים הנוכחי, אלי אזולאי, שהפעיל את המקום במשך עשר השנים האחרונות, החליט לסגור את העסק לנוכח המצב ולפתוח מקום קטן בהרבה בשכונת קריית יובל ברחוב בורוכוב, תחת אותו שם מוכר.
אזולאי: ״כולם יודעים שמרכז העיר כבר מזמן לא מה שהיה פעם. שרדנו איכשהו את הקורונה, אבל בחודשים האחרונים זה כבר לא היה משתלם. העלויות וההוצאות שלנו נשארו כמו פעם ואף התייקרו. השכירות גבוהה, הארנונה וכל מה שמסביב, ומנגד הפדיון ירד״.
קראו גם:
״עוד מעט יתחילו גם החפירות של הרכבת הקלה במלך ג’ורג’. אז בכלל כל המסחר והחנויות יקבלו עוד מכה. כבר כיום פחות אנשים מגיעים למרכז העיר. פעם היינו סוגרים בחצות ולפעמים אפילו מושכים עד אחת בלילה. היום אחרי שש בערב העיר מתרוקנת וכבר בשמונה היינו סוגרים״.
מי שפתח לפני 76 שנים את “מלך הפלאפל” המקורי היה הצייר משה אלנתן, בתקופת המצור על ירושלים. מאז הוא הפך לצייר בעל שם והתמקד בציורי השמן המפורסמים והידועים שלו. שוקי בן עמי מהפרלמנט של ירושלים, מספר: “משה אלנתן היה דמות ציורית, תרתי משמע, והוא התחיל שם את הכל. לכל ירושלמי יש געגוע לאיזה פלאפל. לכל פלאפל בעיר יש טעם מיוחד משלו: התימני בנביאים, שלום פלאפל מהבוכרים. אצל אלנתן ב’מלך הפלאפל’ היה פלאפל חם וטעים ישר מהאש. היו שם תורים מתמשכים במיוחד במוצאי שבת, אחרי הסרטים בקולנוע עדן, היינו מגיעים לשם ועומדים בתור כמו כולם. הפלאפל הזה היה חלק בלתי נפרד מהבילוי שלנו שירדנו לעיר. לא היו אז המבורגרים ובטח לא סושי, וגם פיצות היו בקושי. כולם אכלו בחוץ רק פלאפל. מאז אלנתן עזב כבר מזמן, ולמי שיש לו ציור מקורי שלו בבית, אז הוא מסודר מבחינה כלכלית. אני מתגעגע עדיין לכדורי הפלאפל שלו״.