מהרגע בו יזמים מגישים תוכנית להקמת טורבינות רוח לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ישנם הליכים רבים בהם מחויבת הוועדה על פי חוק, כאשר שחקנים רבים לוקחים חלק בהליך. אוֹרי אילן, יו"ר ועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של מחוז הצפון, השייך למטה התכנון במשרד הפנים, מסביר שמרגע שתוכנית מופקדת, ישנם 60 ימים להתנגדויות, לאחר שהן מוגשות דנים בהן וגם יש מי מהצדדים שלוקחים את הנושא לבית המשפט.
"בכל תוכנית בהליך התכנון חייב להיות איזון בין אינטרסים לגיטימיים שונים, יש את אלה שרוצים לשמור על הסביבה, את אלה שרוצים לפתח, את אלה שרוצים אנרגיה מתחדשת ואת אלה שלא רוצים שיסתובבו להם טורבינות מול העיניים, ובסוף צריך לאזן בין כל האינטרסים האלו ולהגיע לתוצאה או הסכמה שמוכרעת בהצבעה, כמו בכל הליך דמוקרטי", מסביר אילן ומוסיף שבתחילה היה ברור שאנרגיה מתחדשת ברוח ובחינם כדאית, אך עד מהרה צצו גם התנגדויות וחששות.
מבצעים שיתוף ציבור במקרים האלו?
"אנחנו במחוז צפון חיברנו מסמך מדיניות שמדייק את התמ"א (תכנית מתאר ארצית) למאפיינים הייחודיים של מחוז צפון, וניסינו ליצור בהירות תכנונית ליזמים ואת מסמך המדיניות ניתן למצוא באתר מינהל התכנון", מסביר אילן. "את הליך עיצוב מסמך המדיניות ביצענו עם הרבה שיתוף ציבור ובעלי עניין, אבל צריך לזכור שבהליכי תכנון שיתוף הציבור המרכזי הוא הליך ההתנגדויות, וגם במקרה של תוכנית המתאר הארצית לטורבינות קובעת, שיש לעשות שיתוף ציבור עם הנוגעים בדבר ומפרטת גם איך לעשות אותו". הוא מספר גם כיצד לפני כמה חודשים עמדו בוועדה המחוזית לתכנון ובניה על כך שהליך שיתוף הציבור באחת התכניות לא היה שלם מספיק בהתאם להנחיות התמ"א, הופסקו הדיונים והיזמים נשלחו לבצע השלמת שיתוף ציבור.
קראו גם:
אילן מספר שסוגיות שעולות בהתנגדויות הם טענות לפגיעה נופית, ריצוד ורעש, וגם טענות לרעש תת קולי. "כל הנושאים האלה שהועלו כהתנגדויות עד היום, נדחו בכל מוסדות התכנון וגם בבית המשפט, אם הם נעשו בתוכנית בהתאם לרגולציה, זאת אומרת, הטורבינות נמצאות מרחקים לפי מה שקבע משרד הבריאות וכל ספי הכניסה של כל הסוגיות, אם נלקחו בחשבון בתוכנית – עד כה כל התנגדויות האלה נדחו. הן מאוד פופולאריות וחוזרות על עצמן, אבל לגופו של עניין הן נדחו כמעט בכל הערכאות עד היום.
"אין אף תוכנית שמציעה לעשות טורבינה פחות מ-500 מטרים מבית מגורים, והיות שאנחנו זהירים ולוקחים טווח ביטחון נוסף, בפועל אין טורבינה שהיא פחות מ-1,000 מטרים מבתי מגורים כולל בתי מגורים מתוכננים בפוטנציאל. אין מצב שתוכניות הפרו את הרגולציה הקיימת כיום, אפשר לטעון נגד הרגולציה אבל לי אין מה להגיד בעניין, אני לא הרגולטור, אני פועל על פי הרגולציה הזו", הוא אומר מסביר שישנן גם סוגיות שמסתעפות מההליך המורכב של זיקה לקרקע, למשל.
"יזם יכול להגיש תוכנית לטורבינה רק אם יש לו זיקה לקרקע, אבל הקרקע שייכת למישהו פרטי, כמו למשל לְדרוזים ברמת הגולן ובגליל המערבי, או כמשבצות של יישובים חקלאיים, קיבוצים ומושבים, ואז היזמים חותמים הסכמים עם בעלי הזכויות בקרקע ואז הם יכולים לקבל רישיון מרשות החשמל ולהגיש תוכנית למוסדות התכנון".
מצבים כאלה, כך מסביר אילן, יכולים לגרום וגורמים לחיכוכים ומתחים לא רק בתוך הקהילות עצמן, אלא גם בין קהילות באותה מועצה אזורית או בין מועצות אזוריות.
"יש עוד דילמה - תושבים מתנגדים לטורבינות בסמוך ליישוביהם, אז אנחנו מתכננים את הטורבינות רחוק בטבע, ואז הסנגורים של הטבע מתנגדים. יש לנו ארץ קטנה והיא הולכת ונהיית צפופה והמאבק על שימושי הקרקע הופך להיות קשה. כשנהיה כאן 18 או 20 מיליון תושבים הקרקע תהיה המשאב הכי יקר והמאבק עליה יהיה יותר קשה".
אין ספק שתכנון טורבינות רוח בישראל הוא אחד ההליכים המורכבים ביותר. עוד טרם הגשת תכנית, נדרשים היזמים לשורה ארוכה של בדיקות, מדידות רוח ועריכת סקרים מקדמיים בעניין בעלי כנף בהיקפים חסרי תקדים והשקעות משמעותיות. לצד ההליך המורכב של בחינת ההשפעה על הסביבה מתקיימת גם בחינה מדוקדקת של כל תכנית על ידי מערכת הביטחון ורשויות התעופה האזרחית. אם משווים את ההליך שמקיימים בטורבינות רוח לעומת קווי הולכת חשמל לדוגמה, הרי שבעניין טורבינות רוח מדובר בתכנון בסטנדרטים מחמירים ביותר.
שירלי מזרחי, ראש אגף תכנון וסביבה ברשות החשמל מסבירה שלכל דבר יש מחיר. "קידום אנרגיות מתחדשות בין אם בטורבינות רוח ובין אם במתקנים סולריים גובות מחיר ובסוף זה הכול עניין של איזונים ובלמים", היא אומרת ומסבירה שבעוד שבעבר היו חסמים רבים לצורך קבלת אישור להקמת הטורבינות וביניהם בטיחות טיסה, שיקולי ביטחון, רעש, ריצוד, תנועת בעלי כנף ועוד, חלקם הוסרו וחלקם נותרו ונמצאו להם פתרונות.
"תמיד כשיש טכנולוגיה חדשה יש יותר חששות, וטורבינות רוח הן אולי טכנולוגיה חדשה בישראל אך לא בעולם, וזו גם טכנולוגיה מוכחת", היא אומרת ומספרת על חסם משמעותי שהיה ונמצאו לו פתרונות: "אנחנו נמצאים בציר נדידה של בעלי כנף והיזמים בנו המון כלים ומכ"מים ומשטרי הפעלה. גם אחרי הטמעת כלים אלו בחלק מהפרויקטים נדרשה בכל זאת התייחסות מחמירה יותר אז היזמים באו עם סל רחב של פתרונות נוספים כמו למשל חיזוי נדידה וכשעוברת להקת ציפורים או נשר הטורבינות יעצרו, במקום שיש גידולים לבצע פינוי של פגרים כי נשרים ובעלי כנף נמשכים אליהם ועדיין זה לא מספיק כדי להסיר את טענות המתנגדים".
מה לדעתך השיקול או החסם הכי משמעותי כיום בתחום?
"הקושי המרכזי לדעתי הוא כשיש חוסר איזון במוסדות התכנון, כי גם כשמוצאים את הפתרונות ונותנים מענה לכל הסוגיות שמועלות, לא מעט פרויקטים יכולים לא לעבור. יש חשיבות למגוון האנרגטי והקושי המרכזי של ישראל באנרגיות המתחדשות הוא שאנחנו מתבססים על אנרגיה סולרית", אומרת מזרחי.
היא מסבירה גם שאנרגיות מתחדשות נועדו לפתור בעיה גדולה, "טורבינות רוח נועדו להפחית ולצמצם פליטות גז ופחם ובעלי חיים רגישים הרבה יותר לשינויי אקלים, אבל גם כשמוצאים פתרונות עדיין מערימים המון קשיים וצריך לשים את האיזונים והבלמים אלו מול אלה".
אם כן, נותר לקוות כי לאחר צבירת הניסיון התכנוני בישראל ועם מימוש התכניות שאושרו עד כה, יינתן האמון בסוג זה של אנרגיה מתחדשת גם בישראל ונוכל לראות יותר ויותר פרויקטים של הקמת טורבינות רוח שיוכלו לייצר חשמל נקי מאנרגיית הרוח, כמו במדינות מפותחות אחרות, תוך איזון ראוי מול השיקולים השונים.
פורסם לראשונה: 17:17, 18.07.21