מאי גבאי (39), אם חד-הורית לשני נערים בני 16 ו-17, מתמודדת מזה כשנה וחצי עם מחלת הסרטן ומגדלת לבדה את בניה, בדירת עמידר בת חדר וחצי בנתניה. לדברי גבאי, על אף פניותיה לעמידר בנוגע לדירה שלטענתה קטנה ואינה מתאימה לצרכי המשפחה, הם מסרבים לתת לה דירה מתאימה יותר.
"אני מתגוררת בדירת חדר וחצי ברחוב הרב קוק עם שני ילדיי", מספרת גבאי. "הדירה היא כ-42 מטר, ואפילו כיסא גלגלים לא ניתן להכניס אליה מרוב שהיא קטנה. היא גם לא נגישה ואין מעלית". גבאי אובחנה כחולה בסרטן דרגה 4 ונמצאת כיום בליווי של הוספיס בית של חברת צבר והיא נזקקת לעזרה וטיפול.
"אנחנו חיים בתת-תנאים וזה ממש קשה לי כי אני צריכה גם להתמודד עם הבעיות הרפואיות שלי וגם עם תנאי המחייה שלנו, שהם לא קלים נוכח מצבי. מזל שהבן שלי, שלא הולך לבית הספר בשנתיים האחרונות לאחר שעבר ניתוח בשל פגיעה עצבית ביד, עוזר לי. לצערי, אין לי למי לפנות, כבר פניתי לרווחה ולעמידר, אבל הם בשלהם, מסרבים לתת לי דירה ראויה יותר ומציעים לי דירות יותר גרועות מהדירה בה אני חיה עכשיו. אז ברור שסירבתי לקבל אותן".
דירתה של מאי גבאי בנתניה
(צילום: רעיה קרני)
למי פנית לעזרה?
"פניתי לעזרה כבר מספר פעמים לעמידר, לרפי בן חמו, מי שאחראי בעמידר על הדירות, והוא ענה לי שאני צריכה להמתין. גם לעירייה פניתי, אבל הם לא יכולים לעשות כלום מול עמידר. צריך להבין, כל פעם שמגישים בקשה כזו זה טפסים ולרוץ אחריהם, ובמצבי זה לא אפשרי. אז יוצא שמאז שפניתי אני ממתינה לדירה מעל שנתיים".
למה לא פנית לפני כן? למה חיכית?
"לא חשבתי שאי פעם אגיע למצב הזה, שככה אני אהיה חולה. אז יצא שאני התחלתי להתלונן רק אחרי שהמצב שלי הפך להיות לא נורמלי, התחלתי להיעזר בכיסא גלגלים והיה לי קשה לעלות במדרגות. עד אז לא התלוננתי, אבל עכשיו כשהילדים שלי רואים אותי במצב הזה, זה קשה לי. הילדים שלי הם רק נערים צעירים בשנות העשרה, למה הם צריכים לראות את אמא שלהם ככה בסלון?".
גבאי החליטה לחשוף את סיפורה בשל חששה כי לא תספיק לעזור לילדיה לשפר את חייהם ולחיות בבית ראוי יותר, לנוכח היותה חולת סרטן בשלב מתקדם, כשהיא מאוד מפחדת לדעת עוד כמה זמן נשאר לה. "אני ישנה בסלון עם הבן הגדול שלי והבן השני ישן לבד בחדר הסמוך בגלל שהוא חולה בהיפר אפילפסיה", היא מספרת.
"אני לא צריכה שירחמו עליי, רק שיבינו באילו תנאים אנחנו חיים. הילדים שלי לא מסכנים, הם מטופלים. יש להם אמא ואני אעשה הכל עבורם, אבל זה לא קל בכזה בית קטן לגדל שני נערים יחד איתי, במצב בו אני כיום".
מאי שחלמה להקים משפחה ולחיות חיים מסודרים יותר מספרת שלנוכח המצב היא נאלצת לקיים את ילדיה מקצבת נכות בלבד, תוך שהיא עוברת טיפולים מורכבים. "אני נואשת ומתחננת לעזרה בשיפור תנאי המגורים שיאפשרו לנו חיים בכבוד ובנגישות מינימלית. פניתי פעמים רבות לעמידר ללא הצלחה. אני לא מבקשת נדבות, רק שיתנו לי ולילדים שלי להתקיים בכבוד הבסיסי שמגיע לכל אדם. אני לא יודעת עוד כמה זמן נשאר לי לחיות ולכן אני מתחננת שמישהו יעזור לי במלחמה הזו מול הרשויות".
מה את בעצם מבקשת?
"אני מבקשת שיעזרו לי. שיתנו לילדים שלי ולי חיים נורמליים בבית רגיל, מרווח. איך זה יכול להיות שאני אישה חולה חיה ככה עם הילד שלי בסלון? למה הם צריכים לראות אותי מדי יום סובלת, מקיאה וכואבת? במקום שיהיה לי חדר משלי שאני אוכל לישון כמו שצריך ולא על ספה בסלון, במיוחד לנוכח המצב שלי".
קראו גם:
מעיריית נתניה נמסר: "המשפחה מלווה באינטנסיביות על ידי מנהל הרווחה, הקשר עמה רציף וניתנים מענים למגוון צרכים - כלכליים/רגשיים ועוד. לעניין בעיית הדיור, מנהל הרווחה שותף לכך שדירת העמידר אינה מותאמת לצורכי האם. נכתבו מספר רב של מכתבים לחברת עמידר ולמשרד השיכון , שהינם הגורם האמון על מצוקה זו. לצערנו המשפחה נדחתה בשל סירוב האם לשתי דירות שהוצעו לה שלא התאימו לצרכיה".
מעמידר נמסר: "בכדי להקל על הפונה, הוצעו לה על ידי עמידר שלוש דירות אחרות בעיר נתניה בהתאם לזכאותה ממשרד הבינוי והשיכון - אך היא סירבה לכולן ומשכך בהתאם לנהלי המשרד הוסרה מרשימת הממתינים. ככל שתשתף פעולה אנו נשמח לסייע לה בהגשת המסמכים לצורך חידוש הבקשה להטבת תנאי דיור".