דור הולך ונעלם. לוחמת הפלמ"ח רינה מרגולין ז"ל מתל עדשים, מספר אישי 7041, הלכה בשבוע שעברה לעולמה בגיל 93 ונטמנה בבית העלמין של המושב.
סיפור חייה של מרגולין שזור בסיפור חייה של המדינה. היא נולדה באוקטובר 1931 ברחובות לרבקה ומשה מץ. בגיל 12 היא כבר הצטרפה לגדנ"ע ובשנת 1947, כשהיא בת 16 בלבד, הצטרפה לפלמ"ח. היא התגייסה להכשרת 'ארז' ושירתה כלוחמת בפלוגה ג' של הגדוד השלישי (כנרת) במשך החודשים שקדמו להקמת המדינה ולאורך כל תקופת מלחמת העצמאות.
בריאיון שהעניקה ל'מיינט העמק' לפני ארבע שנים, במלאת 80 שנה לפלמ"ח, סיפרה: "אבא עודד אותי להתגייס לפלמ"ח. הוא לקח אותי לבית האדום בתל אביב, למזכירות הנוער העובד והלומד. הגעתי לשם באוקטובר 1947 ואמרתי שאני רוצה להתגייס ואבא מאשר. בילפתי את הגיל שלי. משם שלחו אותי לקיבוץ כנרת להצטרף להכשרת 'ארז'. עשו לי בדיקה רפואית. אמרו לי לעלות על כיסא ולקפוץ 10 פעמים ומיד אחרי זה בדקו לי את הדופק. הכול היה תקין אז עברתי. אחר כך הכניסו אותי לחדר חשוך עם אקדח ותנ"ך ונשבעתי. אמרתי 'בנשק הזה, המופקד בידי על ידי ארגון 'ההגנה' בארץ-ישראל, אלחם באויבי עמי, בעד מולדתי, בלי כניעה, בלי רתיעה ובמסירות נפש'".
במלחמת העצמאות, שהחלה מיד אחרי כ"ט בנובמבר 1948, השתתפה מרגולין במסגרת פלוגה ג' בכיבוש טבריה, כיבוש ביריה, קרבות נבי יושע, כיבוש עין זייתון, כיבוש צפת, תגבורת לעין גב וקרבות צמח. באוקטובר 1949 השתחררה מרגולין מהשירות יחד עם שאר חבריה מהכשרת 'ארז'. הם שהו ברמת-יוחנן לצורך התארגנות לקראת עלייה להתיישבות וב-27 באוקטובר 1949 יסדו את קיבוץ ארז בנגב. מהר מאוד עזבה מרגולין את קיבוץ ארז והצטרפה לגרעין של בני מושבים שישב ליד צור מעון והתארגן להקמת מושב חדש. שם הכירה את חיים מרגולין מתל עדשים. הם נישאו ויחד היו ממייסדי מושב ניר בנים. אחרי זמן מה הוריו של חיים, רחל ושלום מרגולין זכרם לברכה, קראו להם לעבור לעבוד במשק המשפחתי בתל עדשים.
באותו ריאיון ל'מיינט העמק' התייחסה מרגולין גם למצב המדינה. "אין אמונה בגויים. בהזדמנות הראשונה הם יהרגו אותנו. כשהם קצת ירגישו חזקים", אמרה לפני ארבע שנים, "לכן כנראה שלעולם נחיה על חרבנו. כל הזמן אנחנו במלחמות. לא על מדינה כזאת חלמנו. היו לנו אז מנהיגים שלא ראו את עצמם רק את טובת המדינה. היום המנהיגים רואים רק את עצמם. אני אוהבת את המדינה. אז הייתי מוכנה לתת את החיים שלי בשבילה וגם היום. אין לנו משהו אחר. אין לנו ארץ אחרת. אני ציונית בנשמה. ככה חונכתי".
קראו גם: