סימון (שמעון) כהן ז"ל מעפולה הלך לעולמו ביום רביעי שעבר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן 69 היה במותו.
כהן שעבד כמסגר ב-50 השנים האחרונות והיה גם בעלים של 'קסם המדבר', לחינות וטקסים מרוקאיים היה ידוע בעיר במעשי החסד והנתינה שלו. "הוא היה איש של נתינה. הוא אהב לעזור מאוד ועשה את זה מכל הלב. הוא הפיח חיים בכל מקום שהוא נמצא והיה נוף הילדות שלנו", מספרת בתו, רויטל כהן-אטיה.
כהן נולד בשנת 1953 בקזבלנקה במרוקו, בילדותו למד בבית ספר בקזבלנקה ולאחר מכן התחנך בישיבה בעיר מקנס ובישיבה גדולה בעיר ספרו. בגיל 11 עלה עם משפחתו לישראל והם התיישבו בחצור הגלילית כשנה ולאחר מכן עברו לעפולה.
בצבא שירת בהנדסה קרבית, לאחר השחרור הכיר את רינה, הם נישאו ונולדו להם שבע בנות. כהן עבד כמסגר בעיר במשך 50 שנה והיה גם מדריך טיולים למרוקו. הוא היה הצועד הוותיק של עפולה והשתתף בכל צעדות גבעת המורה במשך 50 שנה.
"בשנה האחרונה הוא כבר לא יכול היה לצעוד וכל המשפחה, הבנות, החתנים והנכדים הדפסנו חולצה עם השם שלו וצעדנו בשבילו", מספרת בתו, רויטל כהן-אטיה, "הוא היה אבא שמאוד עזר ואף פעם לא אמר לא. הוא תמיד סייע לנו עם הנכדים והיה איש משפחה למופת, הייתה חשובה לו הלכידות של המשפחה והיה מארח לתפארת. הוא גם היה אדם ירא שמיים ומאמין מאוד".
במשך קרוב ל-50 שנה כהן היה הולך ובונה סוכות בהתנדבות לאנשים מבוגרים. לפני כשלושים שנה פתח יחד עם אשתו את העסק 'קסם המדבר' במסגרתו הם ערכו חינות וטקסים מרוקאיים לחתנים וכלות וחתני בר-מצווה. במשך השנים האחרונות הוא גם סייע ותרם ללא תמורה בר-מצוות לחתני בר-מצוות ולכלות בנות מצווה בבית ספר אמונה ובבית הילדים בעפולה.
"הוא היה מאוד מחובר לשורשים המרוקאיים שלו. הוא הביא לכאן ציוד ממרוקו ושימח חתנים וכלות. הוא היה דמות מאוד מוכרת בעפולה בזכות העסק הזה. בלוויה וגם בשבעה הגיעו המונים להיפרד ממנו ולנחם".
קראו גם >>>
ב-2016 חלה כהן במחלת הסרטן. הוא עבר טיפולים וניתוחים והחלים אך ב-2020 המחלה התפרצה שוב, הפעם הטיפולים לא הועילו ומצבו הלך והידרדר וביום רביעי האחרון הוא השיב את נשמתו לבורא. "הלכנו להתייעצויות וניסינו את כל הבדיקות והטיפולים האפשריים", מספרת בתו, "אבא שלי היה אדם מאוד אופטימי, הוא אף פעם לא חשב שהמחלה תנצח אותו, הוא תמיד היה בטוח שהוא ינצח את המחלה ויחיה. גם כשמצבו הוא הידרדר הוא המשיך לעשות חסדים ולעזור לאחרים", אמרה בתו.
עמנואל בן סבו, שהיה מנהל חינוכי בפנימית אמונה בעיר, אשר בכל שנה התרגש מחדש ממפעל החסד של סימון ספד לו: "סימון זכרו לברכה ורעייתו תבל"א רינה ליוו את ילדי הפנימייה, חתני וכלות בר ובת המצווה במשך למעלה משנות דור, באהבה ובמסירות. בכל שנה נהגו סימון ורינה להזמין את הנערות והנערים הנרגשים ליום של מדידות כל מלבושי טקס החינה לקראת האירוע הגדול, וביום החגיגה הגדולה העניקו את המיטב במאור פנים ובשמחה עצומה. הם ריגשו את החוגגים והעניקו חווית חינה משמחת מאין כמותה, כך בכל שנה ושנה. מעשה חסד עצום. יהי זכרו של סימון היקר ברוך".