השולחן של ראש העיר מגדל העמק אלי ברדה עמוס בימים אלה בהמון ניירת. אמנם הוא עדיין לא התחיל לארוז, יש עוד קצת זמן, אבל הוא כבר מתחיל להיערך - עושה סדר, עובר על מה שעוד צריך לטפל וסוגר פינות אחרונות לקראת העברת השרביט לבא או לבאה אחריו. אחרי 25 שנה כראש עיר, ברדה יעזוב במהלך חודש מרץ את התפקיד ויסגור פרק משמעותי בחייו ובחיי העיר.
"אני עדיין עובד כרגיל", מבהיר ברדה, "בימים אלה אני פוגש תושבים שהודו לי שאני ראש העיר בזמן מלחמה. היה לי כיף לשמוע את ההערכה הזו. אחד הדברים שדאגתי לעשות עכשיו הוא לטפל במקלטים פרטים בבניינים משותפים. החוק אומר שלרשות אסור לטפל במקלט פרטי, אבל החלטתי שהיות ואנחנו במלחמה אנחנו נטפל בזה. השקענו כחמישה מיליון שקל בשדרוג אותם מקלטים כדי שאם יהיה צורך התושבים יוכלו לשהות בהם. זה סייע להוריד את מפלס החרדה בעיר. זה עוד דבר שמבטא את מה שמגדל העמק היום – עיר קהילתית בעלת תרבות הדדית".
תעבוד עד היום האחרון בתפקיד?
"האחריות על הכתפיים שלי עד היום האחרון בתפקיד לכן אמשיך לעבוד".
זו הפעם הראשונה אחרי 25 שנה שאתה לא מתמודד. איך ההרגשה?
"אני אהבתי את מה שאני עושה. כשנבחרתי לראשונה ב-98' קיבלתי רשות עם גירעון של 25 מיליון שקל, כשתקציב העירייה עמד על 92 מיליון שקל. לא הוצאתי מילה אחת ולא קיטרתי. החלטתי שאני הופך את זה לאתגר ומוצא לזה פתרון. אף אחד לא חייב אותי להתמודד לראשות העיר. הגישה שלי אמרה שזה מה שיש ועם זה אעשה את הכי טוב".
וכולם זרמו עם הגישה הזו?
"הסיפור המדהים של מגדל העמק מאז שאני ראש עיר הוא שאני הפסקתי עם כל הבכי, הנהי, השביתות, שריפת הצמיגים, ההפגנות וקשירת שרשראות במשרדי ממשלה. אמרתי לכולם מהיום הראשון שאצלי זה לא יהיה. אנחנו נהיה עיר שהופכת קושי לאתגר ואתגר להצלחה. מהרגע הראשון קלטתי שכשאני עושה הפגנה ושורף צמיגים אני מקבל באותו רגע אייטם, אבל בתודעה של הציבור ובמיתוג של העיר נצרב שמגדל העמק היא עיר מסכנה. אמרתי שאצלי זה לא יקרה: מגדל העמק אצלי לא תהיה עיר מסכנה, אלא עיר גאה שיודעת להתמודד עם אתגרים. בשנים האחרונות אנחנו רשות יציבה ואיתנה מבחינה כלכלית. ב-1 לכל חודש אנחנו משלמים משכורות כולל כל ההפרשות לקופות ולא כמו פעם ב-10 או ב-12 או ב-14 לחודש ולא תמיד עם כל ההפרשות. כדי להגיע למצב הזה עשינו דרך שהיתה סיזיפית. זה היה מרתון".
למה החלטת לפרוש? אתה רק בן 67
"רציתי להתמודד לעוד קדנציה. יש לי מוטיבציה וגם יכולות להצעיד את העיר לעוד הרבה שנים קדימה, אבל כיבדתי את המשפחה שלי. הבטחתי למשפחה שזו תהיה הקדנציה האחרונה".
יש שאומרים כי חששת שהפעם לא תיבחר?
"אלה דיבורים בעלמא. אני ווינר. אני יודע לנצח. במרץ 98' השתחררתי מהצבא ובאוקטובר היו בחירות. כל המפלגות היו כבר קשורים עם סוזן עמור ז"ל בהסכמים. אני הנפתי את דגל השינוי וקראתי לתושבים להצטרף אלי ולא לתת יד לראש העיר שאול עמור ז"ל להעביר את הרשות לאשתו. הוכחתי לכולם שבנחישות ובדבקות במשימה אפשר לנצח גם אם זה קשה. חמש מערכות בחירות ניצחתי, הייתי מנצח גם את השישית".
איש המרתון
מי שנכנס למגדל העמק מכל כיוון, בעיקר מהכניסה המערבית, לא יכול שלא להתרשם מתנופת הבנייה ושדרוג התשתיות. גם בלב השכונות נבנים פרויקטים חדשים ונראה כי העיר נמצאת עכשיו בשיא פיתוחה. אבל ברדה לא יהיה זה שיחנוך את כל הטוב הזה כראש עיר.
"זה מראה שיש לי הרבה קבלות. אומרים טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים או תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. למה זה קרה רק עכשיו? כי זו שיטת העבודה שלי. אני איש מרתון. לאורך כל השנים עשיתי תהליכים שהיה לי ברור שלכל אחד מהם ייקח כמה שנים עד שנראה את הפריחה שלהם. כשנכנסתי לתפקיד לא היה הסכם שינוי גבולות בין מגדל העמק ליפיע ועמק יזרעאל. אם לא הייתה פה רציפות שלטונית הסכם כזה לא היה קורה לעולם. ידעתי עם השנים לקשור את כל הגורמים, למרות ששרים וראשי רשויות התחלפו, ולהביא הסכם שהרחיב את גבולות העיר. במקביל לזה קידמנו תכנית מתאר לעיר ל-20 השנים הבאות ובנוסף גם תכננו תכניות בנייה. כשמשה כחלון מונה לשר האוצר הוא חיפש ערים שיכולות לקדם את המדיניות שלו לבנייה מואצת. אנחנו כבר היינו בשלים לזה ועכשיו רואים את התוצאות".
יקום אצטדיון חדש במגדל העמק? הבטחת.
"הבטחתי וקיימתי. לאחרונה התחילו העבודות לבניית האצטדיון בכניסה המזרחית לעיר ליד המגרש של יפיע".
קאנטרי קלאב גם הבטחת.
"אנחנו כרשות החלטנו שלא נבנה את הקאנטרי כי אין לנו את המשאבים. זה לא היה בסדרי העדיפויות שלנו. המינהל פרסם מכרז לשטח, אבל יזמים לא ניגשו למכרז כי לא מצאו כדאיות כלכלית לבנות בו קאנטרי. העניין נמשך הרבה שנים עד שהשטח נרכש על ידי יזם פרטי שהחליט אחרי בדיקה כלכלית לבנות על השטח בית חולים גריאטרי או ברכות שיקומיות. התשובה שלי אליו הייתה שחוץ מקאנטרי על השטח הזה לא יקום כלום. העברתי גם החלטה במועצת העיר שרק קאנטרי יקום בשטח הזה. אותו יזם לבסוף מכר את השטח לחברת 'אשל הירדן'. עכשיו לך לשטח ותראה שהתחילו לבנות שם. המתחם שם יכלול קאנטרי ושטחי מסחר ועוד".
המרכז המסחרי הישן. 25 שנה והוא כמעט נשאר אותו הדבר.
"מדובר בנכס פרטי ובכל זאת העירייה שידרגה אותו בגלל המרכזיות שלו. כשאורח היה מגיע לפה הוא היה מסתכל עלי ואומר לי עם העיניים: 'מה זה?'. אז סידרנו את כל התשתיות, אבל אי אפשר לבוא כל הזמן לעירייה ולהגיד תעשו לי, תתקנו לי או תחליפו לי. זה עניין של שותפות. בעלי הנכסים לא הרימו את הכפפה עד הסוף למרות שהייתה להם אפשרות לשדרג את המקום לגמרי. במקרה הזה אי אפשר לבוא לעירייה בטענות. שיפרנו מאוד את הנראות של המקום".
השגחה אלוקית
מגדל העמק היא עיר מגוונת מבחינת מרכיבי התושבים שלה, כולל קהילה חרדית גדולה ומכאן עולה השאלה: האם מגדל העמק התחרדה בשנות כהונתו של ברדה?. "לא", הוא מבהיר בהחלטיות, "היחס בין המגזר החרדי והדתי לשאר המגזרים לא השתנה בכל השנים שלי כראש עיר. הייחודיות של העיר שהיא שומרת על השבת. במערכת הבחירות השנייה שלי הנושא המרכזי היה לפתוח את העיר בשבת. אני התנגדתי. במבחן התוצאה ניצחתי בגדול באותן בחירות".
יש לך הסבר מדוע ערבים לא באים לגור במגדל העמק?
"הם לא רוצים לבוא. אני קורא לזה השגחה אלוקית כי אני לא עשיתי שום מעשה כדי שהם לא יגיעו לכאן. בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, נסראללה ירה לכל האזור ורק במגדל העמק לא נפלו טילים. למה? כי מעל מגדל העמק יש את כיפת השכינה שמגינה עליה מפני הטילים. יש בעיר ברכה אלוקית ולכן מי שלא צריך להיכנס לפה לא נכנס".
אתה בעד או נגד שדה תעופה בעמק יזרעאל?
"תסקיר השפעה על הסביבה יקבע את דעתי הסופית. אם תסקיר ההשפעה יראה ששדה התעופה יגרום לנזקי רעש, זיהום ומחלות אתנגד ואם לא - אתמוך. אני לא ראיתי תסקיר סביבה".
איפה אתה ממקם את מגדל העמק ביחס לנוף הגליל ועפולה?
"מגדל העמק במספר התושבים שלה קטנה מעפולה ונוף הגליל, אך היא ביססה את עצמה כמרכז של תעשיות הייטק ומוקד תעסוקה אזורי. אין אבטלה במגדל העמק. עוד חוזקה של העיר היא הצביון היהודי שלה. לא התחריתי בעפולה ובנוף הגליל. להם יש מסחר בשבת והם גדלים מאוד ושיבושם להם. אומרים קנאת סופרים תרבה חוכמה, אבל אני שמח בחלקם ושמח בחלקי. אני רואה את התפיסה האזורית שלפיה חשוב שכל הערים פה יהיו חזקות. אין לי צרות עין".
מה היה הרגע הכי קשה בכל 25 השנים שלך כראש עיר?
"ב-2003 פרץ משבר כלכלי עולמי. המדינה יצאה לתכנית התייעלות וזה הוביל לכך שכמעט ולא יכולנו לשלם משכורות לעובדי העירייה. זו הייתה תקופה שנמשכה שלוש שנים בין 2003 ל-2006. לא ישנתי בלילות. הייתי נוסע לירושלים ומתרוצץ בין משרדים כדי שאוכל לשלם משכורות. כל חודש הייתה מלחמה. כמעט ולא התעסקתי בכלום רק איך אני משלם משכורות. לבסוף נאלצתי לעשות תוכנית התייעלות שלא הייתה כדוגמתה. מתוך 300 עובדי עירייה 120 סיימו את עבודתם. יש לציין ש-80 מהם היו במסגרת פרישה מרצון. עשינו את זה בהמון צניעות, רגישות וכבוד. זה היה קשה, אבל הייתה לי אחריות".
חיפש יורש
מהרגע שברדה נבחר לראשונה בשנת 1998 הוא שם את החינוך בראש סדר העדיפויות. זה היה הבייבי שלו. באחת הפעמים אמרה עליו מנהלת אגף החינוך בעירייה לשעבר מלי אליגוב ז"ל: 'הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים והדואג לדורות מחנך ילדים. אלי הוא הדואג לדורות'.
"בשנת 2009 קיבלנו בפעם הראשונה את פרס החינוך הארצי. זה היה רגע שמח עבורי", מודה ברדה, "בחינוך אתה משקיע הרבה זמן עד שאתה קוטף את הפרי. רציתי שבוגרי מערכת החינוך של העיר יצליחו. 18 שנה פועלת פה תוכנית הטייסת ובחמש השנים האחרונות פועלת תוכנית החלל. לפני שלוש שנים קיבלנו בפעם השנייה את פרס החינוך הארצי".
יש משהו שאתה מצטער עליו? אולי הוויכוחים במועצת העיר?
"מה שקרה במועצת העיר זה חלק מהשקיפות שלנו לתושבים. ארבע פעמים ברציפות זכינו במקום הראשון במדד השקיפות הארצית. רציתי שהתושבים יראו מה שקורה למרות שהיו רגעים מביכים ולא ראויים. לא רציתי להסתיר כלום".
25 שנה ואין שום דבר שאתה מצטער עליו?
"אני מצטער שלא טיפחתי יורש שיחליף אותי. זה לא אומר שלא חיפשתי. שותפי סוד יודעים שפניתי לכמה מתושבי העיר שבעיניי הם ראויים והצעתי להם להשתלב. הצעתי למנכ"ל העירייה שלום זוזוט אבל הוא לא היה בעניין. גם ניסיתי לעניין את איש החינוך אבי אבירם. פניתי גם לבוריס אייזנברג שהביע עניין אך בסוף זה לא הסתדר כי הליכוד החליט לתמוך במועמדות של יקי בן חיים".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"אם אמנה הישג אחד זה אומר שנכשלתי. ההצלחה שלנו הייתה שהעירייה נתנה לתושבים שירות טוב, תעסוקה, חינוך מצוין, איכות חיים ותחושת ביטחון".
רציפות שלטונית
חצי יובל ברדה ראש עיר במגדל העמק. הוא לא הכי וותיק, אבל עדיין מדובר בחמש קדנציות. האם ראוי שראש עיר יכהן כל כך הרבה שנים? ברדה לא בורח מהשאלה: "ראש עיר הוא היחיד שנבחר בבחירה אישית. רוצים להגביל? שיגבילו את כל נבחרי הציבור. דעתי שברשות מקומית חשוב שתהיה רציפות שלטונית. ראש עיר צריך לכהן לפחות 15 שנה, אם הוא טוב כמובן".
אלי ברדה הוא ראש עיר שלא אהב ביקורת.
"זה לא נכון. בקדנציה הראשונה זה היה נכון, אבל אחרי זה הבנתי שלא כל מילה שכותבים עליי אני צריך להתעסק איתה. כראש עיר חדש הייתי רגיש לביקורת אחרי זה קיבלתי אותה באהבה. הביטוי לכך היה השקיפות של העירייה".
במועצת העיר גם לא אהבת לקבל ביקורת.
"זו לא היתה ביקורת. מה שנאמר בישיבות אלה היו התרסות".
איזו עיר אתה משאיר לבא או לבאה אחריך?
"עיר עם כ-60 פרויקטים שעובדים עליהם או שהם כבר מתוקצבים ולפני ביצוע. מבניין עירייה חדש, דרך בית קק"ל שתיכף מסיימים לבנות אותו ועד היכל תרבות חדש. אני משאיר עיר שבעשר השנים הקרובות התושבים יחנכו פרויקטים שאני יצרתי ובניתי. אני מקווה שיעריכו ויודו לי".
מהם האתגרים הכי משמעותיים למי שיבוא אחריך?
"האתגר הראשון הוא לשמור על הקהילתיות של הערבות ההדדית ושל חיה ותן לחיות. אין פה כבישים סגורים בשבת. האתגר השני, להמשיך להציב את החינוך בראש סדר העדיפות של הרשות, כי רק דרך החינוך אפשר לצמצם פערים חברתיים ולהבטיח את העתיד לדור הצעיר. אין מקום יותר לבכי ולנהי. האתגר השלישי הוא לשמר את מקומות התעסוקה ולהגדיל את מקומות העבודה כי העיר הולכת לגדול בעוד אלפי תושבים. העיר כל הזמן צריכה להיות בתנופה".
אתה מלא אדרנלין יחסית למי שעוד רגע פורש.
"מגדל העמק היא מפעל חיי וככה אני רוצה שיזכרו אותי. קיבלתי עיר בינונית והפכתי אותה לעיר מצליחה. הפכתי את החינוך במגדל העמק למעצמה. אני בניתי את מגדל העמק מחדש. כי לצד הבנייה החדשה גם דאגתי להתחדשות עירונית בשכונות הוותיקות. אבל לא עשיתי את זה לבד. לאורך הדרך ליוו אותי אנשים טובים ומקצועיים, שהיו עימי בכל המאמצים לקדם את העיר מהמקום שבו היא הייתה למקום שהיא נמצאת בו היום. אני מוקיר להם תודה והערכה גדולה - אתי שפרלינג, מלי אליגוב ז"ל, אושרת מלכה, אורי גולן, שלום זוזוט, רוזה בן יוסף, סרגיי אוקלנדר, אלי בקסיס, נחום אסולין, לימור מגן, מנחם עוז, עינת סלמן, שלמה קציר, מוטי פחימה, רונן פלג ז״ל, אריאל טויטו, שי פורמן, אבי אבירם, מוטי פחימה, מנהלי אגפים ומחלקות בעירייה, עובדי העירייה ומנהלי בית הספר. יש לי גם הוקרה מיוחדת לרב דוד יצחק גרוסמן ולרב אברהם מנחם. עבדנו בצוות וכולם שותפים להישגים של העיר. אני מקווה שמי שממשיך בתפקידו ידע לשמור על העיר ועל ההישגים ואף להוביל אותה להישגים גבוהים יותר".
נשאר בעיר
הוא לפני סיום וכבר עוברות בו המחשבות על היום שאחרי. תחילה הוא מתכנן חופשה ארוכה כדי להתאושש מהמסע הארוך שעבר ואחרי זה הוא כבר ימצא מה לעשות. "אני צריך להתאוורר מגודל האחריות של לנהל עיר", הוא מציין, "יש לי כמה תוכניות ליום שאחרי. לא מדבר אלי להיות איש עסקים. אני רוצה ליהנות מהחיים".
קראו גם:
היה לך חלום להיות שגריר. אתה עדיין בעניין?
"זה לא היה החלום שלי. התייחסתי בעבר לעניין כי צבי אלדרוטי ושאול עמור לאחר שסיימו לכהן כראשי העיר מונו לשגרירים".
עברת דרך ארוכה.
"אף פעם לא דיברתי על עצמי ואמרתי אני ואני. הצלחתי בזכות שני דברים – אלוהים וההורים שלי מיכאל ואסילה רחל זכרם לברכה שהיו צדיקים. הם לא זכו לראות אותי ראש העיר כי הם נפטרו לפני שנבחרתי, אבל ידעתי כל הזמן שהם מלווים אותי. הם עלו לארץ מתוניס בשנת 49' ועברו טרטורים בין מעברות עד שהגיעו לטבריה. אבא עבד בפס ייצור כדי לפרנס 11 נפשות. אמא הייתה עקרת בית. הם כל הזמן אמרו לנו אנחנו לא נוכל לעזור לכם באמצעים, ניתן לך חום ואהבה ואתם תצטרכו לעשות הכול בכוחות עצמכם. הם אמרו לנו כל הזמן שנוכל להתקדם בחיים רק אם נלמד. המסלול שעשיתי בא מתוך התובנות שלהם. למרות שהם סבלו והיה להם קשה הם לא היו עם אנרגיה שלילית ובכו על מר גורלם. תמיד הם אמרו גם זו לטובה. וככה גם אני".
תישאר לגור במגדל העמק?
"לא אעזוב את העיר".