זהבה דדון-רוזן ז"ל מנוף הגליל הלכה לעולמה בשבוע שעבר בגיל 47 לאחר שחלתה במחלה נדירה והותירה אחריה ארבעה ילדים כשהקטנה בהם בת 12 בלבד. "גולת הכותרת בחייה הייתה העזרה ועשיית הטוב למען האחר. אמא שלי הייתה כל כולה נתינה, היא תמיד חייכה ובירכה את כולם לשלום והייתה ידועה במאור הפנים המיוחד שלה. היא האמא הכי מדהימה שיש ואנחנו היינו כל חייה", ספדה לה בתה הבכורה נטלי רוזן.
דדון-רוזן נולדה בשנת 1974 וגדלה והתחנכה בנצרת עילית (היום נוף הגליל). ב-20 השנים האחרונות היא עבדה בעיריית נוף הגליל במגוון תפקידים ובשנתיים האחרונות לחייה עבדה במחלקת הרווחה ועשתה עבודת קודש למען תושבי העיר הנזקקים.
בארבעת החודשים האחרונים היא שימשה גם כחוקרת אפידמיולוגית של העירייה. בעבודתה באגף הרווחה הייתה מסורה ודאגה לנזקקים שלא יחסר להם דבר. "אחת העמיתות שלה בעבודה סיפרה לנו שהם הכינו יחד סלי מזון לנזקקים לקראת פסח", מספרת הבת, "אמא עברה על הסלים ביסודיות לראות שלא חסר בהם שום דבר והיא הבחינה שבאחד הסלים חסרה חבילת סוכר אחת, לכאורה זה דבר פשוט, אבל אמא שלי לא ויתרה והלכה והתעקשה שייקנו את חבילת הסוכר החסרה, כי היא ידעה שיש אנשים שצריכים גם את הדבר הפשוט הזה, ולמי שמגיע מגיע. המקרה הזה אומר המון על האישיות המיוחדת שלה ועל היסודיות שאפיינה אותה. היא ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר וכולם אהבו אותה מאוד".
לפני חודש וחצי התפרצה בגופה של דדון-רוזן מחלת וגנר - מחלה דלקתית אוטו-אימונית נדירה וקשה שבה המערכת החיסונית של האדם תוקפת את הגוף ומחלישה אותו. ביום שלישי שעבר לאחר חודש וחצי שבו אושפזה בבית החולים רמב"ם בחיפה, הידרדר מצבה והיא הלכה לעולמה. "הכל היה מאוד פתאומי וההידרדרות הייתה מהירה", אומרת הבת בכאב, "לפני חודש היא גם נדבקה בקורונה שהוסיפה עוד סיבוך למחלה שלה והיא אושפזה במחלקת קורונה. חשוב לי לציין שמבחינה מקצועית רופאי בית החולים עשו כל מה שהם יכולים ומעל ומעבר, מגיע כל הכבוד לצוותי הרפואה שנמצאים בחזית ועושים את עבודתם מכל הלב".
ביום שלישי שעבר נפטרה דדון-רוזן כשהיא מוקפת בבני משפחתה: "זה היה ביום שאין בו ביקורים במחלקת הקורונה, אבל בגלל המצב הרגיש אישרו לחלק מבני המשפחה להיכנס. קראנו קריאת שמע ונפרדנו ממנה בדמעות. זה היה ממש עצוב אבל לפחות זכינו להיפרד ממנה".
הכאב קשה במיוחד לבת הבכורה נטלי שהתחתנה רק לפני שנה ושבתזמון מצמרר אמה נפטרה בדיוק בתאריך שבו היא התחתנה. עכשיו נמצאת נטלי בהיריון ראשון ויחד עם אחיה ובני משפחתה היא מנסה להתמודד ולאסוף את השברים: "הכאב בא בגלים. אני יכולה להיות חזקה ושנייה אחר כך לבכות. עכשיו אנחנו לומדים לחיות את החיים מחדש, בלעדי אמא, זה הזוי ועצוב. היא נפטרה בדיוק בתאריך שהתחתנתי בו לפני שנה, זה ממש היה תזמון מצמרר. עכשיו אנחנו יושבים על אמא שבעה ורק בשנה שעברה חגגנו שבע ברכות. המעבר הזה היה מאוד חד. אבל הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בצורה הכי טובה ועם כל הצער אנחנו ממשיכים".
על מה הייתה השיחה האחרונה שלכם?
"כשאמרתי לה שאני בהיריון. כאב לה פיזית, אבל היא ממש שמחה, זה היה לפני חודש וחצי כשהיא הייתה בבית וזמן קצר לפני שהיא התאשפזה בבית החולים. כשבישרתי לה את הבשורה המשמחת היא בכתה וצחקה יחד. היא בכתה כי כאב לה והיא גם צחקה ואמרה לי שזה היום הכי מאושר בחייה, זו הייתה השיחה האחרונה שהייתה לי איתה פנים אל פנים. זה ממש מנחם אותי לדעת שלפחות לפני שהיא הלכה היא גם ידעה שיש לה המשכיות. אני ואחיי נלך בדרכה ועל פי משנתה, לעשות טוב לאחרים ולהגשים את עצמנו".