יותר מחודש חלף מאז נחטף עמרי מירן מביתו בנחל עוז על ידי מחבלי החמאס, לעיני אשתו ושתי בנותיו. מאז, אביו דני מירן מיסוד המעלה מפגין מדי יום ברחוב שאול המלך בתל אביב עם השלט שהוא מחזיק בידו "מזועזע, אין מחוות הומניטריות ללא תמורה. אבא של חייל".
הוא מאמין שאם יש מישהו שיכול לשחרר את בנו ושאר החטופים זה רק צה"ל. עכשיו הוא מספר על השבת השחורה של ה־7 באוקטובר ועל הלילות ללא שינה, ואומר מה הוא מצפה שהמדינה וראש הממשלה יעשו למען השבת החטופים.
"הייתי בבית ביסוד המעלה כששמעתי שיש צבע אדום בעוטף עזה", משחזר מירן. "כרגיל התקשרתי לעמרי הבן שלי לשאול אותו מה קורה, והוא אמר לי 'אתה כל פעם מתרגש, לא קורה כלום'. נרגעתי, אבל כעבור כמה דקות הודיעו בטלוויזיה שיש מחבלים ביישובים. התקשרתי שוב לבן שלי והוא אומר לי: 'אבא, כל הקיבוץ מלא מחבלים ואין לי מה לעשות'. הוא אמר שהוא לא יכול לדבר וקבענו שנתכתב בהודעות בווטסאפ".
במשך שעות הסתגר עמרי מירן בממ"ד עם אשתו לישי ובנותיו עלמא בת החצי שנה ורוני בת השנתיים. "הוא אמר לי שהם יושבים בשקט. ב־10:20 קיבלתי ממנו את ההודעה האחרונה שאני לא זוכר מה הייתה. כתבתי שוב ושוב ולא נעניתי. אמרתי לו 'תענה לי, אני דואג' והוא לא ענה יותר. ראיתי את השחור מכל לנגד עיניי. אני יודע שאלו מחבלים וחששתי שהוא נהרג".
ב־18:30 בערב, לאחר שעות של דאגה וחוסר ודאות, התברר שעמרי נחטף בידי החמאס לעזה. "קיבלתי הודעה מהאמא של כלתי שעמרי נחטף ושהילדות וכלתי בסדר", מספר מירן. "בשלב הזה לא ידעתי כלום, אבל כשפגשתי את כלתי היא סיפרה שהם היו בממ"ד וחמישה מחבלים נכנסו לבית עם ילד בן 17 מהקיבוץ, כולו מפוחד ורועד. הם איימו עליו והילד אמר לבן שלי 'עמרי תפתח את הדלת, אם לא הם הורגים אותי', אז עמרי פתח את הדלת, מה הוא כבר יכול לעשות. לקחו את הבן שלי עם האישה והילדות לבית של השכן צחי והושיבו יחד את שתי המשפחות על הרצפה למשך כמה זמן. אחר כך אמרו לשני הגברים: 'או שאתם באים איתנו או שאנחנו הורגים את כולם'".
רגע החטיפה היה קורע לב. "הנכדה שלי, שהייתה קשורה מאוד לאבא שלה, ראתה שהוא לא הולך בצורה חברית אלא גוררים אותו וקושרים אותו, והתחילה לצעוק 'אבא שלי, אבא שלי'. אשתו צעקה לעמרי 'אני אוהבת אותך, אל תהיה גיבור, תשמור על עצמך' – והם לקחו אותו. אני מתנחם בכך שאני יודע שהוא נחטף חי, בריא ושלם".
כוחות צה"ל הגיעו למקום רק בשעות הערב. "אשתו ובנותיו והשכנה עם ילדיה נשארו על הרצפה עד השעה שש ומשהו, כשהחיילים נכנסו פנימה וחילצו אותם. פינו אותן לקיבוץ כרמים בדרום הר חברון והן נמצאות שם עכשיו. למחרת נסעתי לכלתי לעזור לה עם הילדים, כי ההורים שלה גרים בשדרות ולא יכלו לצאת. הייתי שם עד שההורים שלה הגיעו ועליתי צפונה".
מחשבות כמו בסרט נע
בימים האחרונים מפגין דני מירן מהבוקר עד הערב בתל אביב. "אני מפגין בנפרד מהורי החטופים האחרים, כי יש לי שלט שהכנתי 'מזועזע, אין מחוות הומינטריות ללא תמורה. אבא של חייל'. אם אשים את השלט שלי עם כל השלטים האחרים הוא ייטמע ביניהם ואז לא יראו את המסר שלי. מי שיעשה את העבודה זה צה"ל, והוא יעשה אותה טוב. אני לא רוצה שיעשו להם מחוות הומניטריות בלי שייתנו תמורה, והם בינתיים לא נותנים תמורה, אבל מעבירים להם מזון ותרופות. המסר לחמאס צריך להיות, אם אתם רוצים תרופות תתנו משהו ואם אתם רוצים מים תתנו משהו. אם לא, מצידי תמותו".
מה אתה מצפה שהמדינה תעשה?
"אני מצפה מצה"ל שיחסל את כל המחבלים וישחרר את הבן שלי ואת כל החטופים האחרים. אני צריך את הילד שלי. אני מצפה מראש הממשלה שיביא לי את הילד. אבל גם הוא לא יכול, רק צה"ל יוכל לעשות את זה. מהצלב האדום אני מצפה שהוא יפגוש את החטופים ויביא לנו אינפורמציה על מצבם, אבל היות שיש לנו עסק עם רוצחים מדאעש, הם לא נותנים גם לצלב האדום להתקרב לחטופים הפצועים, שזו עבירה על החוקים הבינלאומיים. שם אין חוקים, רק מאיתנו מצפים שנישמע לחוקים".
איך עוברים עליך הימים מאז? אתה מצליח לישון בלילות?
"בימים אני מסתובב ומתרוצץ, ובלילות המחשבות עוברות כמו בסרט נע. כל לילה אני הולך לישון עם הילד שלי. הוא יצא מהבית שלו לעיני אשתו ובנותיו חי, בריא ושלם – ומרגע זה אנחנו לא יודעים מה עשו לו. אם התעללו בו, ירו בו או שהוא נמצא בבית חולים, אם הוא חי או מת. אלה המחשבות שמתרוצצות כל הלילה בראש. אני מאוד חושש שכוחותינו, עם הפצצות המטוסים והפגזות הטנקים, לא יפגעו בו ובחטופים האחרים בטעות והכאב יהיה כאב לאומי עוד יותר חזק".
אתה כועס על המדינה, שהפקירה את יישובי העוטף?
"אין לי זמן לכעוס. זה אסון לאומי יותר גדול מאסון התאומים ויותר גדול מהמחדל של יום כיפור. יש בלבי דברים, אבל אני לא חושב על זה. אני חושב רק קדימה, לעתיד, איך אני מקבל את הבן שלי בריא ושלם. כל השאר לא בראש מעייניי. עמרי עובד עם ילדים בבית ספר כמטפל בשיאצו. הוא טיפל בכל מיני ילדים עם קשיי למידה ובזכות הטיפול שלו הם חזרו למוטב. הוא רצה רק לעשות טוב בעולם".
קראו גם:
מי תומך בך ומעודד אותך בימים האלה?
"משפחתי שמגיעה הנה, ויש פה אזרחים טובים מתל אביב ומטה משפחות החטופים והנעדרים שעושה עבודת קודש במקום הממשלה. זה מקום שהוא גם בית וגם מקום לבוא לבקש דברים. הם הקימו אגפים, וכל אחד מהם מופקד על נושא אחר, מאגף משפטי ושגרירויות ועד אגף שאחראי על הקשר עם המדינות השונות ואפילו הוותיקן".
השבוע הלך מירן עם משפחות החטופים להיפגש עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, פגישה ממנה יצא מעודד ומחוזק. "הנשיא ליטף וחיבק אותנו. אין לו מידע נוסף, אבל הוא לפחות גילה אהבה, סימפטיה ויחס ולחץ את ידי כל המשפחות. הוא שמע כל משפחה ומשפחה, סוף סוף ראית דמות ממלכתית מייצגת שבאה ומזדהה עם המשפחות".
כשעמרי יחזור מהשבי בעזרת השם, מה הדבר הראשון שתגיד לו?
"אני לא אגיד לו כלום, אחבק אותו חזק חזק ואנשק אותו. יהיה לי ילד ביד. לא צריך להגיד לו כלום, הוא יודע שאני אוהב אותו".