סיפורה של המורה רינה נחום ז"ל מהווה השראה לכל מי שאי פעם חשב שהוא לא יכול לשבור את תקרת הזכוכית: היא היתה ספרית שקיבלה לפני 11 שנה הצעה ללמד עיצוב שיער במרכז הטכנולוגי הדתי לנוער לסיכון בנתניה.
תוך זמן קצר היא כבשה את עולם ההוראה ואת לב תלמידיה, קיבלה את אות המורה המצטיין של משרד החינוך, סיימה תואר ראשון והפכה למודל עבור תלמידיה. בשבוע שעבר היא הלכה לעולמה בגיל 57 והותירה אחריה מאות תלמידים והורים שבורי לב.
קראו גם:
סיפור חייה המיוחד של נחום ז"ל (57) מהווה השראה לכל אדם, ובמיוחד לתלמידיה, שחלקם הגיעו ללמוד אצלה לאחר שאיבדו כיוון בחיים, ויתרו על לימודים וגם על העתיד. המפגש עם נחום שינה את חייהם.
פתאום מורה
רותי עמרני, לשעבר מנהלת המרכז הטכנולוגי הדתי ('מט"ד'), שופכת אור על הדרך בה 'גילתה' את רינה: "כשהגעתי למט"ד לפני 11 שנים, זה היה תפקיד הניהול הראשון שלי. ב־1 בספטמבר קיבלה המורה לעיצוב שיער שלנו הודעה שמשרד החינוך אישר לה פרישה. הפכתי את העולם כדי למצוא מחליפה ולא מצאתי. החלטתי לצאת מהקופסא. פניתי לצוות בית הספר ואמרתי להם ־ אתם נתנייתים, חפשו לי ספרית טובה עם גישה לבני נוער, היא תהיה מעין מתרגלת, לא מורה, וזה יסגור לי את הנישה. אחת המורות המליצה על הספרית שלה וזו היתה רינה. ברגע שראיתי אותה זו היתה אהבה ממבט ראשון. היא הגיעה לבית הספר בהתלהבות ובשמחה. לא היתה לה אפילו תעודת הסמכה לבתי ספר מקצועיים דרך משרד התעסוקה. עודדתי אותה להוציא תעודה כדי שתהפוך למורה מקצועית".
על הדרך בה נקשרה לתלמידים מספרת עמרני: "היתה לה גישה מעולה לילדים ומהר מאוד היא הפכה לרכזת מגמה ומחכנת. היא השלימה את לימודי התואר הראשון שלה תוך כדי העבודה. לפני שנה וקצת עזבתי, וההסכם ביננו היה שהיא נרשמת לתואר שני. אבל אז גילו לה את המחלה וזה טרף את הקלפים. היא התלבטה אם זה הזמן הנכון ללמוד והחליטה שקודם חשוב לה בזמן הזה להיות פנויה עבור התלמידות שלה".
עמרני סיפרה על דמות מיוחדת ומעוררת השראה: "לראות תלמידות שמספידות מורה זה לא חוויה שנתקלים בה והן באות ממקום לא פשוט, הן עברו דברים מאתגרים מאוד בחיים שלהן ובכל זאת עמדו מול המון קהל והספידו את המורה האהובה שלהן. הן אמרו דברים כמו 'את היית כאמא שלנו', 'מבטיחות לך לפרוץ את תקרת הזכוכית' ו'נוציא בגרות מלאה בשבילך' בדיוק כמו שהטמיעה בהן תמיד, כשאמרה להן יכולות להשיג כל מה שהן רוצות. היא היתה אומרת 'אני הדוגמא לזה'. זו היתה המנטרה שלה. היא עטפה אותן כל הזמן, פתחה את הבית שלה עבורן. עוד דבר שבלט זה שהיא לימדה אותן להוקיר תודה וזה לא משהו שקל להן במצבן. היא היתה אומרת לי 'רותי אני רוצה יום גיבוש לבנות שלי מאשרת לי?'. תמיד בסוף יום הגיבוש הזה קיבלתי סרטון מרגש שהבנות שרות לי ואומרות לי תודה וזה משהו שקיבלתי רק מהכיתה של רינה".
על הפרידה מרינה בטרם עת סיפרה עמרני: "זו אבידה גדולה לכולנו ושוק טוטאלי לכולנו. היא האמינה שהיא תצא מזה, היא התקשרה אליי ואמרה לי אני נס רפואי, התשובות יצאו תקינות ואני נכנסת לניתוח וחוזרת לתלמידות שלי".
"לא ויתרה"
אחת התלמידות שרינה ז"ל השפיעה על חייהן היא אבישג לוי, (18.5) שכיום לומדת במכינה קדם צבאית 'נופי פרת': "הגעתי לבית הספר בכיתה ט 'מחינוך חרדי, לאחר שישבתי חצי שנה בבית. לא הייתי רגילה למסגרת כזו, הייתי מבולבלת, אבל רינה הבהירה לי שהיא כאן בשבילי. החמימות שלה הפתיעה והדהימה אותי מאוד. היא אמרה לי שהיא כמו אמא שלי ובהתחלה לקחתי את זה בערבון מוגבל כי בחינוך חרדי המורות לא כל כך מעורבות בחיים של התלמידות והבנות מופנמות מאוד. בפועל זה בדיוק מה שהיה. אני זוכרת שישנתי אצלה, הרגשתי שאני יכולה לבוא מתי שאני רוצה והיא שם. היא ממש פעלה לכך שאחרי בית הספר הילדים לא יתדרדרו לבעיות ולרחוב והיתה מעורבת מאוד בכל הבעיות שהם התמודדו איתן. יש תלמידה שהיא קנתה לה בדיקת הריון ודאגה לה בכל העניין הזה. אני יודעת שאם היתה לי מחנכת אחרת לא הייתי מצליחה להשתלב טוב כמו שהשתלבתי. גם השיעורים איתה היו טובים, כיבדנו אותה מאוד".
התלמידה לשעבר שליו מעודה: "כשרינה זיהתה את העניין שלי בתחום השיער היא עשתה הכול כדי לקדם אותי. היא הוציאה אותנו לכל מיני קורסים שקשורים בשיער מעבר למה שלומדים בבית ספר. היא לא ויתרה לי גם כשוויתרתי לעצמי וידעה איך להרים ולחזק. אם לא הצלחתי, היא נטעה בי מוטיבציה. גם אם היה צריך, היא דאגה שיאספו אותי מהבית לבה"ס. בכל פעם שהייתי צריכה אותה לא משנה באיזו שעה, היא היתה שם בשבילי. בזכותה כיום וכבר שש שנים שיש לי עסק עצמאי, לולא רינה הייתי במקום אחר היום. רינה היתה כמו אמא שניה והיא תהיה איתי לכל אורך הדרך".
הידיעה על מחלתה, היכתה קשות בתלמידיה: "ידענו שהיא חולה", אומרת אבישג, "אבל היא היתה אופטימית. בין הטיפולים היא היתה מגיעה לבית הספר. היה לנו מבחן גדול וקשה והא חזרה בשביל להכין אותנו, לא ויתרה על זה, למרות הקושי שלה".
יצחק אזולאי מחנך וחבר טוב: "רינה היתה חדורת מוטיבציה, גם כשנראה היה שאין סיכוי להצליח. היא לא חששה להתמודד עם אתגרים ותמיד האמינה ביכולותיה. גם ברגעים קשים היא לא התייאשה, אלא מצאה דרכים חדשות להתקדם".
צו גיוס בזכותה
נחום ז"ל הותירה אחרי את בעלה גבי, את ילדיה מירית (30), טל (28), יגל (22) ומאות מתושבי נתניה אבלים וכאובים: "קרוב ל־800 איש שהגיעו ללוויה של רינה מעידים מי היא היתה עבור כל כך הרבה אנשים. תלמידות שלה ספדו לה וריגשו את כולם", אומר גבי ומספר על היחסים המיוחדים שלה איתן: "כשלא האמינו בהן, כשהם הרגישו שהן גמורות, רינה היתה יוצאת בשבע בבוקר מהבית כדי לאסוף אותן מהבתים, רק כדי שיגיעו ללמוד. היא לא ויתרה להן, סייעה להן לעשות בגרות ובזכותה הם גם קיבלו צו גיוס. היא קיבלה את התואר 'מצטיינת של משרד החינוך' ואיזה אהבה שהיא נתנה לכולם. היא היתה כולה לב. היינו נשואים 32 שנה ואני לא מעכל את האובדן, לא מאמין. היא היתה עמוד התווך של הבית ממש אשת חיל. ההורים של התלמידים היו מתקשרים אליה ומודים לה על מה שהיא עושה בשביל הילדים שלהן. אשה יפת תואר ומושלמת שעשתה הכל באהבה ענקית. זו אבידה ענקית לא רק לשלושת ילדיי ולי שהייתי כמו בן רביעי שלה, אלא גם לכל הילדים שהיא חינכה ולמי שנקרה בדרכה".