כבר שמונה שנים שקובי רוימי, מנהל בית ספר 'עמק יפה' לחינוך מיוחד שבתענכים, מנהיג יחד עם צוותו פרויקט של מעורבות חברתית במסגרתו תלמידי בית הספר מתנדבים בקהילה. ההתנדבות אינה חד פעמית והתלמידים דואגים לפקוד את מוקדי ההתנדבות כמה פעמים במהלך השנה.
"חשבנו שלתלמידים שלנו יש הרבה מה לתרום לאחרים. יש להם יכולות טובות, במיוחד בתחום האמפתיה והתרומה לאחר. פיתחנו מודל מאוד מיוחד בארץ שבו יום בשבוע אנחנו יוצאים כל תלמידי החטיבה העליונה, כיתות י'-י"ב, למספר מוקדים במשך השנה. מדובר על לפחות עשרה מפגשים שבהם נוצר קשר בין התלמידים לחברה", מסביר מנהל בית הספר, "חשבתי שאם נכניס את זה למסגרת קבועה, לילדים תהיה מחוייבות. כמו כן אותם אנשים שמקבלים מאיתנו את הסיוע לא יראו בזה כדבר אפיזודי וחד־פעמי. ברגע שזה קרה ראינו שהתלמידים מתמלאים באושר. כשיש יום חורפי או שחם מדי הילדים פחות מגיעים לבית הספר, אבל ביום של התנדבות כולם מגיעים. מבחינתי זה בית הספר האמיתי, יותר מבגרות כזו או אחרת".
מובילי  הפרויקט | צילום: רוני שחרמובילי  הפרויקט | צילום: רוני שחר
מובילי הפרויקט | צילום: רוני שחר
(מובילי הפרויקט | צילום: רוני שחר)
הערך העצמי עולה
התלמידים מתנדבים בעמותת 'דור לדור' שם הם מלמדים את הקשישים להשתמש במחשב, ומתנדבים עם תלמידים צעירים בבית ספר יד לחמישה. השנה הם אף ייצאו להדריך תלמידים צעירים מהמגזר הערבי בחוות הסוסים בניר העמק, ונוסף על כך פעם בשבוע הם מתנדבים בכלבייה ובגני ילדים. "הם מלמדים אותם שיר, סיפור או בונים איתם גינת ירק ופשוט הופכים לרגע אחד להיות מדריכים צעירים יחד עם הגננות וזה מעצים אותם. כשהתלמידים שלנו נכנסים לגן, הילדים רצים אליהם ומחבקים אותם", מספר רוימי.
על ההתנדבות עם החברה הערבית אומר רוימי: "בעבר עבדנו עם כמה יישובים. הילדים שלנו מומחים באמנויות פסיפס, ולכן יצרנו בכל אחד מבתי הספר שהלכנו אליהם פרויקטים שיתופיים יחד עם הילדים של הכפר. גם השנה נתמוך בתלמידים צעירים מהמגזר הערבי בחוות הסוסים. כך נוצר דו־קיום בין המגזרים שבא במטרה להפחית חרדות או סטיגמות".
איזה שינוי אתם רואים אצל התלמידים בעקבות ההתנדבות?
"לפני שמונה שנים כשהעלינו את התוכנית הזו היה ויכוח קשה מאוד בנושא. המורים אמרו לי 'אתה מצפה מאיתנו להגיש אותם לבגרות כשאתה יודע שקשה להם ללמוד ומצד שני יום בשבוע אתה גוזל שעות הוראה'. בסוף הגענו למסקנה שככל שהילדים שלנו מסופקים, הערך העצמי שלהם עולה, הדימוי שלהם יותר גבוה, יש להם משמעות ומקום וככה הם הרבה יותר פנויים רגשית ללמוד. זה מה שקרה בסוף - הם גם למדו יותר טוב וגם התנהגו הרבה יותר טוב".
על התרומה הנוספת של הפרויקט לתלמידים אומר המנהל: "הילדים שלנו לא כל כך חושבים שהם יכולים לתרום לאחרים כי הם מוגדרים כחינוך מיוחד, אבל דרך הפעילות הזו הם רואים שהם שווים הרבה. אפילו יותר מתלמידים בבתי ספר אחרים שלא ממש רואים את האחר אלא רואים בעיקר את עצמם. זו הגדולה שלהם".
כלים לחיים
רוימי עובד בבית הספר כבר 30 שנה ומנהל אותו ב־12 השנים האחרונות. פרויקט ההתנדבות, הוא משתף, מעורר בו תחושת סיפוק גדולה: "כשהם חוזרים אליי בני 21 להגיד לי שלום עם תעודת לוחם מהנח"ל, מגולני או מהשריון ומשיגים בגרות כמעט מלאה או הולכים למכינות קדם צבאיות, אני חושב שהשורש של ההצלחה הזו טמון ביכולת שלהם קודם כל לתרום לאחר, לסייע, ללמוד מה זה התמדה ולדעת להתמודד כשקשה, וזה הסיפוק הגדול. יש הרבה שמחה ואהבה בלב כתוצאה מזה".
מי שמנהלת את הפרויקט הזו היא המורה אלה קלימי שבוחרת בקפידה את המקומות שבהם התלמידים יוכלו לסייע לקהילה שבאמת זקוקה לכך. "השנה שעברה היתה השנה הראשונה שלי בפרויקט והופתעתי לראות שבשעה שאנחנו קובעים לצאת, התלמידים כבר מחכים לי בשער. ההיענות שלהם לדבר הזה מאוד משמעותית וכך גם מצד החברה - אנשים מגיעים לבית הספר ישירות ופונים אלינו במטרה שנגיע אליהם, הם ממש מצפים לזה", היא מתארת, "אין ספק שעבור ילדי החינוך המיוחד ההתנדבות מפנה את האנרגיות השליליות לעבר פעילויות ומחשבות חיוביות יותר. זה אכן מעדן אותם ויוצר הרבה יותר אמפתיה עבורם. זו גם אחת המטרות".
מאיה ויניק, יועצת בית הספר. "נוצרים קשרים חמים ומשמעותיים בין התלמידים למבוגרים ולתלמידים הצעירים. ההתנדבות הזו תורמת מאוד ונותנת להם הרבה משמעות. נעשית איתם הכנה מאוד מוקפדת לפני כל פעילות ויציאה לשטח. המטרה פה שהתלמידים האלה יקבלו כלים לחיים האמיתיים ושהם יהפכו להיות אנשים משמעותיים ותורמים בקהילה שהם חיים בה".
עליזה כהן, סגנית המנהל, סיכמה: "דרך הפרויקט הזה הם חווים סוג של הצלחה. הם רואים שהם בעלי ערך, שהם תורמים ושאוהבים אותם. כשאתה יוצר קשר משמעותי עם מבוגר שמחכה לך ומחבק אותך או עם ילד בגן שממש מצפה לך, אתה הופך להיות משמעותי ודרך זה הם מפתחים תחושות טובות כלפי עצמם וכלפי הסביבה".