אבידה קשה לעיר עפולה ולמשפחת דהאן עם מותו של אבי המשפחה, יעקב דהאן, בגיל 66. ביום שלישי לפנות בוקר הוא נפטר בביתו כשלצדו שהו אחותו וילדיו. הוא היה איש מוכר ואהוב בעיר ושימש בין היתר כיו"ר ועד עובדי מרכז רפואי העמק, כמזכיר מועצת פועלי עפולה וכיו"ר ועד העובדים בשירותי בריאות כללית במחוז צפון. דהאן גם היה פעיל בפוליטיקה המקומית במסגרת מפלגת העבודה ואף התמודד בעבר לראשות העיר.
לפני כשנתיים נמצא דהאן בביתו כשהוא מחוסר הכרה על ידי בתו, בת חן עטר, ולאחר סדרת בדיקות התברר כי חלה במחלת הסרטן. לקראת הסוף הוא כבר סבל מאוד ולא הצליח לתקשר עם קרוביו ומכריו. "בשבילי הוא היה אח ולא חבר. היינו קרוב ל־50 שנה ביחד וזו מכה קשה עבורי", סיפר דני אסולין, יו"ר הפועל עפולה, על חברו הקרוב, "הכרתי אותו בשכונה, גדלנו יחד מגיל 14. הוא היה בנאדם נדיר, עזר לכולם. יש לנו הרבה זיכרונות. היינו כמו משפחה, גידלנו את הילדים ביחד".
אסולין סיפר מתי קיבל את הבשורה על מות חברו. "הודיעו לי ב־6:00 בבוקר ועוד הספקתי להגיע אליו הביתה ולהיפרד ממנו לפני שלקחו אותו", סיפר אסולין בכאב, "היה לי ממש קשה לראות אותו, זו אבידה קשה. הוא כבר ממש סבל לקראת הסוף".
גם קלוד דהאן, מאמן במחלקת הנוער של הפועל עפולה, היה חבר קרוב של יעקב והתקשה לקבל את הבשורה על מותו. "יעקב צעיר ממני, אבל בילינו המון שנים יחד בגבעת המורה כמו משפחה", אמר דהאן והוסיף, "הוא היה בנאדם מדהים. עזר לכל אדם ברחוב ולא משנה באיזה תפקיד שימש - מיו"ר ועד עובדי בית חולים ועד מזכיר מועצת הפועלים. הוא לא הפסיק לתרום ולתת, הוא איש חסד. אף פעם לא הרים קול או צעק, איש נעים הליכות שאי אפשר לשכוח".
דהן הוסיף כי למרות שכולם ידעו מה מצבו, עדיין היה קשה לקבל את הבשורה המרה: "ראיתי אותו בפעמים האחרונות שהוא עוד הלך על הרגליים. אחר־כך כבר היה קשה לבקר אותו כי הוא לא זיהה ולא תפקד".
נלחם עד הסוף
הבת, בת חן בן עטר, התקשתה להיפרד. "לפני שנתיים יצאנו בעל כורחנו למסע מפרך", ספדה לאביה, "תמיד ידענו כי אבא היה איש עשייה, איש נתינה שרואה רק את זולתו לנגד עיניו, אך בשנתיים האחרונות בהם נלחמנו בכוח ובאחדות, נחשפנו ביתר שאת ולמדנו לכמה אהבה והערכה זכה אבא מהסביבה. הבנו עד כמה בשתי ידיו ובלבו הענק רכש חברי נפש, חברי אמת, אשר נכונו לסייע ולעזור בכל רגע ורגע".
בן עטר סיפרה על אבא מסור שנתן הכל לילדיו. "כל החיים נשאנו בגאון אני ואחיי את התואר 'הבת או הבן של יעקב דהאן', אבל בשבילנו אבא היה הרבה יותר מזה. הוא היה אבא מסור, אוהב ומעניק וסבא מסור, אוהב ומעניק כפליים. כמה שנושאים את שמך בגאווה, תמיד אתה נשאת את שמנו בגאווה גדולה יותר. בשביל אבא ילדיו ונכדיו היו כל עולמו. אבא הוא אבידה ענקית בראש ובראשונה לנו, למשפחתו ולנכדיו, אשר משוועים לעוד רגע אחד של זמן איכות, עוד ארוחת שבת אחת על ברכיו".
בן עטר אומרת כי בכל תקופת המחלה הוא הקפיד להמשיך בעשייה ותמיד האמין כי יצליח להתגבר על המחלה. "הוא הקפיד להמשיך לעבוד ולהיות בעשייה בעיקר למען העובדים. תמיד עשה הכל למענם וגם בשיא מחלתו הוא נלחם עליהם. גם בתקופות שכבר לא היה יכול לנהוג, הוא דאג שיביאו אותו לעבודה. העשייה הציבורית זרמה בדם שלו". אמרה והוסיפה, "תמיד היתה לו תקווה שהוא ינצח את המחלה. הוא אף פעם לא הרים ידיים. אפילו שהוא כבר גסס בשלושה השבועות האחרונים, הנשמה שלו פשוט לא רצתה לשחרר".
לעטר היה חשוב להודות לכל אלו שתומכים ומחזקים אותם. "ימי השבעה מחזקים ומנחמים, אנו רוצים להודות לכל המנחמים - לנבחרי הציבור אשר מגיעים ומכבדים, לראש העיר הנבחר אבי אלקבץ ולחברי המועצה, לראש העיר היוצא יצחק מירון, לכל חברינו היקרים ובעיקר לכל משפחת שירותי בריאות כללית על שצעדתם איתנו לאורך כל התקופה ולרגע לא עזבתם. בזכותכם חשנו מוגנים ובטוחים אין לנו מילים להודות".
דהאן הותיר אחריו ארבעה ילדים.