"התפקיד שלי משמעותי מכיוון שהשליטה והבקרה בכלל המערכות המבצעיות נמצאת מתחתיי", אומרת רס"ל ליה ויצמן מעפולה (25), נגדת תקשוב ומחשוב בפיקוד העורף מחוז צפון. בתפקיד הנוכחי היא נמצאת כבר כחמש וחצי שנים, ואם נוסיף לזה את השירות הסדיר היא משרתת בצה"ל כבר שבע וחצי שנים. "השירות בתפקיד מאתגר מאוד ודורש כוננות 24/7, כיוון שתקלות בתחום הקשר והמחשוב עלולות לקרות בכל שעה", היא מסבירה.
ויצמן (25), נשואה לאלעד, התחילה את השירות כסמב"צית חי"ר במוצב של פיקוד העורף בדימונה. "עשיתי שנתיים שירות במתקן מסווג בדרום ולקראת סוף השירות רצו להחתים אותי קבע כנגדת תקשוב של היחידה", היא מספרת כיצד התחילה את השירות. לאחר שמונה חודשים בתפקיד יצאה לקורס טכנאי קשר מבצעי, וכעבור שנתיים בגיל 22 החלה את תפקידה כנגדת תקשוב בפיקוד העורף מחוז צפון. "רציתי להישאר בצבא עד שאקבל את תפקיד הרנ"ג (רב נגד). אין הרבה רנ"גיות בצבא, זו דרגה שקשה מאוד להגיע אליה ואני מאחלת לעצמי להגיע לשם, אבל כרגע מבחינתי גם להגיע לגיל פרישה עם תפקיד בכיר זה גם בסדר. אני מאוד אוהבת את המסגרת והמערכת ומסתדרת איתה יפה".
למשפחתה של ויצמן יש קשר מיוחד לבסיס מחוז הצפון: אביה, אמה וגם אחותה הגדולה שירתו כאן במהלך שירותם הצבאי, לכן הבחירה להמשיך בקבע היתה אך טבעית עבורה. "הלכתי בעקבות אבא שלי זיכרונו לברכה. הוא היה רב סרן בצבא", היא מספרת, "ב־2015 אבא שלי נפטר ממחלת הסרטן, אז חיפשתי תפקיד בצפון כדי להיות יותר קרובה לבית וכך הגעתי לשרת כנגדת תקשוב. בשבילו זה היה סוג של סגירת מעגל כי הוא הכיר שם את אמא שלי והם התחתנו. גם אחותי היתה סרן באגף השלישות אצלנו במחוז. בכלל אנחנו משפחה גדולה שהם אנשי צבא. אם זה דודים שהם סגני אלופים ורבי סמלים שמשרתים בכל רחבי הארץ".
החיידק הצה"לי, כאמור, לא פסח גם על ויצמן שנחשפה אליו מגיל צעיר. "ברגע שנכנסתי למערכת הזו זה כבר היה מושרש לי בדם", היא מחייכת.
ויצמן מסבירה את חשיבות התפקיד הנוכחי. "אני נגדת מחשוב ותשתיות. מתעסקת בכל תחום הרשתות של המחוז גם בשגרה וגם בחירום. ההתעסקות היומיומית שלי בשגרה כוללת התעסקות עם כל המערכות - בין אם הן בלמ"סיות (בלתי מסווגות) וגם המסווגות ביותר. בשגרה אני נותנת מענה גם למערכות ששייכות למרחב האזרחי שיש לנו שיתוף פעולה איתן - אם זה משטרת ישראל, כב"א, מד"א".
בשעת חירום, היא אומרת, המצב קצת שונה. "בחירום יש מתחתיי ארבע נפות כשכל נפה היא כמו בסיס, זאת אומרת ברגע שיש מצב מלחמה או אירוע ביטחוני פותחים נפה שמאוישת על ידי 140-120 אנשי מילואים. זה הופך להיות בסיס לכל דבר ועניין. על כל ההקמה התשתיתית של הנפה הזאת, כדי שיוכלו לפעול ממנה ולספק לה תקשורת, אני וצוות המחלקה שלי אחראים. כל השתדרגות של חיל הקשר והסייבר וכל הטמעת מערכת חדשה חשובה כדי להעניק בשעת חירום למחוז יכולת לגבש תמונת מצב בצורה נוחה ופשוטה יותר. האתגר הוא לעמוד תמיד ב־100 אחוז תקינות מערכות, שזה קשה מאוד".
ומה הלאה? ויצמן מקווה להמשיך להתקדם. "אני רואה את עצמי ממשיכה, בעוד שנתיים אגיע לוועדה שתקבע אם אני נכנסת לקביעות או לא ואני מאוד מקווה לעבור אותה. בינתיים עשיתי כל מה שאני יכולה בשביל לקצור את הפירות בעוד שנתיים - אם זה ביקורות, תרגילים ואימונים והתוצאות היו טובות. השאיפה שלי היא להמשיך להתפתח בצבא".