"אני לא רוצה להותיר את בתי כילדה יחידה בעולם", כך אומרת בכאב איה גונן (30) ממגדל העמק, חולת סרטן שחלום חייה הוא להביא לבתה הקטנה אח או אחות. בשנים האחרונות מתמודדת גונן עם סרטן שהולך וחוזר ועם ניתוחים וטיפולים אינטנסיביים למיגורו.
איילת חולת הסרטן נלחמת על התרופה
לפני חמישה חודשים, כשהתברר שהמחלה חזרה שוב, החליטה לעבור הליך של שאיבת ביציות כדי שבבוא היום תוכל ללדת שוב, אלא שאז הודיעו לה הרופאים כי הריון יסכן את חייה. נחושה להגשים את חלומה החלה בבירורים לגבי הליך פונדקאות בחו"ל, ולצורך העניין היא זקוקה לתרומות הציבור. בפוסט מרגש שהעלתה לאחרונה לפייסבוק היא מתארת את הכמיהה לילד נוסף ומבקשת עזרה להביא ילד בהליך פונדקאות.
גוש מטריד
בגיל 24, כשהיתה בחודש השביעי עם בתה, הרגישה גונן גוש בשד, אך כשפנתה לרופאים הם אמרו לה לדבריה כי מדובר בגוש חלב בעקבות ההריון. כארבעה חודשים לאחר הלידה המשיכה להרגיש את הגוש המטריד בשד, ושוב פנתה לרופא שאמר לה לדבריה כי ככל הנראה מדובר בגוש חלב, אבל אם העניין מטריד אותה ניתן להפנותה לכירורג שד. בתום הבדיקה אצל כירורג השד היא הופנתה לבדיקות נוספות, שם התברר מעל לכל ספק כי היא חולה בסרטן השד וכי המחלה נמצאת בשלב מתקדם. "ההודעה נפלה עלי כרעם ביום בהיר", היא אומרת, "הייתי אמא טרייה, למדתי להסתגל לחיים החדשים עם תינוקת והבשורה הזו עצרה הכל. גם הייתי בשנה ג' של התואר הראשון, ועולמי השתנה ברגע אחד".
גונן היתה אמורה להתחיל מיד בסדרה של טיפולים, ורגע לפני ניסתה לעבור הליך של שאיבת ביציות שיישמרו לאחר שתחלים. אולם מפאת קוצר הזמן והלחץ להתחיל בטיפולים נגד הסרטן, לא הצליח לה. במשך שנה היא עברה טיפולים כימותרפיים וביולוגיים ששיבשו את כל חייה. "היה לי שיער ארוך ויפה שהקפדתי לשמור ולטפח והוא היה ממש סימן ההיכר שלי", היא מספרת בעצב, "ומה שהפחיד אותי כל הזמן זה החיצוניות - מה יקרה עם השיער. ואז הגיע הרגע שבו המליצו לי להוריד את השיער כדי לא לעבור את תהליך הנשירה הלא־פשוט. הלכתי למכון מיוחד, ללא מראות, וגם הספר שם ניסה לדחות את הקץ, עד שלבסוף עשיתי את זה".
במשך תקופה היא הלכה עם פאה כי לא רצתה להסתובב עם קרחת, אבל גם עם הפאה הרגישה לא בנוח. יום אחד, במסגרת אירוע של סטודנטים במכללה, היא החליטה להסיר את הפאה והגיעה לאירוע עם קרחת ושפתון אדום. "היו תגובות מדהימות, זה עודד אותי מאוד וחיזק אותי", היא נזכרת בחיוך.
במשך שנה היא עברה, כאמור, סדרה של טיפולים קשים פיזית ונפשית. "נולדה לי תינוקת קטנה למציאות מסוימת. הרגשתי שהיא הבינה אותי ולא הציקה לי כתינוקת יותר מדי", היא אומרת בכאב, "בזכותה התמודדתי בצורה חיובית עם המחלה".
אחרי שנה גונן החלימה ושבה לשגרה, כשמפעם לפעם היתה במעקב.
ילד בכל מחיר
גונן הבריאה והעתיד נראה מבטיח מתמיד. אלא שכעבור שנתיים של שקט, יום אחד היא החלה לפרכס והובהלה לבית החולים לטיפול נמרץ, שם גילו בבדיקות כי יש לה גרורה במוח. "שוב חזר לי הסיוט, רק הרבה יותר גרוע", היא אומרת בצער. "גרורות בראש - זה כבר משהו אחר, הרבה יותר מסוכן. חשבתי שלי זה לא יקרה, זה ממש סרט רע. עברתי ניתוח והקרנות והמשכתי בטיפולים".
לאחר הגילוי, עברה גונן ניתוח בראש להסרת הגידול. אולם אחרי שנה, בבדיקה שגרתית, שוב התגלתה גרורה ושוב היא נאלצה לעבור ניתוח קשה וטיפולים - כך במשך ארבע פעמים, שוב ושוב התגלו אצלה גרורות שהצריכו ניתוחים וטיפולים. לפני חמישה חודשים שוב גילו גרורה בבדיקה, והרופאים הבינו כי המחלה פעילה בגוף. בעוד הרופאים עסוקים בהחלמתה, היא מצדה התמקדה בחלום הגדול להביא אח או אחות לבתה.
"נכון שנלחמתי במחלה, אבל רציתי מאוד ילד ובכל הזדמנות הייתי מדברת על זה. לא ויתרתי על החלום", היא מסבירה. "כולם מסביבי ניסו להניא אותי מזה באופן זמני - אחת הרופאות אמרה שהווסת תחזור, כי אני צעירה ואז נוכל להרות. כל הזמן אמרו לי 'בואי נחכה עוד קצת לראות מה המצב'. כולם התמקדו בי, אבל אני לא הייתי שקטה, כי רציתי ילד. הסברתי להם שאני לא רגועה בגלל העניין הזה, ושזה מה שיביא לי בריאות. בשלב כלשהו התכוונתי לשחרר והתייאשתי; אמרתי לעצמי שלא נורא אם הילדה תגדל לבד, אבל היה לי רצון לפצות אותה על הילדות הלא־פשוטה שהיא עברה ועוברת, עם אמא שנעלמת לפרקי זמן ארוכים בגלל אשפוזים. רציתי להעניק לה את הדבר הגדול ביותר שעליו היא דיברה, וזה אח או אחות".
לפני הטיפולים האחרונים, שהחלו ביוני, נפגשו גונן ובעלה עם הרופאה האונקולוגית. "לפני הפגישה אמרתי לבעלי שאני לא מתחילה אם לא יעשו לי שאיבת ביציות כדי להקפיא עוברים", היא מספרת. "הוא היה לחוץ שאתחיל כבר בטיפולים למחלה, אבל הסברתי לו שאני לא רגועה, כי אני רוצה ילד. כשישבנו אצ