עיריית צפת ועובד שלה לשעבר ישלמו 235 אלף שקל פיצויים לאדם שאיבד את עינו עקב פגיעה מחומצה.
במסגרת התביעה שהגיש נגד העירייה ונגד העובד, טען הנפגע שלפני כחמש שנים ביקש מחברו, שעבד אז בתחזוקה ובניקיון בעיריית צפת, להביא לו בקבוק ריק כדי למלא בו בנזין. לטענתו בתביעה, החבר נתן לו בקבוק מתא המטען של רכב העירייה, שבו היו חומרי ניקיון ששימשו אותו במסגרת עבודתו. התובע הרגיש שנודף מהבקבוק ריח של חומצה, אבל החבר טען כי אלה מים, וכדי להוכיח זאת - התיז עליו את החומצה שהיתה בבקבוק.
הנפילה שעלתה לעיריית ירושלים חצי מיליון שקל
על פי התביעה פגעה החומצה בפניו, בעינו, בצווארו ובגבו של התובע, והוא פונה לבית החולים 'זיו' בצפת. לאחר מכן הועבר הנפגע לטיפול בבית החולים 'הדסה' בירושלים. מומחה בתחום העיניים קבע כי נותרה לאיש נכות קבועה.
החבר טען להגנתו, בין היתר, שלא הבחין בריח של חומצה מהבקבוק וכי לא ידע שיש בו חומצה. יחד עם זאת, הוא הודה במעשה וציין כי אותו בקבוק היה מלא בחומצה כמה שבועות קודם לכן, מאחר שקיבל הוראה מהעירייה לנקות בית שבו התרחש רצח.
העירייה טענה להגנתה, בין היתר, שלא התרשלה ואף לא הפרה חובה חוקית מכל סוג, מאחר שהאירוע נגרם עקב רשלנותו הבלעדית של העובד. כמו כן הגישה העירייה חוות דעת של מומחה מטעמה, שקבע כי לנפגע נותרה נכות קבועה בשיעור נמוך יותר מזה שקבע המומחה מטעמו.
השופטת רבקה איזנברג מבית משפט השלום בצפת קבעה כי הנזק נגרם לתובע עקב רשלנות העובד, שהפר את חובת הזהירות בכך שהחזיק ברכב חומר מסוכן, ובכך שהתיז לעבר התובע חומר שהוזהר לגביו כי הוא חומצה.
בנוגע לאחריות העירייה קבעה השופטת, בין היתר, כי מאחר שבקבוק החומצה נמצא ברכבה של העירייה, שהיה בשימושו של עובד שלה, "יש להכיר באחריותה". היא ציינה שהיה על העירייה לצפות כי "מסירת חומר מסוכן - כשאינו מסומן, וללא הוראה שיש להשיבו מיידית למחסניה בתום העבודה עמו - עלולה לסכן את עובדיה או את הבאים במגע עם עובדיה".
השופטת קבעה, כאמור, שהנפגע זכאי לקבל פיצויים בתוספת 20 אחוז שכר טרחת עורכי דין, כשהעובד ישלם לתובע 75 אחוז מהסכום ואילו את השאר תשלם העירייה.