עונשו של בני (ברנרדו) שפיצר מנצרת עילית, שהורשע בהריגת מתדלק לפני 18 שנה ונידון ל־25 שנות מאסר, לא יקוצר - כך קבע בית המשפט המחוזי מרכז.
כפי שפורסם ב'ידיעות העמק' לפני שבועיים, הפרקליטות ערערה על החלטת ועדת השחרורים לקצר שליש מעונשו של שפיצר, ולאפשר לו להשתחרר כאסיר ברישיון שמונה שנים לפני תום ריצוי עונשו המלא. "המסקנה המתבקשת היא כי אכן נפל פגם מהותי בהחלטת הוועדה", קבע הרכב שופטֵי המחוזי, "החלטת הוועדה במצבו הנוכחי של שפיצר חורגת ממשית מתחום הסבירות, ומצדיקה התערבות".
נצרת עילית: בני שפיצר ששדד והרג - בדרך להשתחרר מהכלא, 8 שנים לפני הזמן
אירוע השוד התרחש ב־28 בפברואר 1998. שפיצר, ששירת בתותחנים, גנב שני רובי גליל מבסיס ברמת הגולן והציע לאביו לבצע יחד שוד. כשהגיעו אל תחנת הדלק 'סונול עין הגליל' בצומת אלומות, הסתירו את פניהם בכובעי גרב ונכנסו במטרה לשדוד את המתדלק. מחקירתם ומכתב האישום שהוגש נגדם עלה כי עוד לפני השוד הסכימו בהחלטה הדדית "לא להשאיר עדים", כדבריהם.
השניים איימו ברוביהם על המתדלק מוחמד אל־הייב, בדואי בן 27 מהכפר מרר, והורו לו לשכב על הקרקע. לאחר שעשה כן, ירו שניהם בראשו ולאחר מכן נמלטו מהמקום, כשכל שללם מסתכם בפחות מ־300 שקל, כך על פי כתב האישום. חייו של אל־הייב נגדעו באבּם כשהוא מותיר אחריו אלמנה צעירה בהריון ראשון, שממנו נולדה כעבור שלושה שבועות בתם היחידה, שלא זכתה להכיר את אביה.
האב והבן לבית שפיצר לא נעצרו מיד, ובמשך כחצי שנה לא היה למשטרת מרחב העמקים קצה חוט בעניין. פענוח הרצח התאפשר רק לאחר מעצרו של עבריין מקומי, מכּר של שפיצר הבן, שנתפס בעקבות ירי שביצע באחד מרובי הגליל הגנובים. כך הגיעו החוקרים לבני משפחת שפיצר.
תחילה הכחישו השניים כל קשר לאירוע ואף מסרו גרסאות סותרות, עד שבשלב מסוים הודו, שִחזרו את האירוע והועמדו למשפט. בתום משפטם, במסגרת הסדר טיעון, הורשע האב ברצח ונידון למאסר עולם, ואילו הבן הורשע בהריגה בלבד ונידון ל־25 שנות מאסר.
שפיצר תיאר את מצבו בבית המשפט וסיפר כי ריצה כמחצית מחייו בבית הסוהר. לדבריו, ריצה כבר שני שלישים מתקופת מאסרו, ואינו אמור לסבול בגין העובדה כי תקופת השליש שנותרה לו היא כה ארוכה. עוד טען שפיצר בפני השופטים כי עשה כל מה שמצופה ממנו באופן חיובי, ועמד בכל תוכנית שיקומית וטיפולית שהוצעה לו.
לטענתו, רמת מסוכנותו נקבעה על יסוד התנהגותו כנער בעיר מגוריו, והוא הוסיף: "אני במצב שבו אין לשירות בתי הסוהר כלֵי טיפול נוספים להציע לי במסגרת המאסר, ועל כן המשך הטיפול בענייני צריך להיות מחוץ לכלא".
אולם בית המשפט המחוזי קיבל במלואן את טענותיה של נציגת הפרקליטות, עו"ד רעות אביגל, כי לאור חומרת העבירות שביצע שפיצר, הוא לא עבר טיפול מיטבי כנדרש. השופטים מתחו ביקורת חריפה על החלטת ועדת השחרורים בראשותו של השופט בדימוס, חנן אפרתי. "נראה לנו כי בביצוע עבירות כה חמורות, היה על שפיצר להציג הליך טיפולי בעל תוצאות מובהקות יותר והתנהגות ללא רבב, שילַמדו על איוּן מסוכנותו כאשר מוחזר הוא לחיק החברה. מסוכנותו העדכנית, המצויה עדיין בתחום הבינוני, מלמדת כי אין זה המצב".
בפסק הדין הארוך של שופטי הרכּב הערעור, הם קבעו פה אחד כי שפיצר אינו מקרה הראוי לשחרור. "מדובר במקרה בעל חומרה ונסיבות מיוחדות, שבו עלול שחרורו של שפיצר בשלב זה לפגוע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובהרתעת הרבים. נראה לנו כי נוצר יחס בלתי־סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר עליו לבין תקופת המאסר שיישא בפועל אם ישוחרר".