חודשים ספורים לאחר שהסתיימה מלחמת יום הכיפורים הוחזרו לישראל טייסי חיל האוויר שנפלו בשבי הסורי. נערכה להם קבלת פנים חגיגית שבשיאה עלו להופיע הבולטים שבאמני ישראל דאז: להקת כוורת, נעמי שמר ז"ל ושלישיית הגשש החיוור המיתולוגית.
הפריפריה של הפריפריה: מי ידאג לתושבי הצפון?
אישום: ביצעה עבירות מין ומעשי סדום בקטינים
בכפר הערבי מתנגדים להקמת כפר שילוב קהילתי
הטייסים ששבו הביתה עלו בזה אחר זה על הבמה וסיפרו איש איש את סיפור נפילתו בשבי. אחד מהם סיפר שנאלץ לנטוש את מטוסו, ומיד לאחר שנפתח המצנח שלו הביט הטייס למטה ובאותם רגעים של חרדה, שניות לפני שנפל בשבי, חלפה במוחו לא אחרת משורה אחת מתוך 'הקפיטריה בטבריה' של הגשש החיוור. הוא חשב לעצמו שהנה הוא צונח היישר אל 'הצנטרום של הפיילה', ואת זה הוא רצה להשמיע לשלישייה שישבה בקהל.
כמו אז, כך גם היום, יובל שנים אחרי שנוסדה שלישיית הגשש החיוור כמעט שאין ילד בישראל שאינו שולט בשפה 'הגששית' ויודע לדקלם לפחות שורה או שתיים מתוך עשרות המערכונים שהעלו שלושת חבריה, שהפכו זה מכבר לנכס צאן ברזל בתרבות ובהוויה הישראלית.
גברי בנאי, אחד מחברי השלישייה, שסיפר השבוע לידיעות טבריה את סיפורו של הטייס, הוסיף: "ישבנו שם בקהל, שייקה, פולי ז"ל ואנוכי והאזנו בדמעות של התרגשות לסיפורו של הטייס. מי היה מעלה בדעתו ששורות ממערכונים שלנו ייהפכו למטבעות לשון בפי כל ישראלי כמעט, ועוד יחלפו במוחו של איש שעוד רגע הולך אל הלא נודע ובכלל לא יודע אם יחזור משם בחיים".
"קצת קשה לסלוח"
לעיר הכנרת ולתושביה היו לאורך השנים יחסים של אהבה-שנאה עם שלישיית הגשש החיוור לאחר שלרפרטואר שלה הוכנסו שני מערכונים שעסקו בעיר ובתושביה. לדעת חלקם לפחות, המערכונים לא ממש החמיאו להם, אם לנקוט בלשון המעטה. המוכר שבהם הוא, כאמור, 'הקפיטריה בטבריה' והשני 'טבריה תחתית'.
הקפיטריה בטבריה נכתב לפני כ-45 שנים על ידי המחזאי ניסים אלוני. בנאי מספר שבתחילת הדרך לא היה מדובר בכלל במערכון. "זה התחיל משיר שכתב לנו הפזמונאי יורם טהר לב ללחן איטלקי", הוא אומר. "השיר עסק בשלושה מוסיקאים איטלקים שבאים לשיר בקפיטריה בטבריה. ניסים אלוני בכלל כתב שלוש או ארבע שורות מעבר לשיר, אבל איכשהו השיר לא תפס ובמקומו כתב אלוני את המערכון הנודע".
המערכון המדובר עוסק בשלושה זקנים טבריינים שנפגשים ומתווכחים על הקמתה של קפיטריה בעיר. בשיחה עולות שאלות כמו איזו קומה תיבנה קודם, לאיזה גובה יתנשא מבנה הקפיטריה ואיך בדיוק יגיעו המים אל הקומה האחרונה, באילו צינורות צריך להשתמש, האם תשתמש העירייה בידע שרכשה בצרפת, והיכן בכלל נמצא ראש העירייה (ראו מסגרת). השיחה ביניהם יצרה את מטבעות הלשון הכל כך מוכרים ששגורים גם היום בפי רבים.
המערכון השני של הגששים עסק בעיר תחתית שתיבנה בטבריה אם המצב הביטחוני יידרדר מאוד. אף שהמערכון הזה פחות מוכר ושגור, בכל זאת, גם מתוכו נוצרו מספר מטבעות לשון מוכרים, כמו "מה לעשות? ה' נתן וראש העיר לקח", ו"כפי שאתם יודעים, המצב הביטחוני השתפר לרעה" וכמובן הביטוי שהפריע ופגע ברבים כל כך מתושבי טבריה: "טברייני לטברייני - אינדיאני".
"הייתי בחור צעיר כשיצאו המערכונים של הגששים על הקפיטריה ועל טבריה תחתית", מספר משה, מוותיקי העיר. "אני זוכר שעבדתי במפעל באזור חיפה ואני יכול להגיד שזה לא היה לי נעים כי במשך מספר חודשים כל הזמן צחקו עלי. שאלו אותי, למשל, 'איך מתקדמת בניית הקפיטריה'? או 'נו, בנו כבר את הקומה העליונה'? או שאלה אחרת ממש מרגיזה: 'איפה אפשר לקנות בטבריה צינורות גומי מאלומיניום'? זה היה מביך ומעליב ולמרות שידעתי שהכל נאמר בהומור, עדיין הייתה לי תחושה שהם חושבים שאני נחות מהם בגלל שאני טברייני.
"אגב, המדינה שלנו אז הייתה צעירה מאוד וההבחנה בין אשכנזים לספרדיים הייתה בשיאה. לא שהיום זה נרגע, אבל אז זה בלט במיוחד ובסיטואציה שנוצרה, בתוספת המערכונים, היית מסכן אם היית גם ספרדי וגם טברייני. לכן, עד היום כשאני שומע מערכון של הגששים ברדיו או בטלוויזיה, אני פשוט מחליף תחנה. לא אוהב לשמוע אותם. הילדים שלי מתים עליהם וחושבים שאני צריך לסלוח, אבל לי קצת קשה, למרות שתחושת העלבון היום די שכחה".
רפי, המתגורר בטבריה מזה כ-20 שנים, עבר אליה מאזור המרכז בשל עבודתו ועד היום הוא לא שוכח איך הגיבה הסביבה שלו כשסיפר שהחליט לעבור לטבריה. "עבדתי בסביבה והחלטנו לעבור מהמרכז דווקא לטבריה, פשוט כי אהבנו את הכנרת", הוא נזכר. "כשסיפרנו למשפחה ולחברים על ההחלטה התגובות, איך לומר, היו ממש בלתי צפויות. אמרו לנו, למשל, שטבריה היא עיר של אינדיאנים. צחקו עלינו שמעכשיו נוכל להכין תה וקפה רק מהאדים שעולים מהכנרת ועוד כל מיני פניני לשון מבית היוצר