לפני ארבע שנים, כשליז יפרח חזרה מבית הספר, נתקלו עיניה בשלט של המאמן רונן סיידה, מנהל האקדמיה לאמנויות לחימה בטבריה, שהוצב במתחם בית הספר 'עמל נופרים בגליל'. היא הלכה בעקבות השלט, אלא שהדלת הייתה נעולה. "הסתכלתי סביבי ואז ראיתי כרטיס ביקור קטן של רונן שהיה זרוק על הרצפה. הרמתי אותו, וכשהגעתי הביתה התעקשתי שההורים יקבעו לי שיעור ניסיון שם".
נעם משחק קט-סל עם פרוטזה וחולם להצליח
טבריה: הורי התיכוניסטים יפקחו על האפטר פארטי
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
ליז לא העלתה על דעתה שהכרטיס הקטן הזה יסלול את דרכה לתואר אלופת הארץ ואלופת העולם באמנויות לחימה משולבות. סיידה מצדו גילה פוטנציאל עצום בנערה הצעירה וביקש שתמשיך להתאמן. "היא הייתה רצינית ואחראית מההתחלה ולא פספסה שום אימון", מספר סיידה, "יש ילדים שההורים מביאים אותם לכאן כדי לפרוק כעסים, שיוכלו להשתולל כמעט באין מפריע, ויש ילדים ממוקדי מטרה. ליז שייכת לסוג השני, והבנתי את זה כבר מהתחלה".
כיום, בגיל 14.5 בסך הכול, יפרח הצליחה כבר לקטוף את כל התארים האפשריים לנערה בגילה. רק לפני שלושה שבועות היא עמדה על הפודיום בקליפורניה והאזינה לנגינת 'התקווה', אחרי שזכתה במדליית זהב והוכתרה כאלופת העולם בג'יו־ג'יטסו ברזילאי.
"עכשיו אני מבינה את המשמעות של ההישג", היא אומרת, "בתחרות הזאת השתתפו עשרות בנות: מארצות הברית, מברזיל, מיפן ובעצם מכל העולם, ומדובר בבנות שמתאמנות מגיל שלוש־ ארבע. מי תיאר לעצמו שיהיה לי סיכוי מולן? אני, שהתחלתי להתאמן רק אחרי גיל 10, שזה מאוחר יחסית, בכל זאת ניצחתי את כולן והבאנו הביתה מדליה וגם גביע. זאת גאווה גדולה והתרגשות עצומה שקשה לי לתאר במילים".
יפרח, תלמידת חטיבת הביניים 'בית ירח' שבעמק הירדן, החלה ללמוד ולהכיר את אמנויות הלחימה מצפייה של שעות בטלוויזיה. הוריה מספרים שכבר אז אמרה שהיא רוצה לנסות, אלא שהם לא חשבו שזה עניין רציני, לפחות לא בהתחלה. "היא הייתה יושבת שעות מול הטלוויזיה, מרותקת לחלוטין לתוכניות האלה", נזכר אביה, אריה.
בנוסף לאימונים בטבריה יפרח מתאמנת גם אצל מייסד הסניף הישראלי של אמנות הג'יו־ג'יטסו, דני חזן, הנמצא לסירוגין בקרית שמונה וברמות נפתלי.
בעקבות שרשרת ההצלחות שצברה ליז בשנים האחרונות החליטו מאמניה לצרף אותה לנבחרת הישראלית שיצאה לאליפות העולם בקליפורניה, אלא שהמסגרת שבה היא מתאמנת נחשבת למסגרת פרטית ואינה מוכרת או ממומנת על ידי הרשויות.
"המועדון שלנו בטבריה אינו מקבל כל סיוע מעיריית טבריה או מכל גוף אחר", מסביר סיידה, "היום מתאמנים כאן קרוב ל־200 נערים ונערות. הוריה של ליז הם מאלה שנלחמים בכל מחיר למען הצלחתה של בתם ותומכים בתוכנית האימונים בכל דרך אפשרית, אבל יש אחרים שנופלים וייפלו בין הכיסאות בדיוק בגלל הסיבות הללו".
הוריה של יפרח מדגישים כי נאלצו לקחת הלוואות כדי לממן את השתתפותה בתחרות היוקרתית בארצות הברית. "כשלושה חודשים לפני התחרות, כשכבר היה ברור שהילדה מוכנה להתמודדות, ניגשתי לממונה על החינוך בעירייה אסנת כהן וביקשתי סיוע, שכן היה מדובר בסכום של למעלה מ־30 אלף שקל", מספר האב.
כהן הבהירה לאב שהעירייה אינה תומכת בתחרויות או בגופים פרטיים, אך הבטיחה לבדוק את העניין בכל מקרה. כשבועיים לפני התחרות הוא התבשר, לדבריו, שלא יוכל לקבל את העזרה שביקש.
"אחרי ששמעתי את ה'לא' הרשמי עזבתי הכול והתחלתי לכתת רגליים בין קרובי משפחה וחברים. אספתי מכל אחד כמה מאות שקלים. בגלל הקושי בגיוס הכסף, רק אני נסעתי עם ליז. כל הסיפור הזה עולה המון כסף, אבל החיוך, האושר וההישגים של הילדה שלי שווים הכול".
עם הפנים לאולימפיאדה
בין התחרויות והאימונים ליז מקפידה להשלים את הלימודים שהיא מפסידה בנסיעות הרבות, שלא מפריעות בינתיים לציונים שלה. "כשאתגייס לצבא אני מקווה להיות מאמנת כושר קרבי ובכל מקרה להמשיך להתאמן ולהתחרות כדי להיות ספורטאית מקצועית לפחות עד גיל 35, שזה בערך הגיל שבו ספורטאים פורשים, כמעט בכל הענפים".
סיידה, שמשקיע המון בחניכה שלו, כבר מתכונן לבאות. "בשנה הבאה היא תצטרך להגן על התואר שלה באליפות העולם שתתקיים בברזיל וכך הלאה. אני צופה לה עתיד מבטיח".
"ממש לאחרונה התבשרנו כי הוועד האולימפי הבינלאומי דן באפשרות של הכנסת הג'יו־ג'יטסו הברזילאי כענף רשמי במסגרת המשחקים האולימפיים. למיטב הבנתי יש סיכוי שזה יקרה אפילו באולימפיאדת ברזיל ב־2016. אין לי ספק שליז עשויה מהחומר של שחקנים אולימפיים, ואם אמנות הלחימה הזאת תוכר כספורט אולימפי היא תהיה שם, ב־2016 או ב־2020. היכולות שלה הן פשוט יוצאות דופן".
בסוף השבוע האחרון זכתה יפרח באליפות המכונה 'אבו־דאבי' הישראלית, שהתקיימה בגני