יעקב שושן, תושב עפולה בן ה־80, קיבל השבוע את פרס מפעל חיים מטעם העירייה על שליחותו במשך עשרות שנים למען הציבור כמורה לבני מצווה וכמי שהיה מקפיד להגיע מדי שבת וחג לבית הכנסת בבית חולים העמק בעפולה להתפלל עם החולים והמאושפזים, וכל זאת למרות היותו מוגבל בראייתו.
שושן היה נרגש מהכרת התודה על קבלת הפרס. "התרגשתי מאוד לקבל את הפרס, ראש העיר התקשר אלי ובישר לי את הבשורה הטובה הזו. אמרתי לו תודה רבה והרגשתי טוב מאוד", אמר שושן.
הוא עלה לישראל ממרוקו כנער צעיר בשנת 1963 אל שכונת גבעת המורה בעפולה בה הוא מתגורר עד היום. הוא נשוי ואב לשישה ילדים וסב לנכדים ונינים. את התנדבותו בבית הכנסת בבית החולים העמק החל לצד עבודתו ב'סולל בונה' לפני כ-40 שנה ומאז ועד לאחרונה הוא מקפיד להגיע במסירות על אף היותו לקוי ראייה בכל תנאי מזג אוויר להתפלל עם המאושפזים ובני משפחתם ולהנעים את שהותם. "כתוב בתהילים 'בבית אלוקים נהלך ברגש' ראשי תיבות 'ברד, רוח, גשם, שלג' ואני פועל לפי הפסוק הזה", הוא אומר, "אני מברך את אשתי וילדיי שנתנו לי את הכוח להמשיך בהתנדבות. אשתי תומכת, דואגת ומכינה אוכל למתפללים ועושה הכל באהבה".
את ההתנדבות בבית הכנסת בבית החולים החל שושן לאחר שהרב יהודה שטרית ז"ל הציע לו להתנדב. "הוא אמר לי אתה צריך לרדת לבית החולים להתפלל עם האנשים החולים וללוות אותם לבית הכנסת וקיבלתי את זה על עצמי כהתנדבות".
בשנים הראשונות התנדבו לצידו של שושן תושבים נוספים שקיימו בבית הכנסת מניין קבוע בשבתות וחגים. "היו מגיעים איתנו מגבעת המורה ומעפולה עילית הרבה אנשים. עשינו מניין גדול. הם היו עולים לספר התורה ויוצאים מבית הכנסת בשמחה גדולה. היינו עושים סעודה שלישית, קידוש והבדלה והייתי מוסר שיעורי תורה. הייתי מביא לבית הכנסת גם את המאושפזים על כיסא גלגלים".
קראו גם:
המסירות של שושן לא הסתיימה רק בפעילותו בבית הכנסת והוא דאג לצרכי היהדות בעיקר בחגים לחולים שלא היו יכולים בכוחות עצמם להגיע לבית הכנסת. "בסוכות הייתי עובר בין מיטות החולים והייתי מזכה אותם בברכת ארבעת המינים ובראש השנה עברתי בין כל המחלקות ותקעתי בשופר, כולם היו מברכים אותי שזיכיתי אותם".
לדבריו ההתנדבות ארוכת השנים שלו מונעת מתחושת שליחות. "הכל היה לי קל בגלל המצווה. למרות המגבלות עשיתי את הכל מאהבה רבה, אהבתי את ההתנדבות ורציתי להמשיך בה עד יומי האחרון, אבל היום כבר קשה לי ואני לא רואה. כשבני דורון היה רווק הוא היה לוקח ומחזיר אותי כל הזמן מבית החולים".
מעבר להתנדבותו לימד שושן ילדים בני העיר את לימודי הפרשה וההפטרה לבר-המצווה ותחת ידו עברו עשרות תלמידים והיום הוא משקיע כל דקה פנויה בלימוד התורה. חלק גדול מפסוקי התורה הוא יודע בעל פה: "היום כשאני מתקשה בראייה זה עוזר לי הרבה ברוך ה', כל התורה תורת משה רבנו חביבה עלי".