כשבועיים אחרי שמלחמת חרבות ברזל פרצה החליט שר הביטחון יואב גלנט לפנות את תושבי קריית שמונה. מתוך כ־23 אלף תושבי העיר רק כ־2,000 החליטו לא להתפנות ולהישאר ביניהם ראש העיר המיתולוגי פרוספר אזרן בן ה־74, שניהל את קריית שמונה בתקופה הקשה של ירי הקטיושות בשנות ה-80 וה-90.
גם אז כמו היום הוא לא עזב את העיר. "אני נמצא בקרית שמונה בבית שלי. לעולם לא התפניתי ולעולם לא אתפנה", הוא מצהיר בגאווה, "חששות מטילים תמיד היו. נפלו טילים על קריית שמונה כבר עשרות שנים והיו ימים קשים מאוד שחווינו 100 טילים ליום בלי כיפת ברזל, בלי פטריוט ובלי שהיו אזעקות שהזהירו אותנו. עמדנו בזה בכל זאת".
אתה מרגיש מחויבות ואחריות להישאר בעיר?
"אני מרגיש שמישהו מנסה לחנך אותי מחדש להיות פחדן, לנטוש עמדה, לעזוב את מקום המגורים שלי ולברוח. במקום שהוא יעשה את זה לצד השני, לצד שמנסה להרוג אותי ושהוא יברח ושהוא יפחד, אז הוא מנסה לעשות את זה לי. אותי לא מחנכים מחדש. אני חונכתי על ברכיים אחרות, טרומפלדור הוא אחד מהחברים של תושבי קריית שמונה. אנחנו הטרומפלדורים של הדור הזה".
איך אתה מסתדר מבחינת המחיה?
"אשתי שוש ז"ל לימדה אותנו לאגור כמו שהיא למדה מאמא שלי. יש לנו במקררים מכל טוב ואני יודע להתארגן כמו שצריך. לי אין בעיה להכין ארוחה תוך חמש דקות ואני חי בסדר גמור, לא בוכה לאף אחד".
המשפחה שלך נשארה?
"הילדים שלי מגויסים מהיום הראשון. אשתו של אחד מבניי עם ארבעת ילדיהם עזבה רק לפני שבוע והשבוע הם חזרו הביתה, היא לא מוכנה להיות בחוץ בשום אופן. המשפחה של בן אחר שלי נמצאת בטבריה".
המפקד העליון
לאזרן יש ביקורת רבה על המדינה ועל הצבא שהוציאו את הפקודה על פינוי העיר. "אני חושב שקורה משהו מאוד לא טוב לא רק בעיר, אלא בכל ההתיישבות בצפון", חידד את עמדתו, "בעבר היו מערכות צבאיות מתוכננות להפליא למצב כמו עכשיו - משק לשעת חירום, פינוי סעד וחללים, הגנה אזרחית לערים והגנה מרחבית ליישובי הקו. כל הפקודות הצבאיות הללו נועדו בזמנו לאפשר לצבא לעשות את תפקידו מחוץ להתיישבות כשבתוך ההתיישבות אנחנו נסתדר לבד. אבל מה עשה הצבא היום - סילק את כולם והרס את כל המערכות העדינות האלה שנבנו בעמל רב. עכשיו פתאום שמים לב רק לכיתת הכוננות ביישובים, דבר שהיה מאז ומעולם. מישהו רק עכשיו גילה שיש דבר כזה?".
איך אתה חושב שראש העיר אביחי שטרן פועל בתקופה הזאת?
"אני לא רוצה לחלק לו ציון אישי מהסיבה שאני אצטרך לעשות השוואות ואני לא רוצה לעשות השוואות ביני לבין אף ראש עיר שהחליף אותי. אני רק לא מקבל את זה שההנהגה נמצאת מחוץ לעיר קריית שמונה".
איך אתה היית פועל אם היית עכשיו ראש עיר?
"אני כבר פעלתי, אני לא צריך להגיד איך הייתי פועל. כתבתי ספר על זה: 'ראש עיר תחת אש'. כל עם ישראל ראה איך פעלתי וזה היה במשך 15 שנים. לא יום אחד. אני ניהלתי עיר תחת אש. לא נתתי מעולם לצבא להשתלט על העיר, לא לפקד עליה ולא להיות בתוכה. אני נשארתי המפקד העליון בקריית שמונה במשך 15 שנים וניהלתי אותה תחת אש. אני המצאתי את השיטה של הפינוי אבל היא נועדה רק לפנות את החלשים, את קשיי היום ואלו המרותקים למיטות. כל מי שהוא לעול על החברה. דאגתי שיהיו מקלטים כמו שצריך והבאתי בנקים וניידות דואר עד פתח המקלטים. כפיתי על הממשלה לעשות כבלים במקלטים, מה שלא היה בכל מדינת ישראל".
התקופה הזאת דומה לתקופת הקטיושות מבחינת ההיקף?
"התקופה הזאת לא מגיעה לקרסוליים של תקופת הקטיושות כשהייתי ראש העיר. בתקופה שלי אנחנו היינו מחליטים מתי לעשות אזעקה, הצבא היה אמור לנו תכניסו אנשים למקלטים ואני הייתי עונה לו שאני לא מכניס אף אחד ושאני לוקח על זה אחריות. התדירות של הטילים הייתה אז כל כך גבוהה, שלפני שהספקנו להודיע לתושבים עם מגפונים 'נא להיכנס למקלטים' כבר הטילים נפלו. עבדתי בתקופת האבן, אבל עשיתי דברים הרבה יותר יעילים ממה שעושים עכשיו. התושבים מרוב תרגולות כבר למדו מתי להיכנס ולצאת לבד ולא היינו צריכים להודיע להם. כדאי לסמוך על החושים של האנשים שגרים פה ואנחנו רק עזרנו להם מדי פעם. רק כשירד מטח וראינו אנשים בחוץ אז כרזנו להם להיכנס למקלטים. לעומת זאת עכשיו במלחמה עד היום ירו טילי נ"ט ואני לא רוצה לפתוח פה לחיזבאללה – אני כבר חמישה שבועות כאן והוכחתי שהתפיסה שלי יותר נכונה מכל התפיסות שהיו עד עכשיו".
להכות בחיזבאללה
זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שכל קריית שמונה מפונה למשך זמן כה רב ואזרן מביע את כאבו על המצב. "אני מסתובב כל יום ארבע פעמים ביום, כל העיר נטושה. אני נמצא במקום שומם. אני עושה כל מה שאני יכול, למשל בעזרה וסיוע לגורמי צבא שנמצאים פה וחלק מהם בכלל לא תוכנן לנהל עיר בחירום ולא אמור להתעסק עם עניינים אזרחיים. גם להם חסרה עזרה שיכולנו לתת להם אם היו נשארים פה בעלי תפקידים ועובדים חיוניים במסגרת משק לשעת חירום. יש הרבה סיבות נוספות שאני לא יכול לפרט, שבגללן עיר צריכה להיות מנוהלת על ידי ראש העיר שלה וצוות העירייה ולא על ידי שום גורם אחר כמו צבא ומשטרה".
3 צפייה בגלריה
אזרן כראש עיר בשנת 1987 עם שר הביטחון דאז יצחק רבין אחרי ירי קטיושות על העיר
(צילום ארכיון: צבי רוגר)
קראו גם:
לדעתך צריך להוציא עכשיו הוראה להחזיר את התושבים לעיר או שכבר מאוחר מדי?
"מאחר וצה"ל עשה מזה כבר פרסומת כאילו הוא אומר לחיזבאללה אם אתם יורים אתם לא משיגים את שלכם כי אין אנשים בעיר, אז הם ירו לעכו ונהריה כי אותם לא פינו. הם מרחיבים את הטווח כשהם רוצים. אנחנו יודעים שכל הארץ מכוסה בטווח הטילים שלהם. אם עכשיו נגיד שאנחנו מחזירים את תושבי קריית שמונה הם יקצרו את הטווח. היום הם יורים טילי נ"ט לעבר העיר. אלו טילים שטוחי מסלול וכיפת ברזל לא תופסת אותם. איך שהאזעקה מתחילה לפעול, אני סופר 4 שניות ויש בום. אני לא יכול לרוץ לאף מקום, אני צריך להיתקע במקום איפה שאני עומד".
מה צריך לעשות לדעתך עם האיום של חיזבאללה עכשיו?
"אומרים שאבן שזרק טיפש לבאר אלף חכמים לא יוציאו. ישראל נתנה לחיזבאללה להגיע לדרגה של מעצמה, לא פחות. אפשרה להם להצטייד בטילים במרחקים שונים, ביניהם טילים של 100 ק"ג חומר נפץ. זה כמו ארבע קטיושות בטיל אחד, שמגיעים לטווח של עד 15 ק"מ, והם יפילו אותם עלינו בקריית שמונה. בגלל זה כנראה זה מפחיד את הצבא והם קודם הוציאו אנשים מפה. אי אפשר להרגיל את המדינה לחיות כולה במרכז. עכשיו צריך לעשות צעד קיצוני מאוד: להפיל על החיזבאללה בלבנון את אותו סוג של פצצות שהפילו בכור האטומי בסוריה. רק כך נוריד את הסיכון של מסיביות התגובה שלהם על יישובים אזרחיים. אתה לא יכול לעשות מטחים כמו שהיו לעזה ולאפשר להם לירות. החמאס למרות כל מה שקורה, יורה עד היום. אתה לא יכול לאפשר לחיזבאללה להוציא מסה כזאת על ישראל לפני שהם מושמדים. נתנו להם לא רק להצטייד, נתנו להם לצעוד במצעדים של טרוריסטים כמו צבא. נתנו להם לעבור על ההחלטה של האו"ם שלא לעבור את הליטני ושתקנו להם שהם הגיעו עד הגדרות ושברו לנו מצלמות ובנו אוהלים. מה שעושה היום הצבא שהוא מוציא את התושבים מפה, הוא מעניש את התושבים על המחדלים שלו. במקום שכל לבנון תברח אז אנחנו בורחים".