לאחרונה נחנכה בכפר ג'וליס תחנת מד"א על שמו של סלימאן קואס, תושב הכפר שהיה נהג אמבולנס במד"א נהריה, ונהרג בשנת 1984 בעת מילוי תפקידו. ילדיו ונכדיו ממשיכים את מורשתו וכולם מתנדבים במד"א.
מי שיזמה את הקמת התחנה והקימה את המערך המקומי כולו היא בתו הצעירה לובנא קואס הינו (42), חובשת ונהגת אמבולנס ואחראית מערך מד"א בג'וליס. בטקס חנוכת התחנה היא דיברה על אביה, וגם היום היא מתרגשת כשהיא אומרת: "דיברתי בשם אמא ובשם כולנו כשאמרתי שבשבילנו סלימאן לא מת. כי עכשיו במקום סלימאן אחד שמציל חיים, יש בג'וליס גדוד של סלימאנים שמצילים חיים. אמא אומרת שבכל פעם שהיא רואה בכפר מישהו על מדי מד"א היא רואה את סלימאן, ומבחינתה הוא נולד מחדש".
חינוך מבית
לובנא מתפרנסת מעבודתה במועצה בחינוך הבלתי פורמלי, וערוכה בכל רגע להחליף את נעלי העקבים שלה בבלנסטון ומדים, ולדהור באמבולנס לכל יעד נדרש. היא מהנשים הדרוזיות הראשונות בארץ שמחזיקה באמבולנס יישובי. הטלפון שלה זמין 24/7, גם כשהיא בחו"ל, ואת ניהול מערך מד"א היא עושה בהתנדבות מלאה.
עימה פועלים בהתנדבות גם בעלה וסים הינו, שהוא חובש ונהג אמבולנס ומתנדב ביחידת האופנוענים של מד"א, בנם הבכור סלימאן שנקרא על שם סבו והוא חובש ומדריך מתנדב במד"א, ובנם האמצעי דן, מגיש עזרה ראשונה. אחיה הבכור, קאיד (47) הוא חובש בכיר ונהג אמבולנס, ובתו סופי בת ה-16 היא מגישת עזרה ראשונה. אח נוסף, סאהר, (46) הוא חובש, מדריך ונהג אמבולנס. אשתו ארואד היא מגישת עזרה ראשונה.
כולם עובדים לפרנסתם ומתנדבים במד"א, וגם אֵם המשפחה, נעאים, היא מגישת עזרה ראשונה. בן דודם סלמאן סלאח הוא חובש בכיר ונהג אמבולנס, ומשמש כרכז מתנדבי נוער ובוגרים בתחנת מד"א במועצה מקומית ג'וליס, ואשתו מריא היא חובשת. בן דוד נוסף מתנדב כחובש יחד עם אחותו, ובנות הדוד מגישות עזרה ראשונה.
"זה החינוך בבית שבו גדלנו" היא אומרת. "לתמוך ולעזור ולא לחשוב שהכול זה כסף. אנשים חושבים שאני מרוויחה במד"א הון, ואני אומרת שאני מרוויחה הכי הרבה שאפשר - אני מקבלת את ברכת האלוהים. כל מי שמציל חיים, אלוהים מחזיר לו את זה בבריאות לו ולמשפחתו. כשאבא נהרג הייתי בת שנתיים וארבעה חודשים, ואחי הבכור היה בן שבע. לא היה קל לגדול בלי אבא, אבל אמא עטפה אותנו באהבה ודאגה לחנך אותנו בדרך שאבא רצה: בנתינה נטולת התחשבנות וכעסים, ועם עזרה לזולת בכל מצב".
להציל חיים
כשההתנדבות במד"א נמצאת ברקע כל העת, היה אירוע נוסף שגרם ללובנא לפעול: "כשהיינו ילדים מד"א היה עבורנו גם משהו שלקח לנו את אבא היקר שלנו ולא הבנו איך בנאדם נהרג כשהוא בדרכו להציל חיים. לפני 13 שנים אחי סאהר קיבל במפתיע דום לב בגיל 33. אחי קאיד ידע להגיש עזרה בסיסית ועשה לו הנשמה ועיסוי ללב, והצליח להגיע איתו בחיים לבית החולים למרות שהאמבולנס הגיע אחרי 45 דקות.
הפרמדיק של טיפול נמרץ שחבר אליהם בדרך אמר שסאהר מת, וכך חשבו גם בבית החולים אחרי מתן של עשרה שוקים חשמליים. בשוק האחרון הדופק חזר, וסאהר היום בריא ושלם, נשוי ואב לשניים, בזכות העובדה שקאיד לא ויתר. באותו הרגע הבנו שכולנו צריכים סביבנו אנשים שיודעים להציל חיים, וכמה שיותר. מאז התחלתי לבנות את מערך מד"א בג'וליס.
היום במשפחת מד"א ג'וליס יש יותר מ-300 אנשי צוות שמוכשרים להציל חיים, בכל הרמות והדרגות. "בהתחלה התרגשתי בכל פעם שעליתי לאמבולנס, בגלל המחשבה על אבא. ובטסט הראשון על האמבולנס הרגל שלי רעדה. פרצתי בבכי וירדתי מהרכב, אבל בעלי חיזק אותי.
קראו גם:
"בטסט השני עברתי והפכתי למוקדנית הראשית של האזור. אנשים מתקשרים אלי כשאבא מבוגר מתמוטט על הספה בסלון או כשהבן עבר תאונת דרכים. תוך כדי הנסיעה לנקודה אני מזעיקה כוננים. לא מזמן מישהו התקשר ואמר שהשארתי לו סימן בפנים כשהחזקתי את הטובוס עם ציפורניי הארוכות, והצלתי את חייו".
פסל בצורת דמעה
מה את יודעת על התאונה שבה אביך נהרג?
"זה היה היום שבו נודע לו שהתקבל ללימודי אח מוסמך. הוא קנה כנאפה, ולפני שנסע הביתה לחגוג עם המשפחה, הלך להחליף חבר במשמרת. התאונה התרחשה בקריות כשהיה בדרך לחיפה, עם משאית עם שני קונטיינרים. אבא היה אז בן 28 ואמא הייתה בת 23. ובגלל שאמא הייתה כל כך גאה באבא ובמה שעשה, רציתי שתהיה גאה גם בנו ובכך שאנחנו ממשיכים את דרכו.
"בשביל זה נלחמתי והגעתי עד ח"כ אכרם חסון, שדאג לי לנקודת ההזנקה הראשונה באולם הספורט בג'וליס. אמא שילמה 75 אלף שקל מכספה כדי שנוכל להכשיר שם אגף מנוחה, מטבחון, כיתת לימוד וכל מה שצריך. בהמשך קיבלנו תקן לאמבולנס רגיל, ולפני שנה קיבלנו בתרומה את האט"ן (אמבולנס טיפול נמרץ) הראשון באזור שלנו, כולל שכר פרמדיק וחובש בכיר למשך חמש שנים.
"מאז השבעה באוקטובר כל הצוות שלנו בכוננות לקראת מלחמה בצפון. יש לנו 22 אנשים עם תיקי כונן. בחודש שעבר חנכנו תחנה רשמית, בשטח שהמועצה נתנה. הצבנו בו פסל בצורת דמעה לזכר אבא, וחרטנו 'אהבתך ודאגתך להציל חיים הינם מודל עבורנו, אנו ממשיכים בדרכך'. אבא רואה אותנו בשמיים, והוא מחבק אותנו וגאה בנו".