באירוע מרגש שנערך בשבוע שעבר נפרד צוות מרכז רפואי העמק מאחד מעובדיו הוותיקים, דוד לוגסי מעפולה, שיצא לגמלאות אחרי 43 שנות עבודה בבית החולים.
"במקום הזה הכרתי חברים טובים לחיים, הוא היה בית שני בעבורי", סיפר לוגסי, "בכל השנים האלה ראיתי איך שבית החולים מתפתח. היו לי שם תקופות שקטות וגם קשות. להיות חלק ממערך שירותי הרפואה הסב לי המון גאווה. אני רוצה להודות לכל הקולגות, הצוותים הרפואיים, המנהלים לאורך השנים ולכל מי שעבדתי איתו".
לוגסי, שמתגורר בשכונת עפולה עילית, נשוי, אב לשניים וסב לנכד, חגג בשבוע שעבר את יום הולדתו ה-67. הוא נולד בבית חולים העמק וגדל בעפולה. למרכז רפואי העמק הגיע במאי 1981, כשהיה בן 23, זמן קצר לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי. "רציתי לעבוד בבית החולים, זה המקום שעניין אותי", הוא משתף.
עבודתו הראשונה הייתה כסניטר, כשהוביל מטופלים מחדרי המיון לרנטגן. ב-1996 עבר לתפקיד מרכזן בבית החולים בו עבד כשנתיים וחצי וב-1999 נכנס לתפקידו כפקיד במשרד הקבלה, תפקיד אותו מילא בהצלחה עד יומו האחרון בעבודה. "כל פעם שקמתי לעבודה הרגשתי שהתחלתי מחדש", מספר לוגסי, "בעבודה שלי קיבלתי את החולים. במיון כל יום מגיעים אמבולנסים עם פצועים מתאונות דרכים וכמובן חולים. זה שוחק, אבל זו הייתה עבודה עם שליחות. היה לי כיף להגיע לעבודה, זה לא משהו שמובן מאליו".
כשהתחיל לוגסי את עבודתו במרכז רפואי העמק המנהל היה בני ענבר ז"ל. "הוא ניהל את בית החולים בצורה טובה, קשה וחזקה. גם אז הכל התנהל למופת. האחות הראשית המיתולוגית הייתה מרים איתן ז"ל אשתו של רפול", נזכר לוגסי, "כשהתחלתי לעבוד בית חולים העמק היה קטן ומשפחתי. היו בו שלושה בניינים בסך הכל והיו אז רק שתי מחלקות פנימיות. היום הוא כבר הפך למעצמה אדירה ויש כבר חמש מחלקות פנימיות".
למה נשארת כל כך הרבה שנים?
"התאהבתי במקום והיה לי כיף לעבוד בבית החולים. אף פעם לא חשבתי לעזוב".
קראו גם:
היה אירוע משמעותי שלא תשכח?
"כשעבדתי כסניטר בשנות השמונים היו הרבה תאונות קשות ומקרים קשים שחוויתי. לקח לי זמן להתאושש מהן, אבל התגברתי. במלחמת לבנון הראשונה פינינו פצועים מתוך מסוקים. היו גם תקופות טובות ושקטות כשעבדתי במחלקת יולדות והייתי עושה רישום במשרד הפנים של התינוקות. רשמתי כל תינוק שנולד למשרד הפנים, עד היום האחרון שלי בעבודה".
יש רופא, אח או אחות שתמיד תזכור?
"אני אזכור את כולם לטובה. עם כולם היו לי קשרים טובים. לא היו לי חילוקי דעות עם אף אחד. התחברתי לכולם וכולם התחברו אלי. אתגעגע לחברים הטובים שהשארתי שם. צוות מעולה. 'מאוחדים ומיוחדים' הייתי קורא להם. אני מאחל לכולנו בשורות טובות. טקס הפרישה שלי היה מדהים. היו שם הרבה דמעות. אני גם התרגשתי. זו פרידה קשה".
מה אתה הולך לעשות עכשיו?
"לנוח, לבקר את הנכד באור עקיבא ולבלות הרבה בים. הים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".