ביולי 2023, בדיוק לפני שנה, הגיע אלדר רוזנפלד בן ה-26 לגור בקריית שמונה. הוא מצא בית, התרגל לקצב החיים של המקום, מצא בית קפה לשבת וליהנות בו ונערך כסטודנט שנה א' בחקלאות לפתיחת שנת הלימודים האקדמאית במכללת תל חי. אך פחות מארבעה חודשים אחרי שעבר לעיר הכי צפונית הוא נאלץ לעזוב אותה עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
רוזנפלד, סרן במיל', משמש כקצין שליטה בחטיבה 8 באוגדה 99. הוא גויס בצו 8 כבר ביום הראשון למלחמה ובמשך חמישה חודשים ברציפות עסק בהגנה על הצפון. אחרי הפוגה קצרה בבית הוא שוב עלה על מדים וירד יחד עם החטיבה לדרום. עכשיו הם תופסים את מסדרון נצרים ברצועת עזה וגם יוצאים לפעילויות התקפיות במרחב.
הרגשה נוראית
סרן במיל' רוזנפלד, רווק, נולד וגדל בשערי תקווה. במרץ 2017 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון בחטיבה 7 כלוחם בגדוד 77. יצא לקורס קצינים, פיקד על מחלקת טנקים, המשיך כקצין מבצעים בחטיבה 8 ולאחר השחרור המשיך לשרת בחטיבת השריון כקצין השליטה במילואים.
"קצין שליטה אחראי על מערכות ניהול הבקרה בהיבט הטכנולוגי. דואג שכל הפקודות יורדות לשטח כמו שצריך", סיפר רוזנפלד על התפקיד, "במהלך קרב אני צריך לוודא שהכוחות רואים אחד את השני ויודעים לאן הם צריכים להגיע. אני צריך לסנכרן את כולם ולוודא שהפעולה קורית כמו התכנון. אני צמוד לשולחן המרכזי של הלחימה".
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"אצל ההורים בשערי תקווה. עשיתי שם את החג. בשעה 14:00 כבר הייתי בימ"ח שלנו בצפון והתחלנו לגייס את כל החטיבה. הייעוד שלנו היה להיערך מהר להגנה על הגבול הצפוני. בעצם לעצור את התוכניות של חיזבאללה לפלוש לגליל. תוכנית שלא התממשה. פתחנו חמ"ל והתחלנו לנהל את הכוחות".
מה עבר לך בראש כשראית בבוקר השבת השחורה מה קורה בדרום?
"הדבר הראשון שעבר לי בראש שיש במלחמה. ראיתי את הסרטון הקשה בו רואים את מחבלי החמאס מפילים טנקיסט מהטנק והוא לא מגיב. הרגשתי נורא. הבנתי מהר שצריך לעשות מעשה כי קו המגע נפרץ וצריך מהר להשיב את המצב לקדמותו".
מה עשיתם בצפון?
"תפסנו את הגזרה המזרחית. למעשה שמרתי על הבית בקריית שמונה. הפעילות שלנו הייתה בעיקר הגנה על היישובים, החקלאים והתושבים. עשינו גם פעולות התקפיות. טנקים השמידו מטרות עוינות שירו עלינו או על תצפיות של חיזבאללה".
איך אתה מסכם את התקופה שם?
"נהרג לנו מפגיעת כטב"ם זכריה עזריה ז"ל מפתח תקווה. הגעתי למקום האירוע מיד אחרי הפיצוץ. זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי חייל שנהרג אצלנו בחטיבה. זו חוויה קשה. הבטן התהפכה. זה היה מטלטל כי בגזרה הצפונית פחות דברים קרו בחודשים הראשונים וכשכטב"ם מתפוצץ על כוח בהפתעה, למרות שידענו שיש את האיום הזה, זה אירוע קשה. קיבלנו סטירה חזקה".
מכים בחיזבאללה
כמי שמקום מגוריו בצפון סרן רוזנפלד מודה כי המציאות שהתפתחה בקריית שמונה והסביבה היא בלתי מתקבלת. "כאחד שגר בצפון תקופה קצרה יחסית התחברתי לאזור ואני אוהב אותו. כנער הייתי בפנימייה ברמת הגולן. מבחינה צבאית צה"ל עושה את שלל הפעולות שנותנים לו כדי להחזיר את התושבים. הצפון לא מופקר. הזירה המשמעותית היא בדרום והצפון, כן או לא, יגיע בהמשך. עד עכשיו פגענו לחיזבאללה בהרבה תשתיות, פעילים, מפקדים ומקומות. הם נפגעו קשה. ההרס בצד הלבנוני הרבה יותר גדול מאשר אצלנו. הם נפגעו הרבה יותר מאיתנו. נסראללה נכנס למלחמה הזו בלי שתכנן אותה רק בגלל שהוא רוצה לעמוד לצד עזה. אני בטוח שהוא מצטער שהוא הצטרף למלחמה כי הרגנו לו הרבה פעילים חשובים והוא ימשיך להצטער כי אנחנו נמשיך לעשות את זה".
איך זה היה לראות את קרית שמונה נטושה?
"קשה מאוד. תוך כדי הלחימה הסתובבתי בשטח לראות את העיר וראיתי עיר בלי אנשים ורמזורים מהבהבים בצהוב. זה היה קשה. זה חבל ארץ יפה וחשוב שכרגע אזרחי המדינה לא יכולים לשהות בו".
ביקרת בקיבוץ מנרה?
"הייתי שם. יש בקיבוץ הרבה בתים שנפגעו ונשרפו. קשה לראות את ההרס וזה שאין אף אחד".
אתה תחזור לקריית שמונה?
"אני אחזור ללמוד בתל חי ולגור בעיר. לגור בקריית שמונה ובכלל בסביבה שם זה לא משהו שלא חשבתי עליו. מה שבטוח נחזור לעיר, נשקם אותה ונדאג ששוב תהיה מקום פורח ועוד יותר יפה".
הבטן התהפכה
כאמור עכשיו חטיבה 8 נמצאת בתוך רצועת עזה ועושה לא מעט פעילויות התקפיות. לפני כחודש, ב־15 ביוני, עבר על סרן רוזנפלד יום קשה וכואב במיוחד. שני לוחמים בגדוד 129 של החטיבה, סרן (מיל') איתן קופלוביץ מהושעיה ורס"ב (מיל') אילון ויס מפסגות, נפלו בקרב לאחר שהטנק שלהם עלה על מטען. עוד שני לוחמים של הגדוד נפצעו קשה.
קראו גם:
"הייתי בחמ"ל כשזה קרה ופתאום קיבלתי ידיעה שמשהו קרה", נזכר רוזנפלד, "היה שקט מופתי בחמ"ל. כל אחד עבד ועשה את הפעולות שהיה צריך לעשות כדי לחלץ את הכוח מהשטח. תחילה הייתי צריך להבין מהכוחות בשטח מה קרה, איך אנחנו יכולים לסייע ומה הם רוצים שנעשה על מנת לזרז את תהליך הפינוי. הבטן התהפכה באותם רגעים כי יש את ההבנה שמאחר ומדובר באנשי מילואים אז ככל הנראה יש להם כבר משפחות עם ילדים. כשקורה אירוע כזה קשה זה מחדד את כל המשמעות של להיות בתפקיד בחמ"ל. כי בסוף אנחנו מתעסקים בחיים של אנשים".
איך אתה מרגיש בימים אלה כמילואימניק כשבעורף לא שקט בכלל.
"כמילואימניק כשהמדינה צריכה אותך אתה מיד קופץ. בתחילת המלחמה ההתגייסות האזרחית הייתה מדהימה. אנחנו תמיד צריכים לזכור שכשאנחנו מאוחדים אף אחד לא יכול עלינו. אין לנו מקום אחר. אין לנו מדינה אחרת".