אמיר טלמור (52) ממושב בית שערים, איש עסקים ומסעדן, בדרך להוציא אלבום מוזיקלי שבו הוא כתב והלחין את כל השירים. הסינגל העשירי 'זבוב' יצא החודש ובקרוב ייצא האלבום הראשון בהפקתו בשם 'אמיר והצרפתים', שכולל 12 שירים.
"גיליתי שאתה לא חייב להיות הנגן הכי טוב בעולם וכותב הטקסטים הכי מוכשר בעולם כדי להוציא שיר שכתבת והלחנת", הוא אומר בגילוי לב, "אני מאוד מקווה שבעולם של היום יהיה מקום גם ליצירה ולא רק לטאלנטים. יש המון שירים מדהימים וטובים, אבל הם לא מקבלים במה בגלל שאין טאלנטים מאחוריהם. יש להם יוצרים, כותבים ומלחינים מדהימים והם לא מתפרסמים בגלל שאין זמר או זמרת מפורסמת מאחוריהם. אני חושב שהטקסט של השירים שלי מאוד טוב. 'זבוב' מדבר על משהו אמיתי כואב מהלב ויש שירים באלבום שהטקסטים שלהם יותר עמוקים".
עטוף במוזיקה
טלמור, בעל מסעדת הבשרים לימוזין ברמת ישי ורשת בורגר סלון, נשוי ואב לארבע בנות, החל לעסוק במוזיקה לפני ארבע שנים.
"המוזיקה תמיד הייתה שם, אבל רק בגיל 48 הבת הקטנה שלי הגיעה אלי עם שיר שכתבה וביקשה שאלחין לה אותו", הוא מספר. "כמובן שאמרתי לה שאלחין את השיר, למרות שלא ידעתי איך מלחינים. הייתה לי תמיד גיטרה ליד המיטה וידעתי לנגן כמה אקורדים, ישבתי על השיר והתחלתי להתאים את האקורדים שאני מכיר למשפטים של השיר, אחר כך נכנסתי לאינטרנט ולימדתי את עצמי עוד אקורדים והעניין הזה הלך וצבר תאוצה. אחרי חודש סיימתי להלחין את השיר וניגנתי לה אותו עם הגיטרה, אבל היא אמרה שזה ממש לא מה שהיא התכוונה, אז ישבתי עליו עוד חודש ושיניתי אותו לגמרי. כשהגשתי לה אותו בפעם השנייה היא אמרה שזה מה שהתכוונה ושהיא ממש אוהבת את זה. זה אגב הסינגל הבא שהולך לצאת מהאלבום, 'אם לא אדע'".
העיסוק במוזיקה הדליק בטלמור ניצוץ והוא החליט להירשם לקורס כתיבה של דנה ברגר וללימודים בבית הספר רימון. "דנה ברגר מדהימה, הקורס הזה עשה לי סדר בכל הנושא של כתיבה ומבנה השיר. במקביל ניסיתי להירשם לבית הספר רימון לג'אם של מבוגרים, אבל הבנתי שאין סיכוי שאתקבל כי אני לא מנגן טוב, אז נרשמתי לקורס עריכה והקלטה. זה בעצם מה שהעיף אותי לגמרי למעלה. זו הייתה שנה מדהימה להיות בלימודי הערב האלה ברימון".
כי הרגשת שאתה יוצר משהו?
"הייתי כל כולי עטוף במוזיקה: ביצירה, כתיבה, הלחנה והקלטה. זה היה מדהים מבחינתי. הכרתי שם גם המון אנשים, שחלק מהם הפכו לחלק מהפרויקט הזה של 'אמיר והצרפתים'. לקראת סוף שנת הלימודים הכרתי את רועי בנין, שמתופף בחלק מהשירים באלבום והוא גם המורה לתופים שלי. בהמשך נרשמתי לגוף שנקרא 'החצר', קהילה מקצועית למוזיקאים חובבים".
טלמור נאלץ לעצור הכל כשהגיעה הקורונה, אך לאחר תקופה קצרה של אי ודאות התעשת והתחיל את העבודה על האלבום הראשון שלו. "במהלך הקורונה גיליתי פתאום שחבר'ה מהקורס ברימון מוציאים שירים, והחלטתי לעשות אותו דבר. בתקופה הזו של השנה וחצי של הקורונה, כשגם ככה המסעדה הייתה סגורה והיה לי הרבה זמן פנוי – הקלטתי את השיר הראשון באולפנים בתל אביב. לקחתי את עידן ציון, המעבד המוזיקלי של רוב השירים, נכנסנו ביחד לאולפן עם נגנים מרימון והקלטנו את השיר 'תקוע בפקק'. שיר מטאפורי על המצב הפוליטי והכלכלי בזמן הקורונה. שלחתי אותו להליקון, הם אהבו אותו והחתימו אותי על חוזה הפצה. השמיעו אותו בגלי צה"ל ובעוד תחנות והייתה לו קצת חשיפה".
בלוז ורוק
ההצלחה של השיר הראשון הביאה את טלמור להקליט שירים נוספים, ובשנתיים האחרונות הוציא עוד תשעה שירים, כשהאחרון שבהם הוא כאמור 'זבוב' שיצא החודש. "'זבוב' הוא שיר על חבר ילדות שהחיים הפרידו בינינו, ובאיזשהו שלב חזר לחיים שלי, אבל אני החלטתי שכמו שהחיים עשו את שלהם באופן טבעי אני צריך לקחת החלטה ולסיים את החברות הזו, כי היא לא הייתה טובה".
2 צפייה בגלריה
ההרכב 'אמיר והצרפתים'. מימין: אריאל יום טוב, חי מזרחי, אמיר טלמור ורועי בנין
(צילום: מאי זיגל)
זה מבוסס על מקרה אמיתי?
"מקרה אמיתי, רוב השירים באלבום הם מקרים אמיתיים. יש גם שירים על המשפחה שלי ועל אשתי. אני חושב שהשירים הכי טובים באלבום הם 'בלגיה' ו'קפה טולוז'. הרעיון של הפרויקט הוא שהשירים לא דומים אחד לשני, כל אחד מהם בסגנון אחר: ג'אז, בוסה נובה, קאנטרי. אחד שיר אהבה פשוט ואחר עם נגיעות מזרחיות. יש הכל מהכל. 'זבוב' הוא יותר בלוז רוק כזה".
כך אתה גם מגדיר את עצמך, הכל מהכל?
"אני נוטה יותר לכיוון הבלוז והרוק. את רוב השירים הלחנתי באוריינטציה הזו, אבל כשאני ועידן ניגשנו למלאכה של הקלטת האלבום, החלטנו שאנחנו לוקחים כל שיר לכיוון אחר כדי שהוא יהיה מגוון. גם הקלטנו את השירים עם נגנים שונים, כדי שהוא לא יהיה מונוטוני. חצי מהאלבום הוקלט עם נגנים מוכרים מהתעשייה כמו אבי סינגולדה, תומר צדקיהו, אייל הלר ואשר פדי. עומר נצר שר חמישה מהשירים".
מנקה ומשחרר
השם של האלבום וההרכב 'אמיר והצרפתים' נולד מבדיחה פנימית. "חברה כל הזמן הייתה מקליטה את הדיבור שלי במבטא צרפתי, וכך קיבלתי את הרעיון לשם. מכיוון שההרכב לא היה אחיד אמרתי שהצרפתים הם כל מיני אנשים שיבואו וילכו".
מה החלום הגדול שלך? לאן אתה רוצה להתקדם עם המוזיקה והפרויקט הזה?
"אני רוצה שהשירים יתפרסמו. אני לא מחפש להיות איזה טאלנט על הבמה, אבל מספטמבר אני הולך לעבוד על הופעה שאני מקווה שתרוץ לפחות ארבע־חמש פעמים. מחלקת תרבות של עמק יזרעאל כבר הזמינה אותי להופיע. החלום שלי שייתנו במה ליצירה אמיתית, שלא קשורה רק לטאלנטים. למזלי אני לא מתפרנס מזה".
קראו גם:
כמה זמן אתה מקדיש לפרויקט?
"בין שעה לשעה וחצי נגינה בתופים ובגיטרה מדי יום. כשאתחיל לעבוד על ההופעה שלי אצטרך להשקיע יותר זמן".
איך אתה משלב בין העסקים שלך לבין המוזיקה?
"יש לי בבית חדר אקוסטי ואני יכול להיכנס אליו, לנגן ולעשות רעש מתי שאני רוצה בלי להפריע לאף אחד. זה יתרון ענק, כי אני לא כפוף לאנשים".
אין ניגוד בין שני העולמות?
"להיפך, זה משהו שגורם לך לרפא את הנפש שלך. מצד אחד יש לי עומס, ואז אני בא ומנגן וזה מנקה ומשחרר".
יש מישהו שהשפיע עליך במיוחד בנגינה ובמוזיקה?
"האלבום 'סוף עונת התפוזים' של להקת תמוז הוא אלבום מדהים ומתווה דרך בעיניי, שהשפיע מאוד עלי ועל איך שאני חושב בהקשר של מוזיקה. אני חושב שאפילו הצלחתי ליצור שיר אחד, שמאוד מזכיר את הוויב של תמוז. חוץ מתמוז יש אמנים מחו"ל כמו דייויד בואי ולד זפלין שהשפיעו על המוזיקה שלי ושאבתי מהם השראה".
איך התגובות בינתיים מהקהל?
"יש מקומות שנכנסתי לפלייליסט שלהם, כמו רדיו אורנים ורדיו אשל הנשיא, שמשמיעים את השירים כמעט באופן יומיומי. בכאן תרבות אני מושמע די הרבה. התגובות טובות, אני לא אובייקטיבי אבל רואה את זה לפי ההשמעות. בספוטיפיי אני רואה שאנשים שומעים יותר ויותר את 'קפה טולוז', 'בלגיה' ו'הכלום שלך', אז אני מניח שזה בגלל שהם אוהבים אותם".