כבר שבועיים שאריה פינסקר, שורד שואה בן 90 ממושב היוגב שבעמק יזרעאל, נצור בביתו. כיוון שהיה מודע לכך שהוא נמצא בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר, הוא גזר על עצמו הסגר ביתי מיד כשהחל נגיף הקורונה להתפשט בארץ. את ילדיו, נכדיו וניניו הוא רואה רק בשיחות וידאו בפלאפון. "דאגתי להצטייד מראש, ואם אני צריך משהו אני מבקש מהבן שגר לידי להביא לי. אף אחד לא נכנס אליי הביתה", מספר פינסקר, ששרד כילד את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, "כשורד שואה אני יודע לחשוב כמה צעדים קדימה, כדי לא להיות בין אלה שנפגעים".
פינסקר יצא כבר ל־71 משלחות לאושוויץ מטעם צה"ל ובתי ספר, כדי לספר את סיפורו. "אני טיפוס של שורד בכל תנאי", הוא משיב לשאלה אם הוא מרגיש בודד, "יש לי גינה בחוץ שאני עובד בה. יש לי עכשיו הרבה בצל ירוק. ביקשתי מתושבי המושב שיבואו לקחת. אני רואה טלוויזיה, כותב בפייסבוק על כל הדברים שלא מוצאים חן בעיניי בארץ ואני מקבל הרבה טלפונים מאנשים שיצאו איתי למשלחות לפולין. אנשים מתקשרים, שואלים לשלומי, רוצים לבוא לעזור, אבל אני מסביר שאני מסתדר ובכלל יכול לעזור לאחרים. הנכדים מתקשרים כל הזמן ושולחים לי תמונות של הנינים. זה מעודד אותי. זה נותן לי הרבה כוח וגם מרגש אותי שאני אשאיר אחרי שובל של ילדים, נכדים ונינים. אני סבא גאה. ונוסף על כל זה אני כותב את הספר השני שלי, שנקרא 'קרעים'. הוא על שני ילדים שנקרעו בזמן השואה מהוריהם, וכל אחד פנה לכיוון אחר בחיים".
איך אתה מסביר את מה שקורה עם נגיף הקורונה?
"יש מדינות שנמצאות במצב הרבה יותר קשה מאיתנו. כל העולם עובר עכשיו ניסוי גדול לקראת חס וחלילה הדבר הבא. כי יש מוטציות להרבה מחלות. צריך לעשות הכל כדי לעבור את המגפה הזו. אני מאמין שלא ירחק היום וימצאו תרופה. אבל האמת היא שבארץ יותר מטריד אותי מה שקורה בחברה שלנו מאשר נגיף הקורונה. הפכנו לחברה מפולגת ומוסתת. זה משהו נורא. במקום שזה יוותר וההוא יוותר כדי לאחד את העם מחדש, אני שומע רק שנאה. אף פעם לא היה דבר כזה בעם היהודי. ממתי צפצפנו על בתי משפט? צריך לעשות הכל שתהיה פה אחדות. צריך להחזיר לפה את השפיות".
"אנחנו לא לבד"
ממרום גילו ונסיונו בחיים, בעיקר כשורד שואה, יש לפינסקר מתכון איך לעבור את ימי הקורונה: "צריך להיות אופטימיים. לפני 82 שנים כילד הייתי בגיהינום ומה שהחזיק אותי זו האופטימיות. ידעתי שרצחו לי את המשפחה, ידעתי שאולי לא אצא בחיים, אבל תמיד נשארתי אופטימי. צריך להאמין כי לכל דבר יש סוף, וגם לקורונה יהיה סוף. לא צריך לראות את השלילי כל הזמן. בחיים יש עליות וירידות. עכשיו צריך להחזיק מעמד, ובמיוחד לעודד אחד את השני. מי שמתקשר אליי, אני מעודד אותו. אני בכלל, עם כל מה שיש לי, שייך לקטגוריה שאם אני אחטוף חס וחלילה את הנגיף אני לא אחזיק מעמד שבוע; ובכל זאת אני אופטימי. ימצאו פתרון, כי כל העולם מתמודד עם זה. אנחנו לא לבד. יש גם מעט יתרון בסיפור של הקורונה. כל השונאים שלנו מסביב, כמו חמאס, איראן וחיזבאללה, עסוקים עכשיו בעצמם. זה נותן לנו קצת נשימה".
שורד השואה פינסקר משוכנע שנשרוד את הנגיף, אבל לא את הפילוג בינינו: "אני כבר לא מזיל דמעות, כי יש לנו את ארץ ישראל. להגיע לאושוויץ עם חיילי צה"ל, זאת הנקמה שלי. כילד תחת הנאצים לא חלמתי שאזכה לארץ ישראל. כולם צריכים להעריך את המדינה שלנו. אסור שנפסיד אותה, כי לא תהיה לנו הזדמנות נוספת", הוא אומר.