"תם עידן", אמר פרופ' נמרוד רוזן בבוקר יום שלישי השבוע - הבוקר שבו סיים קדנציה בת 15 שנים כמנהל מערך אורתופדיה שיקום בבית החולים 'העמק'.
אחרי 16 שנים כמנהל יחידת אגן בבית החולים רמב"ם ו־15 שנים נוספות ב'עמק', החליט רוזן - שמתקרב לגיל 60 - כי עליו לפרוש: "אני מאוד גאה במה שאני משאיר אחריי ואני מאחל למנהל הבא, ד"ר דן דבי, את כל ההצלחה שבעולם", הוא אומר.
למה החלטת על פרישה דווקא עכשיו?
"בשום תפקיד אסור להישאר יותר מדי זמן. חשוב לפרוש בשיא. זו היתה החלטה קשה מאוד, לקום ולעזוב. כבר עכשיו אני מתגעגע. אבל אני חושב ששילמתי את חלקי לרפואה הציבורית. 31 שנה מתוך חיי זה לא משהו שהולך ברגל. אני מתקרב לגיל שישים ואני רוצה להשאיר חותם, והחותם שלי הוא העלאת עפולה על המפה. מפת הבריאות".
"לבוא, לחתום ולהתחיל"
החזון של פרופ' רוזן עשוי להישמע מפתיע: "אני רוצה להקים פה בית ספר לווטרינריה", הוא מצהיר. "יש בית ספר אחד כזה במדינה, בעיר רחובות, המונה 45 מקומות ונמצא תחת הכנפיים של האוניברסיטה העברית. לא ייתכן שבמדינה שבה עשרה מיליון בני אדם יהיה רק בית ספר אחד כזה בדרום. אני סבור שצריך להיות בית ספר לווטרינריה גם בצפון. יש לי גיבוי מלא ותמיכה בלתי רגילה מראש העיר, אבי אלקבץ, שאני רואה בו שותף ואיש חזון כמוני. אני מקבל גם רוח גבית מהאוניברסיטאות; כל מה שנותר זה להגיע לתכל'ס. לבוא, לחתום ולהתחיל לקדוח בקרקעות".
איפה זה עומד כעת?
"אנחנו ממש לפני הסכמים. ראש העיר כבר הקצה קרקע ייעודית לבית הספר, שיהיה ממוקם בין עפולה לעפולה עילית. בית הספר הזה יגרור אחריו המון סטודנטים, מרצים ומעבדות שיעבו את עפולה באוכלוסייה איכותית ויהפכו את העיר לבירת רפואה - גם ברפואה ההומנית וגם ברפואת בעלי החיים. יש פה המון משקים וקיבוצים, ובית ספר לווטרינריה זה דבר חיוני פה. החלום הוא שהשנה או בשנה הבאה נתחיל לבנות. כבר פניתי לכמה אוניברסיטאות. לא תהיה אוניברסיטה אחת בארץ שלא אפנה אליה כדי להרים את המיזם הזה. כשזורקים אותי מהדלת אני נכנס מהחלון וכשזורקים אותי מהחלון אני נכנס דרך הקיר. אני לא אדם שאפשר לעצור. אני החלטתי ואני אגיע לשם".
מה הקשר שלך לווטרינריה?
"אין קשר. אבל כשראיתי את מסכת הייסורים שבן של משפחת ידידים שלי עבר כדי להתקבל לבית ספר וטרינרי, הבנתי כמה זה נחוץ. אותו בחור למד בסוף בהונגריה. למה שהחבר'ה שלנו ילמדו בחו"ל ולא פה? למה שלא נגדל פה תוצרת עצמית, כחול-לבן, של וטרינרים שיעבדו באזור ויביאו לפה גם את המשפחות שלהם? ככה נתרום לא רק לאקדמיה אלא גם לציונות ולאכלוס הצפון".
אבל הוא לא נעצר בבית ספר לווטרינריה: "מיזם נוסף שאני עובד עליו הוא הקמה של בית חולים שיקומי", הוא מגלה. "היום לחולים בצפון אין אכסניה אחרי האשפוז. אין להם איפה להשתקם. הם עוברים ניתוח ואחרי ארבעה-חמישה ימים בבית החולים הולכים הביתה. בין המעבר הזה מבית החולים לבית הם צריכים מקום שישקם אותם, יטפל בהם ויעזור להם לחזור לשגרת החיים, תוך פיקוח רפואי והדרכה. כי ניתוח זה טראומה גדולה לגוף ולנפש, ובנאדם צריך הסתגלות למצב החדש. אי אפשר לזרוק אותו ישר הביתה", הוא אומר וממשיך: "גם כאן הפערים בין המרכז לפריפריה צועקים לשמיים. שם יש את 'בית לווינשטיין', 'מרכז רעות', 'בית רבקה'; מה יש בצפון? אין כלום. תושב עפולה שמשלם קופת חולים וביטוחים משלימים מקבל שירותים נחותים בהשוואה לתושב המרכז. למה? למה תוחלת החיים בצפון צריכה להיות נמוכה יותר מזו שבמרכז? אני לא מבין למה אני צריך לספק לאוכלוסייה בעפולה שירותים נחותים, כאשר הם משלמים את אותו כסף כמו אלה שבמרכז. זה לא הוגן. ברגע שאקבל את הרישיון של משרד הבריאות, אני מתכוון לצאת לדרך ולבנות פה את בית החולים השיקומי הראשון בצפון".
"מרגיש כמו דון קישוט"
מכל אחד אחר, ההצהרות הללו עלולות להישמע יומרניות. אבל לפרופ' רוזן יש כבר רקורד מוצק כאדם שלא רק אומר - אלא גם עושה: לפני כשנתיים הגשים חלום רפואי אחר שלו כאשר הקים את המרכז הרפואי 'R.M.C - רוזן מדיקל סנטר' במתחם G בעמק. "זה חלום שנהגה במשך עשר שנים", הוא מספר. "לקח לי הרבה זמן להשיג את הרישיון. יש פה שבעה חדרי ניתוח, וכדי להבין את משמעות הדבר נציין שבבית החולים 'העמק' יש שישה חדרי ניתוח. היו פה כבר 6,500 ניתוחים של קופות החולים, כאשר 90 אחוז מהניתוחים שמתבצעים כאן הם לא פרטיים אלא ציבוריים. זה אומר שהתושבים לא מכניסים את היד לכיס ובכל זאת מקבלים רפואה פרטית בעטיפה ציבורית. אילולא המרכז הזה, הם עדיין היו מחכים בתור לניתוח. אני חושב שעשינו שינוי דרמטי בחיים הרפואיים של תושבי הצפון, וזה רק קצה הקרחון".
למה כל כך חשוב לך לתרום לרפואה בצפון?
"אני חושב שיש פערים אדירים בין הפריפריה למרכז. לא ניתנת מספיק תשומת לב ציבורית לעניין הזה, חוץ מדיבורים כמובן. יש פה אדישות כלפי הפריפריה, ואת אבק האדישות הזה אני אנער. אני מבטיח".
מה לגבי ההתמודדות של בית החולים 'העמק' עם נגיף הקורונה? גם שם ראית את הפערים האלה?
"יש מנהל חדש בבית החולים עם מוטיבציה ורצון חיובי. אני חושב שהמקום נערך מצוין לקורונה, אבל כשמדברים על הזנחת הפריפריה, בית החולים 'העמק' הוא דוגמה מצוינת. לכו תראו איך נראית מחלקת קורונה ב'איכילוב' ואיזה אמצעים עומדים לרשותה, לעומת מה שיש ב'עמק'. יש פערים שהם לא נתפסים. בית החולים 'העמק' צריך לקבל גיבוי של המדינה ועזרה לקופת החולים להרים אותו למקום שהוא ראוי לו. כי העוגה התקציבית לא מחולקת באופן שוויוני ונוצר מצב שהתנאים שעומדים לטובת הרופאים בבתי החולים ב'כללית', לדוגמה, הם נחותים בהשוואה לעמיתיהם בממשלתי".
רוזן מודה כי המלחמות החוזרות ונשנות על תנאים ומשאבים, ששאבו לא מעט מהאנרגיות שלו, קידמו אף הן את הפרישה המוקדמת. "לפעמים אתה מרגיש כמו דון קישוט, נלחם נגד טחנות רוח או נתקל בקיר. הקדשתי את 15 השנים האחרונות לעשות את הכי טוב במה שניתן לי, אבל לפעמים אתה מתעייף לבוא לעבודה ולריב כל היום, להילחם יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. להתווכח ולהסביר למה אין לך אחות במחלקה. עייפתי, וכעת אני מנסה זווית תקיפה אחרת.
"נהייתי רופא כדי לעזור באמת, כדי לשנות. לא רק כאורתופד אלא כרופא במלוא מובן המילה, שבא לשפר את איכות חייהם של התושבים בצפון. אני לא רואה את התפקיד שלי רק בלאחות שברים או להחליף מפרקים, אלא כאחד שעושה באמת שינוי מהותי ברפואה בצפון. אני רוצה שכאשר כבר לא אדרוך יותר על הכוכב הזה יגידו, היה פה פעם מישהו בשם רוזן והוא עשה שינוי. זו המורשת שלי".