מחמם את הלב: נעם אופק, תושב הוד השרון, שכח את מכשיר האייפון שלו כשירד מהרכבת בתחנה בסגולה.
מי שמצא אותו הוא אברהם פרדי, בן ה-78 מבית שאן שהיה בדרכו לאזכרה בראש העין. לאחר שעות של נסיונות לאתר אחד את השני, שכללו מאמצים רבים של פרדי הוחזר האייפון לבעליו.
האירוע יוצא הדופן התרחש בחודש שעבר, אז עשה את דרכו אופק לביתו מפגישה ברמת גן. אלא שכשירד מהרכבת בתחנת סגולה הבחין כי שכח את מכשיר האייפון בקרון בו ישב.
"הרכבת המשיכה בדרכה ואני, מנותק מהעולם החיצון, רגשית ופיזית", כתב אופק ברשת החברתית. הוא פנה למנהל התחנה כדי שינסה ליצור קשר עם גורם על הרכבת אך פעולה זו לא צלחה.
בניסיון אחרון לאתר את מכשירו, הפעיל אופק את אפליקציית find my iphone שדיווחה כי המכשיר באזור ראש העין.
הוא נסע לשם בתקווה כי יקבל מיקום מדויק יותר אך זה לא קרה. "חזרתי הביתה בידיעה שאני לא זמין לכל אנשי הקשר שלי עד הודעה חדשה", ציין. בהמשך הפעיל שוב את האפליקציה והפעם מכשירו נמצא באזור בית שאן.
למחרת התקשרה למכשיר אימו וענה לה גבר שהסביר לה שהטלפון נמצא אצלו. "התקשרתי לבחור וקבענו שאגיע אליו לביתו בבית שאן וכך היה. הגעתי לביתו של אברהם פרדי בשעת צהריים ופגשתי איש שכולו צניעות וטוב. הוא קיבל אותי עם שתיה והציע כיבוד ואירוח בביתו כיד המלך...אם זה לא צדיק, לא יודע צדיק מהו...אין לי מספיק מילים כדי לתאר את טוב ליבך וכמה אני מודה לך. איזה כיף לפכוש אנשים טובים באמצע הדרך".
ואיך האירוע התגלגל מן הצד השני? "מיהרתי לאזכרה של בן דוד שלי בראש העין ויצאתי לשם ברכבת", מספר פרדי.
"במהלך הנסיעה, ישבתי בצד ימין של הקרון ונועם בצידו השמאלי במקביל אליי. הוא ירד בצומת סגולה ואני המשכתי לכיוון ראש העין. כשקמתי במטרה להתקדם לכיוון היציאה מהקרון ראיתי מכשיר מונח על אחד הכיסאות, ולקחתי אותו בתקווה שאמצא את הבעלים. מאוחר יותר התברר לי שהיו טלפונים אבל לא שמעתי כי הטלפון היה על שקט.
"למחרת הלכתי לטכנאי בבית שאן בתקווה שיעזור לי להגיע לבעל הטלפון כדי שאוכל ליצור איתו קשר. הוא בדק ואמר לי שאין לי מה לעשות בנידון כי הוא נעול. עזבתי אותו והלכתי לטכנאי אחר. בדיוק אז קיבלתי טלפון לנייד של נעם מאמא שלו".
קראו גם >>>
כיצד התנהלה השיחה?
"היא כעסה בהתחלה ושאלה מה הטלפון של הבן שלה עושה אצלי. הסברתי לה מה קרה בדיוק ואמרתי לה שתגיד לו להתקשר אליי ובאמת אחרי 10 דקות נעם יצר איתי קשר וכעבור שעתיים בערך הוא כבר היה אצלי.
"הוא התרגש מאוד, אי אפשר להסביר במילים כמה, ואני עוד יותר. ישבנו קצת, דיברנו ונפרדנו לשלום".
ברור לך שלא כל אחד היה פועל כמו שפעלת.
"חוויתי מקרה בעבר שאיבדתי חפץ יקר ולא קיבלתי אותו חזרה. עבדתי בעברי במד"א והייתי גם נהג אמבולנס שנים רבות. הרגשתי בסיטואציה הזו כמו שהרגשתי בעבודתי, הרגשתי שאני מציל חיי אדם כי אתה לא יודע באיזו צורה הוא יקבל את האבידה הזו. זו תחושה גדולה של סיפוק".