כמו הרבה בעלי עסקים אחרים, גם ראובן ספיאשוילי ושותפיו מישל רוזן, אלמוג מלדסי ואבי קוז - בעלי בית הקפה 'בליקר בייקרי' בנוף הגליל - נאלצו לסגור את המקום, לראשונה אחרי יותר משלוש שנים. "מרגע שהקורונה הגיעה לישראל ועוד לפני שהורו לסגור הכל, העבודה כבר ירדה לפחות ב־40 אחוז", מספר ספיאשוילי. "אנשים התחילו לחשוש ולהסתגר בבית והרגשנו את זה בעסק. כבר אז התחלנו להיכנס ללחץ תקציבי כי מדובר בהוצאות קבועות, ויש המון מהן. ספקים, חשמל, מים, מסים, ביטוח לאומי. אתה מתחיל להיכנס לסבך שאתה לא יודע איך תצא ממנו. נקווה שהמדינה תהיה איתנו כמו שאנחנו איתה כל השנה. אנחנו משלמים המון כספים למדינה ועומדים תמיד בתשלומים, עכשיו אני מצפה שהמדינה תעמוד לצידנו ולא תיתן לנו לקרוס".
יש לכם כעס על המדינה שלא באה לקראתכם בביטול התשלומים?
"כעס גדול. אנחנו במצב שאנחנו עוד לא יודעים איך נצא ממנו, אנחנו עוד לא מעכלים בכלל את מה שקורה. אני לא יודע מי יעזור לי. אני חי כמו כולם מהחדשות, אף אחד לא מדבר איתנו. יש לנו לשלם לספקים והמון דברים. דחינו בינתיים את התשלומים, השכירות, הספקים, מס ההכנסה, אבל עד מתי זה יימשך? זו סיטואציה שאף פעם לא נתקלתי בה ואני לא יודע מה לעשות. זה מצב של חוסר ודאות מטורף, אנחנו קמים עכשיו כל בוקר ליום שהוא מלחמה".
עד כמה עצוב לראות את המקום שומם וריק מאדם?
"אני עובר שם כל יום ולא מאמין שהגענו למצב הזה. מדובר בעסק פעיל מאוד, אנחנו שותפים צעירים שבנו הכל מאפס. את כל החסכונות שלנו שמנו שם, ופתאום ב'בום' המקום נסגר. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזו.
"אני לא ישן מרוב מחשבות. כל היום מתייעץ עם אנשים, מדבר עם הבנקים, עם רואה החשבון". עם זאת, הוא אומר, למרות המצב הקשה, ההגבלות דרושות כדי לעצור את התפשטות הנגיף. "גם המדינה לא יודעת איך לאכול את זה, ככה שאני מבין אותם. יש חשש שיקרה פה מה שקרה במדינות אחרות בעולם, אז ברור שאני תומך בצעד הזה. הבריאות מעל הכל, עד כמה שזה כואב. נקווה שזה ייגמר בשלום".
פורסם לראשונה: 08:36, 24.03.20