נעה גרץ בת ה־19 מקיבוץ חנתון תמיד אהבה אופנה, עוד כשהיתה ילדה קטנה. אבל רק לפני שנה היא הבינה שהאהבה לאופנה היא לא סתם עוד תחביב אלא חלום של ממש, ופתחה מגזין אופנה לנוער - newrivista, "מגזין אופנה אינסטגרמי צעיר", כפי שהיא מגדירה אותו.
קראו גם:
"אני זוכרת את עצמי עוד כילדה קטנה משחקת בתכשיטים של סבתא ומתגנדרת איתם", היא מספרת. "זה המשיך עם הלבשת בובות בראץ שכיום אני מבינה שהן אייקון אופנה, וכשנכנסתי לגיל הנעורים הבנתי שיש לי תשוקה עצומה לאופנה. אהבתי תמיד לקנות את הפריטים המדויקים האלה, תמיד הייתי זאת שמייעצת לחברות מה ללבוש או פשוט 'שוטרת אופנה' - מה שהפך לבדיחה שלנו בין החברות הקרובות. כשאמא שלי עשתה לפני כמה שנים מנוי לירחון אופנה ידוע הייתי מגניבה את המגזין אליי לחדר ופשוט יושבת, חוקרת ולומדת אופנה. ממש אהבתי את זה.
"בגיל 14, כשהתחיל עידן האינסטגרם, פתחתי עמוד אופנה והעליתי שם פוסטים בנושא", היא ממשיכה. "בגיל 18 כבר הבנתי שאני רוצה לעסוק באופנה. שזאת התשוקה שלי ושאני רוצה להתמקצע בזה, ופתחתי את המגזין שנועד לתת במה ליוצרי תוכן כמו בלוגרים, מעצבים צעירים, יוטיוברים, משפיענים צעירים ועוד".
כיום גרץ לומדת עיתונאות אופנה, היא בלוגרית מתחילה, מנהלת את המגזין newrivista ואף הספיקה להרים שתי הפקות אופנה.
אבל אם הגשמת חלומות והצבת מטרות הן משימות מאתגרות עבור כל מי שמתחיל את חייו הבוגרים בעולם, עבור גרץ המשימה היתה קשה אף יותר: היא נולדה עם מיופתיה (ניוון שרירים) הקרויה נמלין - מחלה גנטית שמתבטאת בחולשת שרירים כללית בכל הגוף, ובמיוחד בשרירי הפנים והנשימה. "מגיל אפס עבדתי קשה מאוד כדי להשיג את ציוני הדרך שכל ילד משיג בטבעיות", היא מספרת על ההתמודדות עם התסמונת. "הכל היה כרוך במאמץ. לעמוד על הרגליים וללכת לא היה מובן מאליו בשבילי. גדלתי מאז ומתמיד במסגרות רגילות, מהגן עד התיכון, ולכן תמיד הייתי הילדה החריגה. לא נתקלתי מעולם באטימות אבל נתקלתי בחוסר מודעות בכל מה שקשור לנגישות".
"גם אני יכולה"
ה'חריגות' שהיא מדברת עליה וחוסר הביטחון שבא בעקבותיה קצת סתרו את עולם האופנה שבו עסקה, שם הכל מושלם וזוהר. כדי להתמודד עם המצב ולהמשיך לעשות מה שהיא אוהבת מצאה אייקונית האופנה הצעירה פתרונות יצירתיים. "תמיד נמנעתי מלשתף תמונות של עצמי. הייתי מצטלמת רק עם הגב למצלמה, שלא יראו חס וחלילה פנים. היה לי חוסר ביטחון נוראי כי המראה שלי לא שגרתי והיה לי קשה לראות את עצמי בתמונות. הייתי ישר מוחקת". בעקבות ההתמודדות האישית שלה היא החליטה לאתגר את מודל היופי המקובל שרץ ברשתות החברתיות, ולהראות שליופי יש גם פנים אחרות.
"החלטתי שאני רוצה לפתוח בלוג שעוסק בשאלה המעט פילוסופית מהו יופי, והאם יש סוג אחד של יופי. הבנתי שכדי לעסוק באופנה כמו שאני רוצה אני צריכה לבנות ביטחון ולקבל את עצמי כפי שאני. אמא שלי לימדה אותי תמיד שהפגמים שיש בי הם לא דווקא פגמים אלא שהם אי שלמות, אבל הם תמיד גרמו לי לחוסר ביטחון. בגיל 18 התבקשתי לעשות עבודת גמר באמנות והחלטתי לעסוק בדיוק בזה. עשיתי ציורים שבהם ציירתי חלקים בגוף שלי שהיו הפגמים שבי. הייתי יושבת מול המראה שעות ומפענחת כל פגם. לבסוף הגעתי למסקנה שהפגמים האלה הם שלמות, הם הופכים אותי למי שאני ומייחדים אותי".
איזה מסר מעביר הבלוג שלך?
"החלטתי שאני רוצה לשלב אופנה נגישה. הבנתי שדרך המדיה הדיגיטלית אני יכולה להיות קול להרבה אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות קבועות או זמניות, שמתמודדים עם קשיים של דימוי עצמי בשל היותם שונים. בתור אחת שכל הזמן חיה ונושמת אופנה הגעתי למסקנה שבארץ לא נותנים מספיק מקום לאנשים בעלי מוגבלויות בעולם האופנה, ואם כן, מדובר בגימיק ואז הם נשכחים. בחו"ל עולם הדוגמנות ובכלל אידיאל היופי מכיל יותר אנשים בעלי צרכים מיוחדים. כמו למשל אלי גולדשטיין, דוגמנית בריטית עם תסמונת דאון שדגמנה לקמפיין של גוצ'י ומאותו רגע נהפכה לאושיית אינסטגרם עם אלפי עוקבים וכיכבה במגזינים גדולים. ואני שואלת, למה פה בארץ זה לא ככה?"
אז בעצם נעה גרץ באה ללמד אותנו שיעור בעולם הזה?
"כן. התחלתי לפני כמה חודשים פרויקט שנקרא 'גם אני יכולה', שעוסק בדיוק בזה. כי הבנתי שחייבים לעשות שינוי בעולם האופנה והדוגמנות, שינוי שיאפשר לאנשים עם צרכים מיוחדים לדגמן וגם להיות פרזנטורים של בתי אופנה ומותגים גדולים. אני חושבת שאם ב־2020 רואים יותר דוגמניות 'פלאס סייז', הגיע הזמן שיקבלו גם דוגמנים על קביים, בכסאות גלגלים או עם הליכון. מי אמר שאנחנו לא יכולים לדגמן?"
"אין יופי אחד"
לפני קצת יותר מחודש, ב־14 בנובמבר, גרץ עלתה כיתה וקיימה את הפקת האופנה הראשונה שלה: "ההפקה התקיימה בשיתוף פעולה עם בוגרות שנקר שיר מיני, שרה בלוז כרמי ודניאל בן יקר", היא מספרת. "יחד איתי דגמנה בהפקה חברתי הטובה הילה מרדכי (הלוקה בתסמונת אי.די.אס). זה קרה במלון 'איילנד' בנתניה, שנידב מקום להפקה וצוות מדהים של מאפר, צלם ומעצב שיער.
"הבנתי שחייבים לעשות שינוי בעולם האופנה והדוגמנות, שיאפשר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים לדגמן וגם להיות פרזנטורים של בתי אופנה ומותגים גדולים. הגיע הזמן שיקבלו גם דוגמנים על קביים, בכסאות גלגלים או עם הליכון"
"את הצילומים מההפקה העלינו כולנו לרשתות החברתיות. התגובות היו מהממות, וזה מה שהביא אותי כעבור שבועיים לצאת להפקת האופנה השנייה שלי"
ההפקה השנייה היתה ב־5 בדצמבר, יום המוגבלויות הבינלאומי. היא נערכה בסטודיו 'מאיסה' בשיתוף פעולה עם גלעד קרשין, מעצב צעיר בן 17, ודוגמניות בעלות מוגבלויות שונות. "המסר עבר בצורה מושלמת", אומרת גרץ. "הראינו שגם אנחנו, אנשים עם פרופורציות לא מושלמות וגוף א־סימטרי, יכולים לעסוק בעולם האופנה והדוגמנות, ושאנחנו עושים את זה בדיוק כמו אנשים רגילים.
בשתי ההפקות, כל מי שהיה על הסט עשה זאת בהתנדבות. והדבר הכי חשוב שיצא לי מהפרויקט הוא שאם עד אז העזתי לעלות רק תמונות שלי שאני מצולמת מהגב או מרחוק, כעת התגברתי על הפחד הזה", היא אומרת בהתרגשות. "אני חושבת שבעידן של היום, ועוד שנייה אנחנו ב־2021, הגיע הזמן לשינוי. אנשים מתחילים להבין שגם אנשים עם מוגבלויות יכולים להגשים את עצמם בעולם היופי, בדיוק כמו כל אחד אחר, ושגם לאדם עם צרכים מיוחדים יש שאיפות וחלומות. אני כאן לעשות את השינוי ולהראות את זה. גם אנחנו יכולים להגשים את עצמנו, לעסוק באופנה ולהעניק השראה".
אחרי שעשית כה הרבה בזמן כה קצר, עבורך ועבור אחרים, מה היעד הבא?
"בעתיד ארצה לראות את עצמי משתלבת בעולם האופנה ומביאה לידי ביטוי את הגיוון הקיים בעולם המיוחד שלנו. אין יופי אחד, ומה שיפה הוא הגיוון. יש מקום לכולם גם אם הם לא עונים על הקריטריונים הנוקשים והמוכרים".