בשנות ה-70 הייתה העיירה האיטלקית הקטנה וארזה בירת הכדורסל באירופה. לאורך העשור הגיעה הקבוצה שלה עשר פעמים ברציפות לגמר גביע אירופה לאלופות וזכתה בו 5 פעמים. איך קראו לקבוצה? טוב שאתם שואלים, בהתחלה איניס, אח"כ מובילג'ירג'י ובהמשך אמרסון – מתחלף על פי שם החברה המאמצת. מאז המשיכה וארזה להחליף את שמה תדיר. לאוהדים האיטלקים זה פחות שינה, העיקר שיש אליפות וגביע.
למה אני מספר לכם את זה? כי בימים אלו סוערים אוהדי הפועל גלבוע/גליל סביב האיחוד המתגבש עם הפועל עפולה והדיון איך תיקרא הקבוצה המאוחדת. מבחינה כלכלית וספורטיבית ברור לכולם שהאיחוד הכרחי. כניסתם של מיליארדרים נוסח עופר ינאי ומתן אדלסון לליגת העל הקפיצה את מחירי השחקנים לשחקים ומי שתישאר מאחור הרי נידונה לשחק מדי שנה נגד הירידה לליגת המשנה.
אז במקום שתי קבוצות בעמק שיאבקו לשרוד, עדיפה אחת שתוכל להביא שחקנים איכותיים ותעלה לפליי-אוף. אינני יודע אם האיחוד הזה יצליח. העבר מלמד שבין שתי רשויות שאוחזות באותו מועדון יש לא מעט קווי שבר, אבל אולי הפעם הצורך הכלכלי ינצח.
במכתב מרגש שפרסמו השבוע ה'גלבוע ספורטרס', קבוצת האוהדים המסורים של גלבוע גליל, הם מחו על מחיקת השם ודיברו על זהות ומסורת שהמועדון פיתח בשנות קיומו. הכל נכון. אלא שכדאי להזכיר שגם השם 'גלבוע גליל' נולד בין לילה בשל פירוק האיחוד שקדם לו 'עפולה גלבוע' וחיבור שנראה בשעתו מוזר עם קבוצה שנדדה מהגליל העליון. אגב, גם אז כיכבו בסיפור ראשי הרשויות דני עטר ואבי אלקבץ, מי שמבשלים את האיחוד עכשיו.
אז אולי 'עפולה גלבוע' זה בכלל החזרת עטרה ליושנה?