"טבריה זה אצלי בלב, כי רק אותך אני אוהב", שרו שחקני ואוהדי עירוני טבריה לאורך כל העונה הקסומה הזו וגם בשישי שעבר בסיום המותחן באצטדיון בנתניה שקבע - יש עלייה לליגת העל. מי שהיה שם על כר הדשא או ביציע שר מכל הלב. אלו היו רגעים מזוקקים של אושר ושמחה.
אחרי 36 שנה טבריה חזרה לליגת העל. הקדנציה הראשונה הייתה בשנות השישים, אז כיכבה הקבוצה בליגה הבכירה במשך ארבע עונות רצופות. הקדנציה השנייה הייתה קצרה יותר בעונת 88/89 עם הסגל שהורכב ברובו משחקנים טבריינים ועכשיו חוזרת עירוני טבריה לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי.
הקבוצה שהראתה לאורך כל העונה אופי חזק של אלופה, לא נשברה על אף מעידות קלות לאורך העונה הסדירה וכשהגיעה הישורת האחרונה של הפלייאוף היא צברה שישה ניצחונות מתוך שבעה, מה שהקנה לה בסופו של דבר את המקום השני שהוביל לעליית ליגה.
ההישג הפנטסטי של עליית ליגה שנייה בתוך שלוש עונות שייך במידה רבה לבעלים אריה קלמנזון ומיקי ביתן שרכשו את הקבוצה כשהייתה כפסע מירידה לליגה ב', כיסו את חובותיה והצעידו אותה להצלחה בזכות ניהול נכון ושקט.
עם זאת יש כמה כוכביות שמעיבות על ההישג הנפלא. הכוכבית הראשונה והבולטת היא העובדה שאין בסגל הקבוצה אף לא שחקן בית טברייני אחד; הכוכבית השנייה שהקבוצה לא התאמנה בעיר ובשל כך כמעט ולא ראו בעיר את השחקנים לאורך העונה; והכוכבית השלישית היא שהקבוצה לא שיחקה בטבריה לאורך כל העונה. לא הייתה בעיר אווירת כדורגל למרות ההצלחה הגדולה.
המתכון המנצח
עירוני טבריה של העונה הייתה קבוצה מיוחדת מכל הבחינות ועכשיו מספר משחקניה הבולטים מסבירים את הסיבות שהובילו להצלחה.
"השנה נבנתה קבוצה שהמטרה שלה הייתה לעלות ליגה ואני שמח ברוך ה' שעשינו את זה", אמר יניב בריק שהצטרף העונה לעירוני טבריה, "בשנה שעברה הקבוצה הייתה מאוד קרובה וסיימה מקום שלישי, אבל זו לא הייתה המטרה המוצהרת. העונה ממש הצהרנו שאנחנו רוצים לעלות וזו הסיבה המרכזית להצלחה. בנוסף, הבעלים הביאו את השחקנים המנוסים שיכולים להתמודד עם העליות והמורדות שקורות בליגה הלאומית ויודעים להתמודד עם כל הלחץ.
"אם אני צריך לחשוב על סיבה אחת עיקרית", הוסיף בריק, "אז זה השקט שנתנו לנו מיקי ואריה. הם נתנו יד חופשית למאמן אלירן חודדה ולא הגיעו לחדר הלבשה יותר מדי. רק פעם בכמה זמן לעשות את השיחות שהם צריכים".
איתן וולבלום, שגם הצטרף רק העונה, היה בורג חשוב העונה. "הצוות המקצועי והבעלים שמרו על השלד הקיים", הסביר את הסיבות להצלחה, "הגעתי לקבוצה שהיא טובה ורק צריכה לעלות עוד שלב ולהשלים את המטרה של עליית ליגה. אני שמח שזה מה שעשינו ושהצלחנו. הכל בזכות הבעלים, הצוות המקצועי והמאמנים".
שי קונסטנטין הוא שחקן מנוסה שהגיע אף הוא העונה לטבריה. "הסיבה שמבחינתי הובילה לעלייה היא השקט שהקנו הבעלים, כשהבעלים נותנים שקט למאמן והמאמן נותן שקט לשחקנים, אין סיבה שמערכת וקבוצת כדורגל לא תגיע להישגים", אמר, "זה נובע מבחירת סגל נכונה: שחקנים רעבים שידעו מה המטרה הראשונה – פשוט לעלות ליגה".
בן והבה, שעשה עם הקבוצה כברת דרך עוד מהעונה שעברה, מאמין שהיציבות היא הייתה המפתח להצלחה. "אני מאמין ביציבות ודרך. זה משהו שהקבוצה התחילה עוד מליגה א'. גם הבעלים, גם המאמן וגם כמה שחקנים", ניתח והבה, "בשנה שעברה זה המשיך בליגה לאומית כי הבסיס נשמר. העונה התחזקנו במקומות הנכונים, עשינו את ההתאמות הנכונות וזה הביא להצלחה".
השוער שעמד העונה כחומה בצורה בין הקורות, טל בומשטיין, הקנה לאורך העונה את השקט לשחקנים. "לדעתי סוד ההצלחה הוא בדרך ובסבלנות שהבעלים מנחילים למועדון" פירט, "הם הולכים בדרך שאני באופן אישי מאמין בה ובסבלנות כלפי הצוות ברגעים שקצת פחות הלך. הם האמינו בצוות בצדק. בסוף הם קטפו את הפירות על הסבלנות הזאת. גם לשחקנים הם ידעו להיות כתובת והיו מאוד חמים וליוו אותנו. הם היו בכל משחק והרגשנו אותם. הצוות עשה לנו מתחילת העונה הכנה טובה, הסביר לנו למה הם מצפים והצלחנו להביא את זה לידי ביטוי ברוב שלבי העונה".
הכול אפשרי
בכל עונה יש את הרגע המכונן שבו מבינה קבוצה שיש לה את זה. שמה שהתחבר יכול להוביל להישגים. מה היה הרגע הזה בטבריה?
בריק: "הרגע המכונן היה הניצחון על בני יהודה בפלייאוף. הבאנו בפלייאוף גם נקודות נגד הקבוצות שלא הצלחנו להשיג מהם נקודות בעונה הסדירה".
וולבלום: "לא היה רגע אחד כזה. האמנתי כל הדרך. מהמשחק הראשון במחנה האימונים ידעתי שיש לנו קבוצה טובה ושאנחנו יכולים לעשות את זה. לאורך כל הדרך גם כשהיינו בתקופות פחות טובות תמיד האמנתי ותמיד ידעתי שזה ייגמר במחזורים האחרונים. זה הלך ונבנה לאורך הפלייאוף העליון. גם ההפסד הכואב לקריית שמונה לא שבר אותנו ואני שמח שהאמנו וניצחנו בשנייה האחרונה. אני שמח שזה באמת נגמר הכי מתוק שיש".
קונסטנטין: "הרגע המכונן מבחינתי היה בחדר ההלבשה לפני המשחק מול רמת השרון, כשהיינו 7 נקודות הפרש מעלייה לפני הפלייאוף. ישבנו בחדר ההלבשה ואמרנו את הדבר הכי פשוט - אם ננצח את שני המשחקים הראשונים של הפלייאוף, נגד רמת השרון ונגד אום אל פאחם, אנחנו נעלה ליגה. ברגע שהגענו למשחק השלישי נגד בני יהודה וניצחנו אותו בצורה מאוד משכנעת, אמרנו 'זה שלנו, אנחנו עולים ליגה'. בתור אחד שיש לו הרבה ניסיון בכדורגל, למדתי שהכול אפשרי. בכדורגל הכל יכול להיות ולא הפסקנו להאמין לרגע".
והבה: "הרגע היה דווקא לפני הפלייאוף כשהדברים נראו פחות טוב, התחלנו את הפלייאוף עם הפרש 6 נקודות מקריית שמונה ו-7 נקודות מבני יהודה. אני מאוד אוהב סטטיסטיקות, ראיתי את כמות הספיגות של בני יהודה לעומת שלנו וראיתי את ההגרלה של הפלייאוף שהייתה לנו קצת יותר טובה. לבני יהודה לא הייתה יציבות השנה".
בומשטיין: "במשחק הראשון של הפלייאוף. חודדה עשה לנו אסיפה לפני שירדנו למשחק מול רמת השרון והציג לנו סטטיסטיקה שהראתה שבשנים האחרונות שש קבוצות שלא התחילו במקום הראשון והשני את הפלייאוף בסוף הצליחו לעלות ושהוא מאמין שזו הדרך שלנו ולשם אנחנו מכוונים. לדעתי זאת הייתה הנקודה שמשהו באמת התחיל לקרות".
תחושות עילאיות
לא כל שחקן מצליח לחוות בקריירה הישגים של אליפויות, זכייה בגביעים ועליות ליגה. אלו רגעים ששחקנים נוצרים לכל חייהם.
בריק מודה כי חגיגות העלייה אצלו נמשכו לאורך מספר ימים. "זו שמחה שאי אפשר להסביר", אמר בריק, "במיוחד בעונה הזאת עם המחזור האחרון בליגה הלאומית שלדעתי היה אחד המותחים שהיו בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. לפני המשחק בן והבה וריף מסיקה אמרו לי שהאוהדים של בני יהודה יגיעו ויכול להיות שינסו להטריל אותנו. רק במחצית הבנתי שכבר 3:0 לבני יהודה ואז הבנתי שכל פעם שהם צועקים - יש גול במשחק השני, אז במחצית השנייה זה תעתע בנו קצת".
איתן, איך הרגשת בחגיגות בנתניה?
וולבלום: "תחושות עילאיות. ראיתי את כל האוהדים והעיר תומכת בנו ורק רציתי להחזיר להם שישמחו. גם עבורנו השחקנים להגיע לליגת העל זה חלום. בפרט במשחק כזה שהיו בו תהפוכות. את הגולים שהבקענו לקראת סיום המשחק לא אשכח כל החיים".
בסיום משחק העלייה לא ידע קונסטנטין המנוסה את נפשו מרוב שמחה. "פרץ רגשות שאי אפשר להסביר", תיאר, "מבחינה אישית הגעתי בקיץ מליגת העל והתגובות היו 'למה אתה יורד לליגה לאומית. תמשיך בליגת העל'. על הדשא בנתניה בחגיגות הסתכלתי על הבעלים, המאמן, הצוות והשחקנים וראיתי אנשים בעולם אחר. הם כל כך היו רעבים לזה, בכו והתרגשו. אנחנו לא חווים הרבה רגעים שמחים בכדורגל אבל אין ספק שזה אחד הרגעים המאושרים שחוויתי.
"גם האוהדים הגיעו בכמות מדהימה", הוסיף קונסטנטין, "להביא 3,000 איש ביום שישי מטבריה זה לא פשוט. מגיע להם גם שאפו על זה שהם הגיעו לאורך העונה לעפולה, שזה לכאורה משחק בית, אבל משחק חוץ לכל דבר".
והבה ובומשטיין, איך אתם הרגשתם בחגיגות בנתניה?
והבה: "אני לא חוויתי לפני זה חגיגות עלייה בליגה לאומית. זו רק שנה שנייה שלי בלאומית וברוך ה' חזרנו ביחד לליגת העל. זה היה מאוד מרגש, אפילו בכזו רמה שבכיתי על הדשא ואני לא בחור רגשן בכלל. כמה שנים טובות לא הבקעתי גול והגול שהבקעתי במשחק הזה היה כולו עם לב ועם רצון. אני שמח שעשינו את ההיסטוריה הזאת ועזרתי למועדון לעלות לליגת העל".
בומשטיין: "זה היה משהו מדהים כי גם אנחנו השחקנים בחדר ההלבשה רצינו את הטוב הזה בשביל העיר, בשביל הקהל ובשביל הבעלים. אנחנו רואים כמה שזה נוגע לכולם ללב וכמה שזה בא ממקום אמיתי ונטול אינטרסים".
מגיע לכולם
אחרי שהחזירו קצת דופק ונרגעו קצת מהשירה, החגיגות והברכות סיפרו השחקנים למי הם מקדישים את העלייה הזו. בריק: "אני מתחתן ב-5/6 אז אני מקדיש את העלייה לארוסתי שחר שאוטוטו תהיה אשתי".
וולבלום: "לסבא שלי חיים אברבומיץ' שמלווה אותי לאורך כל הדרך מגיל קטן. אני שמח שהוא היה שם איתי ברגעים האלה שאנחנו עולים ליגה. הוא בא לכל משחק, לא משנה בית או חוץ ואני שמח שהחזרתי לו באושר".
קונסטנטין: "היו סביבי ארבעה אנשים שהאמינו בלב שלם שאנחנו עולים ליגה. ההורים שלי, אשתי ומנהל קבוצת הפועל נוף הגליל שרון סוויסה שהוא כמו אח גדול בשבילי כבר 10 שנים. אני מקדיש את העלייה הזו לאלה שהאמינו בי מהרגע הראשון, עוד כשהייתי קצת פסימי ופחדתי שזה לא יקרה. הם תמכו בי ובזכותם זה קרה".
והבה: "למשפחה שלי: אשתי, הבת שלי וההורים שלי שאני מאוד אוהב אותם והם תומכים בי כל הזמן. ולכל האוהדים שלנו וכמובן לחטופים שיחזרו בשלום בעזרת ה'".
בומשטיין: "אי אפשר להקדיש עלייה כזו ברמה אישית, זו עלייה שנוגעת לכל כך הרבה אנשים בעיר, למשפחות של השחקנים שליוו אותנו כל השנה".