נמרוד ברין הגיע לגבורות. ברין, כדורגלן עבר של הפועל עפולה ומאמן לשעבר, הוא ספורטאי אמיתי בכל רמ"ח איבריו.
בקריירה המפוארת שלו הספיק להיות שופט כדורסל והיה בעשיריית הבכירים בליגת העל; שפט בכיסאות גלגלים לנכים, שם הוא שופט עד היום ומדריך שופטים; אימן בבית שאן ועלה שתי ליגות, עלה ליגה בכפר רופין עלה ליגה, הציל את דבוריה פעמיים מירידה ואימן גם בנצרת עילית, מגדל העמק וקבוצות באזור.
אז איך זה מרגיש להיות בן 80? "איפה שאני נמצא ומי שמכיר אותי ושואל לגילי אומר שאני תופעת טבע", הוא מחייך, "חוץ מהגיל שהוא 80 אני רץ ועושה הליכות, 3 פעמים בשבוע חדר כושר, אני שומר כמה שאפשר. שומר על תזונה ואוכל יותר ירקות ופירות, כמעט שלא נוגע בבשר. חי חיים ספורטיביים גם נכון להיום וזה סוד ההצלחה".
אהבת ילדות
ברין משחק כדורגל מאז שהיה ילד. "כילדים היינו משחקים כדורגל, אז לא היה את כל הענפים הנוספים ובאופן טבעי נולדתי להיות כדורגלן", הוא מספר איך הכול התחיל, "המאמן שגילה אותי היה שמשון פרקש (פורת) ז"ל. הוא היה אחד המאמנים שהקנו לי את היסודות ולמדתי ממנו הרבה.
מאז עברתי את כל הגילים עד הבוגרים בגיל 18 כשהפועל בלפוריה שיחקו בליגה הראשונה עם כל הכוכבים של אז ואני הייתי נער צעיר. במשחק הראשון בגביע כבשתי ולא אשכח את זה לעולם. פרשתי אחרי פציעה קשה בטבריה; שברתי את הרגל ובגיל 30 פרשתי ועברתי לאימון".
המגרש הראשון בעפולה שבו שיחק היה באזור קרן היסוד, רחוב וולפסון, האצטדיון המיתולוגי. "שם שיחקתי, אימנתי וניהלתי בית ספר לכדורגל", הוא אומר.
איך הגעת להיות חלוץ בהפועל עפולה?
"גדלנו בשכונה והייתי מבקיע שערים. לא היו לי נתונים של שחקן קישור ולא היה לי כושר גופני, אבל גדלתי כחלוץ, היה לי חוש התמצאות, מיקום נכון וידעתי לקרוא טעויות של בלם".
ברין נשא כל חייו את המספר 9 על הגב. "מהיום שאני מכיר את עצמי זה היה 9, זה התפקיד והמספר מחייב. פעמיים הייתי עם מספר 11 באליפות צה"ל אבל כל החיים 9".
השער שלעולם לא תשכח?
"יש שניים: אחד נגד הפועל צפת ועוד אחד נגד כפר בלום. נגד צפת מה־16 בוולה לחיבורים; נגד כפר בלום הרימו לי מצד ימין מקו ה־16 עם הראש לחיבורים של יחיאל המאירי, שוער כפר בלום שעבר להפועל חיפה".
מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו?
"יוסי הררי מעפולה, הוא היה אגדה, חבר טוב שלי עד היום".
מה ההבדל בין הכדורגל בזמנך לכדורגל המודרני היום?
"הכודרגל הוא אותו כדורגל, 11 נגד 11, אז עבדנו יותר חזק ויותר קשה, היו יותר כישרונות טבעיים, פחות טקטיים, פחות על הלוח, פחות דיבורים. היינו משחקים בלי הרצאות, היום - רובוטים. אצלנו זה היה טבעי ויותר מהנה מהיום, הכדורגל אז היה הרבה יותר טוב מהיום. בזמנו הציעו לי 7 וחצי לירות לאימון, תבין על מה מדובר. היום הכול זה כסף. אז בעפולה כולם היו עפולאים ילידי המקום, לא היינו יוצאים מהבית אחרי הפסד. היום שחקנים משחקים בלי קשר למועדון, הם מחכים לראשון לחודש, עולים או יורדים ליגה - זה לא מעניין אותם. אני מגיע להפועל עפולה עד היום, אבל לא מזהה עפולאי. אין אחד".
משחק הפרישה
יש משחק אחד שלא יוצא לברין מהראש - המשחק שבו למעשה בעל כורחו תלה את הנעליים ועבר לקריירת אימון. "זה היה משחק גביע נגד טבריה, הגעתי מול השוער של טבריה, 1 מול 1 וניסיתי להבקיע. הוא זינק לי לרגליים ואז שברתי את הרגל שבר פתוח, שתי עצמות של השוק נשברו וכולם היו בהלם. זה הרגע הכי קשה, אצטדיון מקולל. שנה הייתי מושבת. חזרתי לשחק, אבל היו חששות ופחד ועברתי לאימון".
הפספוס הכי גדול שלך כמאמן?
"כשעליתי עם בית שאן ללאומית. אימנתי בלאומית ועמדתי בפרשת דרכים - כדורגל או כדורסל. יכולתי להגיע כמו דרור קשטן שהיינו בקורס ביחד, אבל העדפתי את הכדורסל וירדתי לליגות הנמוכות בכדורגל".
השחקן הכי טוב שאימנת?
"הלל קפלן בבית שאן, עמי וכפרי אזולאי ועמוס אעידן בעפולה".
איזו קבוצה הכי אהבת לאמן ולמה?
"בית שאן זו אהבת חיי, קבוצה שחיה כדורגל, הקהל חי כדורגל, תומך. היתה לי הצלחה גדולה שם, האוהדים היו באים שעה לפני אימון. למקום הזה מגיע להיות בליגה גבוהה".
פסגת השאיפות
ברין לא הסתפק בתחום האימון, והגיע כאמור גם לשפוט כדורסל. "פנה אליי אריק כץ, מזכיר הפועל עפולה והציע לי לצאת לקורס שופטים בווינגייט וככה התחלתי בליגות הנמוכות עד שהגעתי לליגות הגבוהות. אני משקיף בליגת העל עד היום".
המשחק הכי גדול ששפטת בו?
"דרבים, מכבי ת"א, הפועל ת"א, יד אליהו, אוסישקין. עברתי המון".
הרגע הכי קשה כשופט?
"היו משחקים שלא היו הצלחות. לפעמים הייתי צריך לצאת מדרך צדדית ועם משטרה - אלה רגעים לא נעימים".
מאמן כדורסל שהכי לא אהבת לשפוט ולמה?
"רוב המאמנים ידידים טובים שלי היום. יוסי הררי היה מאמן כדורסל ואני שופט אותו באליצור נתניה כשהוא על הקו כמאמן ואם היה צריך אז הוא קיבל עבירה טכנית. אצלי אין סנטימנטים - כל אחד רוצה להצליח בצד שלו".
אם אני מחזיר אותך אחורה, היית עושה הכול אותו הדבר?
"בקריירה הספורטיבית עברתי הכול - עשיתי במישור החברתי והמקצועי את המרב, אני חושב שנגעתי בכל דבר והגעתי למקסימום. חשוב לי לציין שבזכות אשתי חסיה שמלווה אותי 54 שנים והמשפחה הגעתי לאן שהגעתי. יש לי 11 נכדים שאני גם מנסה לדחוף לדרך ספורטיבית".