הפועל ירושלים זכתה לשירות גדול ביום שני האחרון מהפועל חיפה ואלעד חסין, שניצחו את מכבי תל אביב והבטיחו לקבוצה של יותם הלפרין את המקום הראשון ואת יתרון הביתיות בפלייאוף ובגמר סל.
אתמול (חמישי) התחילה הסדרה של הטוב מחמישה משחקים מול גלבוע/גליל, סיבה טובה מבחינתנו לנהל שיחה עם תרצה אוחיון, אלמנתו של חיים אוחיון ז"ל, שהלך לעולמו לפני 11 חודשים, ומי שלקחה על עצמה להמשיך את קבוצת הכדורסל שהיתה מפעל חייו.
"עסק קשוח"
"קבוצת הכדורסל של גלבוע/גליל היא החזון והתרומה של חיים לקהילה", היא מספרת. "חיים היה ציוני נלהב שרצה לתת ולתרום לא רק בכדורסל אלא בהרבה תחומים. כזוג, היינו גם בעניין הכדורסל ביחד. אומנם לא הייתי בפרונט, אבל תמכתי בזה וגם בהרבה דברים אחרים, כמו למשל מושב שהקמנו ברמת הגולן ממש מאפס. הסיפור הנורא הזה של חיים קרה בזמן קריטי לקבוצה, כשצריך לבנות סגל עם שחקנים ומאמנים ולהרים את המועדון על הרגליים. לא ראיתי שמישהו אחר עושה את זה ובתוך זמן קצר. אני ושלוש בנותיי החלטנו יחד להמשיך את הדרך של חיים ולדאוג שזה לא ייגמר.
"ראיתי ואני רואה לנגד עיניי איך כל האזור שמח שיש לו קבוצת כדורסל ואת העובדה שלילדים הצעירים בגלבוע יש מודלים לחיקוי וקבוצה שהם שואפים להיות חלק ממנה עכשיו וכשיגדלו. השחקנים והקבוצה מייצגים את הגלבוע ונותנים תקווה ושמחה להרבה אנשים. לא יכולתי לראות את הדבר הזה קורס. היו לי חששות כבדים והמון התלבטויות, אבל אני ממש לא מצטערת שנכנסתי לזה".
מה חיים היה אומר על הפעילות שלך בקבוצה?
"חיים היה גאה בי. זה ממש לא מובן מאליו, ומעולם לא היה הגיוני שאקח על עצמי דבר כזה. זה עסק קשוח ודינמי של עליות ומורדות. אבל מה שלא יהיה, אין לי ספק שחיים היה גאה מאוד בקבוצת הכדורסל ובפעילות שלי בה. הוא תמיד אמר שמי שלא יודע להפסיד לא מגיע לו לנצח".
החיבור עם קטש
באמצע העונה, אחרי הצלחה גדולה בפנאתינייקוס ומשא ומתן שלא הבשיל עם מכבי תל אביב, חזר עודד קטש לגלבוע. נזכיר שב־2010 זכה קטש עם הגלבוע באליפות המדינה. קטש, הנסיך של הכדורסל הישראלי, שעשה בגליל את צעדיו הראשונים ככדורסלן, השאיר חלל עצום כשעזב באמצע העונה שעברה את הפועל ירושלים, וכעת הוא חוזר למפגש מול האקסית, הפעם בכובע של המנהל המקצועי של גלבוע.
"לעודד ולחיים היה קשר מיוחד שהוא הרבה מעבר לכדורסל", אומרת הגברת אוחיון. "היתה ביניהם הערכה הדדית, וחיים מאוד אהב את עודד והעריך אותו מקצועית ואישית. עודד איתנו מאז שהיה מאוד צעיר, וזה לא מובן מאליו שהוא חזר אלינו, ואני מאוד שמחה על ההחלטה הזו שלו. חיים היה גאה בו, ובטח היה אומר 'וואוו' גדול על החזרה שלו. עודד אדם עם לב ענק מעבר לאיכויות שלו בכדורסל, וגם לחיים היו לב ענק ונתינה בלתי פוסקת, ובגלל זה כנראה היה ביניהם חיבור מיוחד".
בגלבוע, תכף תבינו, לא מסתפקים בשום פנים ואופן בהגעה לרבע גמר הפלייאוף. אף שיחסי הכוחות ברורים והפועל פייבוריטית, אף אחד בקבוצה של גיא קפלן אינו מתכוון לעשות חיים קלים לחניכים של הלפרין. "אף אחד לא מסתפק בסדרה מול הפועל ירושלים. אני לא מכירה ספורטאי שמוכן לוותר על משחק. משמח אותנו שאנחנו בסדרת רבע הגמר, אבל אנחנו ממש לא מסתפקים בזה. אנחנו רוצים להוציא מעצמנו את המקסימום ולהגיע הכי רחוק שאפשר. יש מאחורינו צוות מקצועי בראשותו של עודד, שחקנים טובים, אוהדים ומועצה שלמה, ואנחנו בשום אופן לא מגיעים לשמש כתפאורה. זו לא היתה דרכו של חיים, שתמיד רצה לנצח".
אנחנו מדברים על כדורסל אבל הסיפור שלך מעורר השראה.
"בשבוע הבא אנחנו מציינים 11 חודשים ללכתו של חיים. הצער, אם אשתמש במטאפורה, שזור בכל סל שנקלע ובכל חלק מהמשחק ובכל צעד של כולנו. הכאב קיים כל הזמן, אבל חיים לימד אותנו שהחיים חזקים מהכל וצריך להמשיך, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כי זו דרכו. יש כאלה שאחרי אובדן כזה לא יוצאים מהבית, אבל אם היינו נוהגים ככה חיים היה כועס מאוד. יש כאן עדיין עולם חוץ מאיתנו וקיימת הסביבה, ואם הייתי נוהגת ככה ומסתגפת הייתי פוגעת בהרבה אנשים. זה קשה מאוד, אבל זה מה יש. אנחנו לא מחליטים כלום, רק מנסים לעשות את הטוב במסגרת התנאים. אלה תנאים לא אפשריים, אבל לפחות אנחנו מנסים".