בכל עונה יש לקבוצה רגע אחד מכונן שהוא המחולל הגדול להמשך העונה ולתוצאה הסופית שלה - הצלחה או כישלון.
הרגע המכונן בעונת החזרה של הפועל גלבוע/גליל לליגת העל קרה ב־26 במרץ באולם בנהריה. הקבוצה הפסידה ליריבה המקומית במשחק שאף אחד לא הבין איך הוא נגמר בהפסד, המאזן עמד על שמונה ניצחונות מול אחד-עשר הפסדים, החשש מהתמודדות נגד ירידה לליגה הארצית הרקיע שחקים ואז ההנהלה קיבלה החלטה דרמטית - לסיים את עבודתו של המאמן גיא קפלן. במקומו מונה שי סגלוביץ' ומאותו הרגע התהפך הכל - מקבוצה בינונית שעלולה להסתבך בירידה לליגה הארצית הפכו 'החקלאים' מגן נר לקומביין בפול גז.
גלבוע/גליל תחת סגלוביץ' ניצחה תשעה משחקי ליגה רצופים, העפילה לסדרת חצי גמר הפלייאוף ללא יתרון ביתיות, ניצחה את מכבי רחובות בתוצאה 3:2, העפילה לליגת העל ובשישי שעבר ניצחה את אליצור נתניה וזכתה באליפות הליגה הלאומית. עונה שהחלה בגמגום הסתיימה בהישג מקצועי, עמידה ביעד המרכזי ובחגיגות עלייה חזרה לליגת העל.
מסע התעלות
אוהדי גלבוע/גליל שרים את שירם המפורסם 'אני חקלאי' פעמיים בכל משחק - בהתחלה ובסוף. אחרי הניצחון על רחובות במשחק המכריע שבישר על חזרתה של הקבוצה לליגת העל, הם שרו את 'אני חקלאי' בעוצמות אדירות שגם ב'גן נר' הרחוקה שמעו את השירה השמחה. 'החקלאים' חזרו לליגת העל אחרי עונה אחת בלבד בליגה הלאומית והחגיגות היו בהתאם.
"אני גאה בעונה שעברנו", אמר יו"ר ארגון האוהדים עידן דרורי, "לא נשברנו, ידענו לעשות את השינויים והאמנו. היה פה מסע התעלות של כולם, בעיקר של הקהל. הייתה התגייסות של כולם ברגעים הקשים. המועדון הזה הוא מועדון גדול והוא ראוי להיות בליגת העל. יש לנו גם מחלקת נוער מפוארת. אין 'מגיע' בספורט צריך לקחת ולקחנו את העלייה. וזה קרה בזכות. אנחנו חוזרים לליגת העל ובאים לטרוף אותה שוב מחדש. נגיע חזקים וטובים יותר".
למי אתה מקדיש את העלייה הזו?
"לחברנו ליציע רן אושרי ז"ל מגן נר שהלך לעולמו במפתיע מדום לב בתחילת הפלייאוף. רן הגיע לכל משחקי הקבוצה, בית וחוץ, במשך 14 שנים ברציפות. אני יודע כמה הוא רצה לעלות ליגה. אני יודע כמה זה היה חשוב לו. אני כל כך עצוב שהוא לא זכה לראות את זה. אני בטוח שהוא ישב למעלה וחלק מהצלחה קשורה בו. הוא עזר לנו קצת מלמעלה, יש לי תחושה כזו. רן היה האוהד הכי מסור ותמיד ראשון על הגדר. הבן שלו גדל לידי ביציע. הוא הכניס בכל משפחתו את האהבה לכדורסל ולגלבוע/גליל. אני מבטיח שנדאג להנציח אותו ביציע של האוהדים. אני רוצה לקרוא ליציע של הארגון 'יציע רן אושרי'. אנחנו נעמוד על זה שזה יקרה ובתחילת העונה הבאה נעשה טקס לזכרו. וכמובן העלייה הזו היא גם בשביל הבעלים לשעבר חיים אוחיון ז"ל. בכל משחק אנחנו תולים שלט באורך שבעה מטר עם ציור שלו. לא נשכח אותו ובכל הזדמנות אנחנו שרים את השם שלו - 'חיים, חיים, חיים אוחיון'".
שינוי באנרגיה
ורד יוסף מגן נר, אוהדת מושבעת של הקבוצה כבר 12 שנים, הייתה בין 400 האוהדים שחגגו ביציעים בנתניה את אליפות הליגה הלאומית. "בתוך כל הכאוס הזה במדינה, לחוות כמה רגעים של נחת זה כיף", שיתפה יוסף, "היינו 400 איש שליווינו את הקבוצה לנתניה במשחק האליפות. עמדנו במשך 40 דקות ושרנו. את כל האנרגיה שלנו שלחנו לשחקנים, לא התעסקנו בשום דבר אחר. אני רוצה להודות לגדעון ידין הבעלים של הקבוצה, לירון אוחיון יו"ר הקבוצה ולארצי פרטי המנכ"ל שבזכותם גלבוע גליל קיימת אחרי המוות הטראגי של חיים אוחיון ז"ל".
מה היה מיוחד בעונה הזאת מבחינתך?
"זו הייתה עונה קשה ומטלטלת, גם מבחינת המלחמה וגם מבחינת מה שעברנו בקבוצה. התחלנו את העונה עם שחקנים זרים ואחר כך, בגלל המלחמה, נשארנו רק עם שחקנים ישראלים. אחר כך היה רצף של כישלונות, אבל האמנתי כל הדרך שבסוף אנחנו נעלה. הייתה לי תחושה טובה. בסדרת חצי הגמר נגד רחובות חשבנו שאנחנו מפסידים את המשחק השלישי ושזה אבוד, אבל בסוף ניצחנו. זו הייתה עונה מטלטלת גם כי אחד האוהדים הכי שרופים שלנו רן אושרי ז"ל נפטר באופן פתאומי תוך כדי הסדרה. הוא היה במשחק הראשון בניצחון על רחובות ואחרי יומיים קיבל דום לב ונפטר".
מה היה הרגע לדעתך ששינה את העונה לטובה?
"כשמינו את המאמן שי סגלוביץ' משהו באנרגיה של השחקנים השתנה. ניצחנו עשרה משחקים ברציפות. אני לא זוכרת מתי היה דבר כזה".
הרגשה מיוחדת
בסגל של גלבוע/גליל היו העונה שישה שחקנים בוגרי מחלקת הנוער המפוארת: זיו וייסמן, אביאל לוי, דניאל גואטה, נבו זומרפלד, ניב למפרט ועופרי שטרית. יש מי ששיחקו הרבה, יש מי ששיחקו פחות, אבל בכל מקרה עבור המועדון זה בהחלט תעודת כבוד שחצי משחקני סגל הקבוצה הבוגרת צמחו אצלו.
לרגל העלייה גואטה, וייסמן ולוי מסכמים את העונה המתוקה. "בעונה שעברה חוויתי ירידת ליגה. העונה הרגשתי שאני חייב לעשות את זה בשביל המועדון", אמר גואטה, שמשחק בעמדת הרכז, "לעלות ליגה זו הרגשה מיוחדת שלא חוויתי עדיין. רגע החגיגות היה רגע משמח".
מה הייתה נקודת המפנה בעונה הזאת?
גואטה: "ההחלטה שקיבלנו השחקנים לפני הפלייאוף. היינו במצב ממש לא טוב והרגשנו שאנחנו חייבים לעשות את הסוויץ' הזה בשביל להיות במקום שאנחנו צריכים להיות בו. גם כשהיו לנו הרבה הפסדים קשים, היה לנו חדר הלבשה טוב ותמיד האמנו שאנחנו יכולים לזכות באליפות ולהיות בליגת העל - המקום שהמועדון שייך אליו ולא ויתרנו לרגע. גם המאמן שי סגלוביץ' שחזר אלינו גרם לנו להאמין בעצמנו עוד פעם"
וייסמן: "נקודת המפנה הייתה לקראת סוף העונה הסדירה כשלמדנו להאמין בעצמנו ולהאמין שאנחנו קבוצה טובה ושאנחנו שייכים לליגת העל".
לוי: "מתחילת העונה האמנו שאנחנו יכולים, פשוט חיכינו לרגע שיהיה חיבור. כשהתחלף המאמן היה זעזוע בקבוצה ושם התחלנו להתחבר. היינו ברצף של הפסדים ואחר כך ניצחנו משחק אחד ומשם זה התחיל להתפוצץ".
מה הרגע שלא תשכחו מהעונה הזאת?
וייסמן: "את ההצגה של הקהל במשחק בנתניה בגמר. הגיעו המון אנשים ללוות אותנו. הם עמדו כל המשחק ועודדו אותנו, זו הופעה שאני לא זוכר בליגה הזאת. זה גם דרבן אותנו לנצח".
לוי: "הרגע שעלינו לליגת העל. זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. הגוף רועד מבפנים. חגגנו יחד עם כל האוהדים שבאו. הייתי שנים בליגה הלאומית שנים ואין אוהדים כאלה כמו בגלבוע/גליל".
גואטה: "לשחק נגד אחי הגדול שי בסדרת חצי הגמר מול מכבי רחובות. זה רגע שלא אשכח אותו כל החיים. זה היה מטורף, זה מפגש שהיה כתוב עוד לפני שהתחילה העונה. הוא היה במילואים ארבעה חודשים ולא יצא לי לשחק נגדו בשני המשחקים בעונה הסדירה. מהרגע שהתחלנו את הפלייאוף ידענו שניפגש עם רחובות. כששיחקנו ברחובות אחד נגד השני, ארבע שורות מהאולם היו כל המשפחה שלנו. כולם באו והתכנסו לראות אותי ואת אחי משחקים".
למי אתם מקדישים את העלייה הזאת?
לוי: "להורים שלי ולסבא שלי אברהם בן הרוש ז"ל שנפטר לפני שנה ועליו חשבתי כל הזמן".
וייסמן: "לרן אושרי ז"ל, האוהד המסור של הקבוצה שהלך לעולמו לפני כחודש. הוא אחד האוהדים הכי מזוהים עם גלבוע/גליל והעלייה הזאת היא בשבילו".
גואטה: "לכל המועדון. לצוות ולהנהלה. אני מקדיש את העלייה גם לקהילה. יש חיבור מיוחד בין הקבוצה לקהילה שכל שבוע מחכה למשחק שלנו, להביא את הילדים והמשפחות שלהם לגן נר. במסיבת סיום העונה כל האוהדים באו והודו לנו על ההישג. כבר כמה ימים שהם לא ישנו בלילה".