מאמן הכדורסל לשעבר ומאמן השחייה האגדי נח רם מהיישוב אלון הגליל שבעמק יזרעאל חשף אתמול (שבת) לאן נעלם בתקופה האחרונה.
בפוסט מרגש שפירסם בדף הפייסבוק שלו סיפר רם, שגדל בקיבוץ גניגר, לאן נעלם. "לפני כחודש אושפזתי בתל השומר עם זיהום ברגל. הרופאים נטו להמליץ על הפרדה בינינו (ביני לבין הרגל)", כתב רם לעוקבים שלו, "בעוד המנתח משחיז את סכיניו, שאל אותי מי אני ומאיפה אני מגיע. סיפרתי לו שעיקר גאוותי היא העבודה כמאמן שחייה בבית הלוחם. הוא מצידו סיפר לי שהוא חבר 'הבית' (בית הלוחם), והחליט להסתפק במועט (בוהן אחת בלבד), ואף העביר אותי למחלקת השיקום האורתופדי המהוללת של תל השומר, בה אני נמצא עד היום".
עוד הוסיף וכתב רם, שנחשב לאגדה בעולם השחייה: "פה הזמן לספר מעט על הרגשתי באותם ימי אשפוז ראשונים. רובכם מכירים אותי כטיפוס קשוח, כזה שמגיב עניינית ושהכל מופיע אצלו בצבעים ברורים, בעיקר שחור ולבן. אך באותם ימים ראשונים של אשפוז, כל האפשרויות העתידיות, ובעיקר המחשבה על אבדן העצמאות לתמיד, הכניסו אותי למרה שחורה. במצב החדש הזה מאד לא רציתי מבקרים, למעט בני משפחה. העדפתי שחבריי וידידיי (שאגב, לא ידעתי אז כמה רבים הם) לא יראו אותי במצב העלוב בו הייתי.
"אלא שבחג השבועות הופיעו לפתע בבית החולים, ללא רשותי וללא הסכמתי, שני בחורים (ואולי מלאכים), אדיר מזרחי ואיציק אשכנזי, מקבוצת השחייה של בית הלוחם. ללא שאלות וכמעט ללא רשותי הם לקחו אותי למקלחת, וקרצפו אותי ביסודיות שאפילו אמא שלי לא ידעה שהיא אפשרית. חזרתי להיות אני. דמעות ההתרגשות והתודה שלי מילאו את האמבט".
קראו גם:
רם הוסיף וסיפר בפוסט המרגש כי "מאותו יום נפרץ לא רק סכר הדמעות אלא גם סכר המבקרים. שחייני הקבוצה, בני משפחה, חברים ואורחים רבים מגיעים ומעודדים, בלי שאבין איך זכיתי בכך. הסכנה טרם חלפה, אבל אני והרגל עדיין מאוחדים, ויש אפילו סיכוי לא רע שאחזור איתה הביתה. תודה לכל המתעניינים והתומכים. עוד אכתוב ואודה בהמשך לכולם. בינתיים אני ממשיך להודות לשוש, שאיתי תמיד, וגם כאן".
פרסום הפוסט זכה לתגובות רבות בהם קיבל רם אהבה גדולה ותמיכה רבה מחבריו ברשת החברתית, שבירכו אותו בהחלמה מהירה.