בית האריזה הישן בכפר יהושע עבר לאחרונה שיפוץ מקיף שהצליח לשמר את ההיסטוריה המפוארת ואת ייחודיותו האדריכלית של המבנה שמאז בנייתו בשנת 1943 שימש כבית אריזה ולאחר מכן כבית תרבות ומרכז לאסיפות מושב.
עבודת התכנון, השיפוץ והשימור שארכה שלושה חודשים נעשתה על ידי האדריכלים חזי לוי ויואב קיסוס ממשרד 'הסדנא אדריכלים בע"מ' והפרויקט עצמו בוצע ופוקח על ידי חברת הפיקוח WRP של עומר וייץ מכפר נטר וגבע רוזנברג משמשית. בסיומו של הפרויקט הפך מבנה בית האריזה למבנה משרדים מודרני בו יושבים אגודת הכפר ומשרדי מכון התערובת של כפר יהושע.
מבנה עם פוטנציאל
התכנון הראשוני היה לשכן את משרדי הכפר בבניין המזכירות הישן אך בעצתו של האדריכל לוי בוצע הפרויקט בבית האריזה. "לפני 3 שנים כשהוזמנו על ידי כפר יהושע לתכנן את המשרדים במבנה המזכירות עשינו סיבוב בכפר וראינו את המבנה המרהיב של בית האריזה ושאלנו מה קורה אתו ולמה הוא נטוש ככה", מספר לוי, "באותו זמן שכר את בית האריזה מוכר ברזנטים שהיה לו חוזה ארוך טווח. אז התחלנו בינתיים לתכנן את המבנה שלנו בבית המזכירות וכבר הכנו היתר ומכרז. אחרי שנה נוצרה הזדמנות כשהשוכר יצא מבית האריזה והחליטו לגנוז את הפרויקט המקורי ולהתחיל את הפרויקט מחדש במבנה של בית האריזה. מתישהו לכולם נפל האסימון שזה מבנה עם פוטנציאל רציני ולא שווה לתת אותו להשכרת ברזנטים".
המבנה הייחודי מחופה בלבנים אדומות. בגגו ארבעה קמרונים וחלונות בלגיים מעטרים את חזיתו. "אנחנו לא מכירים עוד מבנה כזה בארץ", אומר לוי, "זה מבנה שנבנה מלבני שמוטה של מפעל נעמן בדרום, שייצר את כל הלבנים האדומות שכל ראשית הארכיטקטורה בישראל בנויה בהם. אנחנו עדיין לא יודעים מי האדריכל שבנה את הפרויקט, מבחינת האדריכלות של שנות החמישים זה מבנה מרהיב, מבנה עם שנתות ומקצב, חמישה מבנים עם גגות מעוגלים אחד ליד השני. לקחנו על עצמנו כאחריות מקצועית את נושא השימור ועשינו שימור מחמיר מחוץ למבנה. חידשנו אותו כמה שאפשר ללא תוספת תקציב מהמדינה. השתדלנו כמה שאפשר לנקות את האבנים ולהחזיר אותם ולשחזר את החלונות הבלגיים כמו שהיו".
לאחר התכנון הראשוני הצטרף מפקח הפרויקט גבע רוזנברג שביצע ביחד עם לוי אומדן היתכנות של הפרויקט ויצא לביצוע. רוזנברג מספר על מורכבות שימור היסטורית המבנה, שהתחילה עוד בשלב התכנון. "הגדרנו שהחוץ יישמר עד כמה שניתן. כל הפתחים שהיו במקור של החלונות והדלתות נשמרו והתקנו חלונות בלגיים על כל הפתחים ששמרו על אותו אופי", סיפר רוזנברג, "בהיבט של הנראות כלפי חוץ שמרנו על החזית, חידשנו גם את הלבנים האדומות וביצענו חידוש של לפחות 30 אחוז מהחזיתות. הגג היה מצופה בפח כדי לשמור על האיטום ואנחנו פירקנו אותו וחשפנו את הבטון המקורי בעובי של חמישה ס"מ והוצאנו אותו לאור מחדש.
"ביצענו עבודות איטום מינימליסטיות ביריעות וצבענו אותם בצבע בטון כדי שלא יבלטו. בתוך המבנה שמרנו על תקרה חשופה לגמרי. כמעט ולא נגענו בתקרה, כדי שהגגות יקבלו כמה שיותר ביטוי. כל החזיתות הפנימיות חוץ מההפרדות בין חללים נעשו ממחיצות זכוכית וגבס בגובה של חמישה מטר שעולות עד הקמרון עצמו. כך שכשאני מסתכל אני רואה את התקרה מכל מקום".
פרויקט מאתגר
האדריכל לוי מציין כי התקבלה החלטה לשמר את המבנה כמה שאפשר מבחוץ ולחזק אותו כי הרצפה שלו הייתה רעועה. "כקונספט ראשוני הצענו לשמר את הסדר של המבנה שהיה עם סדר מאוד ברור שבו יש מבנה אחד גדול שעשוי ממספר גגות עם ציר מרכזי שמחלק את המבנה לשני חלקים", ציין לוי, "במהלך השנים כשהמבנה שימש כבית אריזה, הפס המרכזי היה סרט נע שהוציא את כל המוצרים החוצה לחצר פריקה שמשאית הייתה מגיעה אליה ומעמיסה את הסחורה ואנחנו רצינו לשמר את זה. לכן באזור המקורי של המשרדים נשארו המשרדים. ושאר האזורים חולקו על פי הגגות למספר חלקים: חלק של משרדים, חלק של מבואה וכניסה וחלק של מטבח וחדר ישיבות וציר מרכזי אחד שמקשר את כולם".
עד כמה היה מורכב ומסובך לבצע את הפרויקט?
רוזנברג: "זה פרויקט מאוד לא שגרתי והוא הצריך מאיתנו חשיבה מחוץ לקופסה ולעשות תהליכי בינוי לא סטנדרטיים עם הרבה עבודה בפינצטה ולחשוב כל הזמן מאיפה להעביר את צנרת המים ואת עמדת הכיבוי כדי שהכול יהיה נסתר מתחת לרצפה ובתוך הקירות. בתחילת הדרך החלק הדרומי של המקום שקע והיינו צריכים לבצע עבודות חפירה ולהוסיף חגורה קונסטרוקטיבית שתמנע את השקיעה העתידית של הקרקע. הפרויקט היה מאוד מורכב כי ברגע שאתה מנטרל את התקרה כמעט לגמרי ויוצר מחיצות זכוכית בגובה ממוצע של חמישה מטר, כל התשתיות צריכה להיות בתקרות וברצפה וזה היה מאוד מאתגר".