במקלט קטן ברחוב נרקיסים בנצרת עילית, יושבים מדי יום האמנים יוסף רזניקוב ואולג שקרד, שני ציירים בינלאומיים, שם הם יוצרים את היצירות היפות והמיוחדות שלהם שהוצגו כבר בכל העולם. גרם מדרגות חשוכות מוביל אותנו למקום הגדוש כולו ביצירות אמנות יפהפיות וצבעוניות, המאירות באור אחר את המקלט האפרפר. מי היה מאמין שבמקום בקטן הזה יש לא פחות מכ־2,000 יצירות אמנות (!), רובן בסימן היהדות, שרק מחכות שמישהו כאן בארץ ייחשף אליהן. "אף אחד עוד לא גילה אותנו פה, אנחנו רוצים להוציא החוצה את כל מה שמסתתר במקלט הקטן, רוצים לצאת לאור ולעולם", אומרים השניים.
התחיל כתחביב
רזניקוב ושקרד הכירו בשנת 2001. בדיעבד התברר כי הם למדו יחד וגרו באותו מקום - טשקנט, בירת אוזבקיסטן. "אנחנו באים מאותו מקום, שנינו מטשקנט, שנינו למדנו באוניברסיטה שם אבל לא הכרנו אחד את השני. רק כשהתחלנו לעבוד פה נפגשנו". מספר רזניקוב בחיוך. שקרד דובר עברית פחות טובה ומעביר לחברו את רשות הדיבור.
רזניקוב עלה לארץ ב־1991 ושקרד בשנת 1995. שניהם למדו יחד הנדסת בניין. רזניקוב הוא בעל תואר דוקטור בנושא, שהרצה באוניברסיטה המקומית. אחרי שהשניים עלו לארץ, הם לא הצליחו לעבוד במקצוע שלהם. רזניקוב עבד בחממה טכנולוגית ואילו שקרד עבד ברכבת התחתית בחיפה. "בטשקנט הציור היה רק תחביב, לא היה לנו זמן לעסוק שם בציור ולא חשבנו אף פעם שזה יהפוך למקצוע", מסבירים השניים.
החיבור המקצועי בין השניים נוצר בשנת 2003 כשעשו יחד את ציור הקיר הגדול של ההיסטוריה היהודית בסמוך למרכז הקליטה בעיר. לאחר שעשו כמה עבודות מוצלחות, גילה ראש העיר דאז מנחם אריאב את הפוטנציאל האמנותי שלהם והחליט להקצות להם את המקלט הקטן שבו הם יוצרים יחד את האמנות שלהם. "אריאב נתן לנו עבודה כשהיה ראש העיר. גם היום אנחנו מקבלים פניות מהעירייה לעשות כל מיני יצירות. אנחנו נמצאים פה במקלט הקטן וגם זה משהו כי נותנים לנו להישאר פה", אומרים השניים בצנעה.
ברוח היהדות
מהתבוננות ביצירותיהם ניתן להבחין כי רבות מהן בסימן היהדות: ירושלים, חומות העיר העתיקה, הכותל המערבי, ציורים של יהודים מהעבר העוסקים במלאכת יד כמו חייט, שען, סנדלר ועוד. כמו כן הם מציירים חתונות יהודיות, שמחות, אירועים וגם עצב. כך, למשל, את כל הציורים החדשים של בית הכנסת המרכזי בעיר, ברוח היהדות כמובן, ציירו השניים. "זו היתה עבודה מאתגרת ומרגשת. נהנינו מאוד לצייר שם את כל האלמנטים - המנורה, הכותל ועוד", מספר רזניקוב.
מדוע חשוב לכם כל כך ליצור אמנות יהודית?
“קודם כל כי אנחנו יהודים וזו המורשת שלנו וחשוב לנו כל פעם להנציח אותה דרך הציורים. לנו יש סגנון יצירה אחר שאין לאף אחד ורואים את זה בציורים שלנו שמביעים דברים רבים".
מנין ההשראה שלכם?
“ההשראה שלנו היא קודם כל אחד מהשני, אנחנו מפרים מאוד אחד את השני. אנחנו חושבים על רעיון לפני שמתחילים בכלל לצייר, קובעים מה יהיו הצבעים, באיזה סגנון ובאיזו טקסטורה. יש לנו ימים שאחד מתחיל ציור והשני ממשיך אותו ומסיים את כל הציור, הכל נעשה בשיתוף פעולה. אם נעבוד לבד, לא נצליח ליצור דברים כל כך איכותיים. אנחנו נותנים 'מוזה' אחד לשני", מסביר רזניקוב ומוסיף, "אנחנו קוראים הרבה ובודקים באתרים וככה בעצם אנחנו יוצרים את הציורים מהדמיון, על פי הסממנים - למשל האף המיוחד של היהודים, דבר שבולט מאוד בציורים".
לדבריהם, כשהם מציירים יחד - הם מרגישים גוף אחד; הם לא מפריעים אחד לשני, אלא מפרים אחד את השני כאדם אחד ולכן החתימה על הציורים שלהם היא חתימה משותפת אותה יצרו מחיבור של שמותיהם הפרטיים.
מהציורים של השניים ניתן להבחין כי הם עובדים בסגנונות שונים ולא בסגנון אחד קבוע; יש להם דיוקנים, אבסטרקט ועוד. גם החומרים שבהם משתמשים השניים שונים ומגוונים ובציורים ניתן להבחין בטקסטורות שונות, שחלקן עם תבליטים. השניים, שהם מהנדסי בניין ומבינים בכימיה של חומרים, יצרו יחד חומר באמצעותו הם יוצרים תבליטים מיוחדים על התמונות. "זה הסוד שלנו, יצרנו עם הידע שלנו את החומר שמשמש לדברים רבים", הם מסבירים בחיוך.
קשיי פרנסה
רזניקוב ושקרד הם, כאמור, שני אמנים היוצרים ציורים ופסלים מיוחדים ברמה בינלאומית. למרות העבודה במקלט הקטן והצפוף, השניים כבר הספיקו להציג את יצירותיהם ברחבי העולם - פעמיים בניו יורק, במוסקבה, במדריד ובברלין. "את ההגעה לתערוכות אנחנו יזמנו, ואלו היו תערוכות מצוינות שהשתתפנו בהן. חלק מהציורים שלנו נקנו, כאשר שחקן מפורסם אף רכש ציור של חתול שעשינו. זה מרגש לראות את האהדה לציורים שלנו ברחבי העולם, כי אנחנו יודעים שהם ברמה מאוד גבוהה ויכולים להיות מוצגים במוזיאונים", הם אומרים.
על אף העובדה שהם מציגים ברמה בינלאומית, שני הציירים המוכשרים נאלצים להתפרנס מקצבאות הביטוח הלאומי ומעבודות ציור למקומות שונים אך זה לא מספיק. "לצערי, כאמן פה אתה לא יכול להשתכר הרבה. אנחנו עובדים עם גלריה בצפת שמכרנו לה ציורים בעיקר של ירושלים וגם פסלים, אבל הכסף הזה מספיק לנו רק לקנות ציוד כמו צבעים ובדים. היום למשל אנחנו נמצאים במצב של חוסר בבדים ומחכים לאסוף תקציב לזה ואז נוכל נמשיך", מסביר רזניקוב.
האם לדעתכם יש יחס הוגן במדינה לאמנים כמותכם?
“לא בדיוק, בארץ הצגנו ממש מעט למשל ב־2012 בהאנגר בתל אביב בתערוכה עם עוד אמנים. קשה להתפרנס פה מזה. אנחנו רוצים מאוד להציג את היצירות שלנו בגלריה גדולה בתל אביב או בירושלים, זה החלום שלנו. אנחנו רוצים הכרה כי אנחנו חושבים שהציורים שלנו ובכלל העבודות הן ברמה גבוהה מאוד שלא רואים כל יום".
השניים מציירים כל יום במקלט הקטן, כשש־שבע שעות ביום, ומתרגשים מאוד מהציורים שלהם. "אנחנו עושים את זה כבר הרבה זמן אבל כל ציור מרגש אותנו מחדש, כל ציור הוא שונה ובעל משמעות".
ציורים של השניים ניתנו במתנה למפורסמים כמו שמעון פרס בתקופת נשיאותו, לאהוד אולמרט בזמן כהונתו כראש ממשלה ולאפיפיור בנדיקטוס בזמן שביקר בארץ.
מה החלום הגדול?
"להציג את היצירות שלנו בתערוכה בגלריה באחד המוזיאונים הגדולים בישראל. זה הישג אם נגיע לזה, אבל לצערנו אין לנו את הכסף הדרוש להגיע לדבר כזה, תערוכה כזו היא בעלות גבוהה מאוד. אנחנו זקוקים דחוף לספונסר שיראה את היצירות שלנו, יאהב אותן וייקח אותנו תחת חסותו. החלום שלנו לעשות תערוכה גדולה שבה נוכל להראות לעולם הגדול את כל מה שיש לנו".