לא הרבה מוכנים לוותר על מקצוע ופרנסה בטוחה ביד וללכת אל הלא נודע. ד"ר דינה אייזן מתמרת היא אחת כזאת. אחרי 15 שנה שהקדישה למקצוע הרפואה במהלכן עבדה כרופאת משפחה, היא הבינה שהיא לא במקום הנכון ועשתה סיבוב פרסה. אייזן (63), נשואה ואם לשניים מהיישוב תמרת, החליטה לפני כ־17 שנה לחולל מהפך בחייה, נטשה את כל מה שהאמינה בו ברפואה הקונבנציונלית ובמקום זאת החלה לשמש כמרצה בנושאי בריאות ושמחת חיים בחשיבה אופטימית.
"למדתי רפואה בתל אביב ועברתי התמחות בבית חולים 'העמק'. הייתי רופאת משפחה בקיבוץ ניר דוד ושימשתי גם כרכזת מתמחים ברפואת משפחה. אך אחרי 15 שנה הגעתי לכמה מסקנות; אחת מהן היתה שאני לא ממש מבינה בבריאות כי זה משהו שלא מלמדים בבית הספר לרפואה. למדתי על מחלות, אבל לא למדתי מה צריך לעשות כדי להיות בריא", היא מסבירה את נקודת המפנה, "עיקר הבריאות של בני אדם צריכה להיעשות לפני שהם חולים, כלומר לא להגיע לרופאי משפחה בכלל. אם הבנאדם מלכתחילה ישמור על עצמו וינהל אורח חיים בריא - אין בכך צורך. כשאנשים באים אליי עם שפעת, דלקת אוזניים, כאבי גרון וכדומה אני לא מתפלאת כי אלה אנשים שלא ישנים, לא אוכלים טוב, עובדים כל היום ולא רואים אור שמש. אז אפשר לפתור את הבעיה הנקודתית, אבל בנאדם כזה אף פעם לא יהיה בריא".
הכל מתחיל במחשבה
מה שהדליק אצלה את הנורה וגרם לה לעשות תפנית בחייה, זה היא עצמה. לאחר שסבלה שנים מעודף משקל, לדבריה 35 קילו מיותרים, היא הבינה שיש צורך בשינוי. "אמרתי מי יעזור לי? איך אני אחלים אם אני לא יודעת את הבסיס של הבריאות?", היא מספרת איך פנתה לעסוק ברפואה מונעת, "הבנתי שאם לא עושים שינוי במחשבה, אי אפשר לעשות שינוי בהתנהגות. זה אפשרי, אך לא יחזיק לאורך זמן. עיקר הבעיות שיש היום נובעות מסטרס ומדחק והגוף מגיב בהתאם".
את התובנה הזו, היא אומרת, לא מלמדים באף אוניברסיטה. "אף אחד לא יכול ללמד אותך לשנות את המחשבה שלך. עוד לפני שהתפטרתי התחלתי ללכת לקבוצות של אכלני יתר אנונימיים. אלה קבוצות שמטפלות בהתמכרויות ופעם ראשונה שראיתי שאפשר להחלים דרך אנשים שלא למדו ואין להם אף תואר. כל אחד עזר ותמך בשני, לא חשבתי שלקבוצת תמיכה יש כזה כוח".
בד בבד למדו בקבוצה את שיטת '12 הצעדים' שאומרת לא להתרכז בבעיה עצמה, אלא במכלול. "אחד הצעדים היה לבקש סליחה מהאנשים שעשיתי להם רע או פגעתי בהם. לא חשבתי שיש קשר בין הדברים אבל הייתי תלמידה טובה ובסוף נוכחתי לדעת שמשקל פסיכולוגי שוקל כמו משקל גוף. ברגע שמורידים מטען נפשי, ניתן לרדת גם במשקל", היא אומרת.
לאחר חמש שנים בקבוצה ירדה אייזן 35 קילו שיותר לא חזרו. "מה שלמדתי שם, לא מלמדים ברפואה הרגילה. תמיד אני אומרת שבכניסה לבית החולים יש את הקפיטריה שמוכרת בצקים לא בריאים ומשם אתה ממשיך ישר ל'פנימית' וזה בכל בתי החולים, אין מספיק מודעות".
במהלך הדרך למדה גם את תורת הלימוד של 'ימימה', מורה רוחנית שלימדה את התלמידים שלה 'חשיבה הכרתית', לפיה אם אנחנו מסוגלים להיות בהכרה אנחנו גם יכולים תוך כדי לשלוט על המחשבות שלנו במקום שהן ישלטו בנו. "הבנתי שאם בנאדם לומד לחשוב טוב הוא יכול לקבל גם החלטות נבונות שתורמות לבריאות ולשמחה שלו. בנוסף התחלתי לעבוד עם ליצנים רפואיים כי הבנתי מה משמעות הכוח של השמחה והצחוק".
שנתיים לאחר שעזבה את הרפואה ב־2002 כבר החלה להרצות ובשמונה השנים האחרונות היא מעבירה קורסים בכל הארץ לציבור הרחב ואף הספיקה להוציא כבר שני ספרים. אחד מהם בשנת 2009, 'ממלכות פנימיות', מראה את הדרך לבריאות הנובעת משמחת חיים. "אם מסתכלים על ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי אז ההגדרה היא שבריאות זה מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית. אם אין רווחה נפשית, הבנאדם לא בריא".
את הספר השני הוציאה לפני כשנה - 'הגוף האופטימי'. "הוא מלמד כיצד לשמור על גוף חסון מהכוח של הנפש ומהאופטימיות", היא אומרת.
רפואה מונעת
השינוי בחייה היא אומרת הוא מעבר למהפך; מבחינתה יש את דינה של לפני ההסבה המקצועית ואת זאת שאחריה. "אני בנאדם אחר מאז. זה כמו לידה מחדש. נפקחו לי העיניים ואני רואה את המציאות אחרת. לפני כן הייתי דינה הרופאה ועכשיו אני דינה המרפאה. רופא משפחה לא מרפא בנאדם שמגיע עם סוכרת, לחץ דם וכדומה; הוא נותן לו תרופות כדי לשמור אותו על 'אש קטנה', אבל זו כבר מחלה כרונית ובריא הוא כבר לא יהיה. זה מאוד עצוב שבזה אנחנו מסתפקים - בתרופות שישתיקו את המחלה ולא ירפאו אותה. אני למדתי כיצד ניתן למנוע את המחלה מראש. את רוב המקרים של הסוכרת למשל ניתן לרפא באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית, דמיון מודרך והורדת סטרס".
איך המשפחה הגיבה לשינוי הגדול?
"בהתחלה כולם היו מבוהלים, אבל לאט לאט ככל שאני השתניתי כל המשפחה השתנתה. בסופו של דבר זה היה מהפך משמח כי אני פחות כועסת, יותר שמחה ורגועה וקצת יותר סבלנית", היא צוחקת.
כמישהי שלמדה רפואה והקדישה לזה לא מעט מחייה, אחרי 17 שנה את כבר לא מאמינה ברפואה הקונבנציונלית?
"זאת שאלה קשה. חלק מהרפואה הוא נפלא; כל מה שקשור לכירורגיה, טיפול נמרץ, התפתחות האמצעים הטכנולוגיים שיש כיום והצלת החיים - אי אפשר לתאר את השינוי שחל בשנים האלה. אבל בכל מה שקשור לרפואת המשפחה, לדעתי אנחנו הולכים אחורה. יש יותר ויותר בירוקרטיה ובכלל כל נושא התרופות בעיניי זה תחום שממש כדאי להיזהר ממנו; אנטיביוטיקה למשל זה חומר שהורס לנו את החיידקים הטובים במעיים ולפעמים זה נזק בלתי הפיך כי אלה חיידקים שמאוד חשובים לבריאות שלנו. לדעתי אם ברפואת המשפחה לא ייעשו צעדים כדי להשקיע ברפואה מונעת, אז לא יהיה טוב פה. כולם מדברים על כך שצפוף בבתי החולים, צריך לדאוג מראש שהחולים לא יגיעו לשם בכלל. שם צריך להשקיע ולא בלהוסיף עוד מיטות".
מה את מציעה לאנשים שמתלבטים אם לקום ולעזוב את המוכר והבטוח וללכת בעקבות החלומות שלהם?
"המסר הוא לעשות את הדברים שהנפש שלך כמהה אליהם. תעשה משהו שיגרום לך לקום בבוקר בשמחה. אם זה לא ככה, עדיף שתוותר על הפנסיה, המשכורת, הכבוד והמעמד שלך וללכת לדרך חדשה. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא אבל עדיין אין שום סיבה שבנאדם יוותר על השנים הכי טובות שלו על משהו שהוא לא מאמין בו".