שימי שיידר שלח לפני יותר משנה ציורי נוף ארצישראליים לפי בקשת משרד התרבות ושכח מזה. אלא שלאחרונה הוא התבשר כי ארבעה מהם נבחרו לעטר לא פחות מ־15 שגרירויות של ישראל ברחבי העולם - כבוד גדול לאמן הרב תחומי הצנוע שעל אף ההצלחה שומר אמונים לפריפריה ואף מוציא לפועל יוזמות תרבותיות שונות שנועדו להעצים את חיי הקהילה ביישוב.
חיבור בין אנשים
שיידר (45), יליד רמת ישי, בוגר בית הספר החקלאי כדורי וכיום מתגורר בקרית טבעון, מפעיל את 'מומוס', חומוסייה ומרכז תרבות אותו הקים לפני 13 שנים בקרית טבעון כדי להעצים את הקהילתיות בעיר.
האמנות בכלל והציור בפרט סבבו את עולמו של שיידר עוד מגיל קטן, אבל רק ב-2013 הוא התחיל לצייר באופן מקצועי כאוטודידקט מבחירה. הציור בשבילו הוא כלי ליצירת גשר בין האמנות והתרבות לבין החיים עצמם. "עוד מילדות ציירתי בדמיון, הרגשתי שאני הולך בתוך ציור בחיים עצמם", הוא מספר, "מאז שאני זוכר את עצמי אני מתעסק בחיבור בין אנשים ובין תרבויות שונות. אני יזם תרבות וב'מומוס' אני מוציא לפועל יוזמות תרבותיות, כמו סיורים שתושבים מעבירים ברחבי העירייה במשך כל השנה ופסטיבלים שאנשים פותחים את בתיהם ומארחים בהם אירועים. אני מנחה קהילות בכל הארץ בפלטפורמה הזו של שיתופי פעולה ספונטניים בין אנשים".
מה מצב האמנות בעמק?
"יש פה הרבה אמנים מוכשרים בכל התחומים ואני חושב שלעמק יש תפקיד חשוב: אם בראשית ימי המדינה היו באים להתיישבות העובדת ולחלוציות, עכשיו אני והחברים שעושים דברים שקשורים לקהילה ולתרבות, מחזירים קצת את הרוח החלוצית הזו ואת האידיאלים האלה לעמק בעידן הזה. אני מאמין שהאידיאל הוא קהילה; אני חושב שהקשרים שאנחנו מפתחים עם שכנים, היוזמות ושיתופי הפעולה הספונטניים האלה הם ערך חשוב כי כך אנחנו מחזקים את הרשת הפנימית".
איך אתה משלב בין האמנות לחומוס? זה גם סוג של אמנות בשבילך?
"לחומוס אני קורא אמנות חברתית. אני חושב שהעתיד שייך לקהילות והחומוס הוא אוכל פשוט ועממי שמחבר בין אנשים. באים לכאן אנשים מהקהילה, באים לפה משוררים ובאים לפה מוסכניקים, יהודים וערבים. זה מרגש לראות מה קורה פה. 'מומוס' הוגדר מראש כחומוסייה או כבית תה שמשלב בין עממי לתרבותי, מזרח ומערב".
מסע בחצר הפנימית
לפני יותר משנה הגיע לידיו 'קול קורא' שהוציא מדור האמנות במשרד התרבות הקורא לאמנים ישראלים לשלוח ציורי נוף ארצישראליים ושיידר שלח שלושה מציוריו – שניים של נופי רמת ישי ואחד של מושב נהלל - ובהמשך שלח אחד נוסף של רמת ישי. לאחרונה התבשר שציוריו נבחרו לעטר את קירות שגרירויות ישראל במדינות שונות בעולם.
"היה תהליך של עשרה חודשים שבהם בחרו את היצירות, אני שלחתי להם את הדוגמאות ושכחתי מזה לגמרי", הוא נזכר, "כשהם חזרו אליי אחרי יותר משנה לא זכרתי אפילו שהשתתפתי בזה. זו היתה הפתעה מטורפת. עכשיו שלושת הציורים שנבחרו יגיעו בשלב הראשון ל-15 רפליקות מקוריות ממוספרות והם יוצבו ב-15 שגרירויות שונות ברחבי העולם. בהמשך שלחתי לוועדה ציור שציירתי מאוחר יותר והם מאוד התלהבו ממנו ורוצים להשתמש גם בו".
איך הגבת כשהודיעו לך שזכית?
"בגלל שאני עושה כל כך הרבה דברים בו-זמנית אני לפעמים לא עוצר לרגע להגיד 'קרה פה משהו מדהים'. לקח לי כמה שניות לקלוט ואז כשראש המועצה התקשר אמרתי לו 'וואו, זה באמת מיוחד ולא מובן מאליו'. אני באתי בשיא הנאיביות מרמת ישי הקטנה. אני אוהב את הנאיביות הזו והציורים שלי הם בין נאיבי לפנטסטי. גם הריאליזם שאני מצייר הוא קצת פנטסטי. אני מסתכל על כל הפשטות הזו ועל מה שיש ולא על מה שאין".
מה זה יהיה בשבילך כשהציורים האלה יוצגו בחו"ל?
"זה ניצחון קטן של התמימות והנאיביות ואפילו של הפריפריות. אתה יכול לצאת למסע בכל העולם אבל אתה גם יכול לצאת למסע בחצר שלך ולגלות לא פחות ולפגוש את עצמך; להעצים את המקום שבפריפריה וגם את עצמי כמישהו שחי שם. זה נראה לי הרבה יותר מרגש ומעניין מהמיינסטרים. יש לי גם צד מורד באקדמיה, של 'אתם לא תגידו לי עכשיו מה זו אמנות'".
תרבות קהילתית
שיידר מחובר מאוד למקום שבו נולד וגדל - רמת ישי. "ברמת ישי של פעם כולם הכירו את כולם", הוא מסביר מדוע, "יש שם חיבור בין מזרח למערב שהתחיל בימי קום המדינה. אין שם אתוס גבורה ברמה של כפר יהושע ונהלל, זה אוסף של אנשים שהגיעו אחרי השואה, אחד רוכל קופסאות שימורים מטורקיה ואחר מפולין. בעיניי זו הקרקע הכי מדהימה לייצר קהילה".
מעין כור היתוך?
"כור היתוך אבל זה לא תל אביב או חיפה וירושלים ולא מושבות בילויים. זו רמת ישי, לא היו יומרות. זה מקום מאוד נאיבי, אין פה איזו תנועת נוער שמכתיבה לך את הקצב או תנועה דתית. למדתי את הסיפורים של המקום ושמעתי עליהם. פתאום המקום הזה שכולם מכירים את כולם גדל; בין קרית טבעון שהוא יישוב קצת יותר מבוסס ומגדל העמק שהיתה יותר הארדקור ובאמצע רמת ישי שהיא כמו סברס כזה מתוק ועוקצני.
"המקום הזה הוביל אותי לעשות יוזמות חברתיות שיהיה משהו מעבר. תרבות קהילתית של אנשים ותושבים זה משהו שאני מקדם בכל הארץ. יזמתי פה את פסטיבל שייח' אבריק לתרבות ואת מרפסות נובמבר והליכות ג'אם בטבעון והקמתי פלטפורמה שנקראת 'קהילייה' שבה אנחנו מנחים קהילות בכל הארץ איך לעשות את זה: איך שכנים יכולים לשתף פעולה ביחד ואיך לחבר בין מתנ"ס לאוניברסיטה. אנשים פותחים את הבית שלהם ומארחים מופעים, זו המהפכה שאנחנו עושים כאן".