אי שם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, בתיכון משה שרת בנצרת עילית, ניצתה אהבה בין איילת לוי לשרון שטול. היא היתה בכיתה י' והוא היה תלמיד כיתה י"ב. הרומן ביניהם היה קצר ונמשך כחודשיים ולאחריו כל אחד פנה לדרכו בחיים, התחתן והקים משפחה.
אבל לאהבה יש חוקים משלה והיא אף פעם לא כבתה, ואיכשהו נשמרה על אש קטנה כמו גחל לוחש שמחכה להתפרץ ולבעור. מאז חלפו 30 שנה ודרכיהם הצטלבו פתאום באמצע החיים מחדש. גם אם הם שכחו האחד את השנייה וכל אחד היה בעולם שלו, משהו שם עדיין רחש מבפנים. האהבה ניצתה שוב, הגחל הפך לאש של אהבה עזה ולפני חודשיים הם התחתנו ומימשו את אהבתם.
מעריץ אלמוני
אהבת הנעורים התחילה בפתק קטן ששלח שרון לאיילת כשלמדו בתיכון, היא כאמור בכיתה י' והוא בכיתה י"ב, שבו הוא גילה את אהבתו כלפיה. "שמתי עליה עין ושלחתי לה מכתב אנונימי דרך חברה עם שרשרת ובובה על תליון וחתמתי בשם 'המעריץ האלמוני'", מספר שרון, "בסוף החברה גילתה לה שזה אני".
איילת: "קבענו להיפגש על יד החלונות בהפסקה בתיכון ואז התחיל הרומן בינינו".
ההתכתבות ביניהם והפגישות החפוזות נמשכו עד לרגע הנשיקה הראשונה אותה הם לא ישכחו. "הבאתי אותה הביתה יום אחד", נזכר שרון, "היינו בחדר מדרגות, האור כבה וזו היתה הזדמנות לנשק אותה סופסוף. אני זוכר שבאתי לנשק אותה כשהאור נדלק וההורים שלה יצאו מהבית וצעקו עליי שאעוף משם, זו היתה טראומה לשנינו".
הרומן נקטע לאחר זמן קצר כאשר החבר הקודם של איילת שהתחרה גם הוא על לבה הפעיל עליה לחץ שתחזור אליו. היא נכנעה ושלחה לשרון מכתב פרידה ששבר את לבו. "באותו זמן היה לי חבר שהיה אז בצבא וכששרון נכנס לתמונה נפרדתי ממנו. הוא מאוד אהב אותי ורצה שאחזור אליו. אז כתבתי לשרון שאני צריכה לבחור והחלטתי שאני בוחרת בו".
שרון התקשה להתמודד עם הפרידה: "אחרי מכתב הפרידה שלה כתבתי לה מכתב ארוך ומאוד יפה שעדיין נמצא אצלי ומאיזושהי סיבה לא שלחתי אותו".
לאחר פרק התיכון כל אחד פנה לדרכו. איילת נסעה בשנת 1999 לשליחות בארצות הברית וכשהסתיימה השליחות שלה היא נשארה להתגורר בניו ג'רזי. היא הכירה את בעלה דאז והיום הגרוש שלה בארצות הברית, התחתנה ונולדו להם שני ילדים. במשך עשר שנים היתה מורה ובגיל 32 עברה הסבה מקצועית, סיימה תואר שני ברפואה קלינית והיום היא עובדת כרופאה בחדר מיון בבית חולים בניו ג'רזי בארצות הברית.
שרון פנה לכיוון אחר לגמרי מאיילת; הוא נסע לתאילנד לטיול של אחרי הצבא ולאחר מכן היגר לאוסטרליה, שם עבד כמהנדס וכבעלים של חברת תוכנה. כמו איילת גם הוא פגש בניכר את אשתו, לימים גרושתו, הם התחתנו והביאו יחד שני ילדים.
בזכות הפייסבוק
נקודת המפנה שעוררה את הקשר ביניהם מחדש התרחשה ב-2015 כששרון העלה לקבוצת הפייסבוק 'נוסטלגיה – ילדותי בנצרת עילית' את אחד המכתבים ששלחה לו איילת בתקופת התיכון. "כולם העלו לקבוצה תמונות מחזור ותמונות נוסטלגיה מהילדות", מספר שרון, "אז נזכרתי בפתק שהיא כתבה לי על קצה של דף מחברת וששמרתי אותו בארנק הישן שלי כמה שנים. חיפשתי את הארנק ומצאתי את הפתק, צילמתי אותו ופרסמתי בפייסבוק, היא חתמה א.ל ולא איילת לוי".
איילת שהיתה אף היא חברה בקבוצה ראתה את הפתק שהצית בה את זיכרונות העבר. "פתאום זיהיתי את הפתק, זה היה מדהים. כתבתי לו הודעה פרטית במסנג'ר: 'אני זו שכתבתי את הפתק. איילת לוי' ואז הוא ענה 'תודה שהזכרת לי, היו זמנים'. ואז כתבתי לו שמדי פעם אני נזכרת בסצנה הלא כל כך נעימה שבגללה נפרדנו ומי יודע מה היה יכול לקרות לולא. אז באופן רשמי אף על פי שעברו 30 שנה אני מתנצלת'".
באותה תקופה גם איילת וגם שרון חוו חיי נישואים לא מאושרים. הקשר ביניהם המשיך על אש נמוכה, אך עברו ארבע שנים נוספות עד שהאהבה ניצתה בהם מחדש. הפעם היה זה תורה של איילת ליזום את הקשר.
"בינואר 2019 הייתי בספרד בטיול עם אמא שלי ודודה שלי ואני לא יודעת מה נכנס בי לכתוב לו הודעה. הייתי אז ראש שבט הצופים בניו ג'רזי אז כתבתי לו 'שרון, מזמן לא קשקשנו, מה שלומך? האם הילדים שלך בצופים הישראליים? אני ראש שבט הצופים בניו ג'רזי ופתאום נודע לי שיש שבט במלבורן ובסידני שלא ידעתי על קיומם'. אחרי שעה הוא ענה לי 'באמת שלא קשקשנו. הילדים שלי לא בעניין של הצופים ואם יש שבט בסידני תעשי סידור ותבואי לבקר את ראש השבט פה'.
"ואז הוא גילה לי שהוא ואשתו כבר לא ביחד, למרות שהם גרים יחד, שלכל אחד יש חבר וחברה וחיים אחרים מחוץ לבית כי הם כבר לא מתקשרים בזוגיות. אני חשבתי שהוא תפוס. ואז גיליתי לו שאצלי כבר אין חיי נישואים עשר שנים, שאנחנו חיים יחד בלי תקשורת, מדברים על גירושין אבל לא מוכנים לקחת את המחיר הכלכלי. סיימנו את השיחה בהחלטה לשמור על קשר".
זה השלב שהרגשתם שמתחיל פה משהו?
שרון: "כמה ימים אחרי זה כבר הצהרנו על אהבה".
טבלת ייאוש
חודש בלבד מאז שחודש הקשר הם כבר הזמינו חופשה משותפת בתאילנד לחודש אוגוסט. "אמרנו שלא התראינו 32 שנה אז לא נורא אם נחכה עוד חמישה חודשים", מספרת איילת, "בינתיים התחלנו לדבר גם בשיחות וידאו. האהבה נהייתה יותר חזקה וממש נהיה געגוע. הוא באוסטרליה ואני פה. הגעגוע הפך לבלתי נסבל. הכנו אפילו טבלת ייאוש".
אלא שטבלת הייאוש לא נמשכה הרבה זמן; בחודש מרץ נקרתה לשרון הזדמנות להגיע לארצות הברית במסגרת אירוע של החברה שבה עבד שנערך בקליפורניה. הם סיכמו להיפגש בשדה התעופה, ואת רגע המפגש המרגש לאחר כל כך הרבה שנים הם לא ישכחו.
איילת: "נסעתי אליו לקליפורניה והוא חיכה לי בשדה התעופה כמה שעות. אני זוכרת שירדתי במדרגות הנעות, הוא חיכה למטה ליד מסוע המזוודות, ואני התחלתי לנופף בידיים לשרון כדי שיזהה אותי. זה היה מפגש די מוזר. נסענו במונית למלון והחזקנו ידיים, עוד לא התנשקנו. שרון הסתכל קדימה נבוך ולא ידע מה להגיד. עשינו סלפי ראשון בשדה התעופה. שנינו היינו נבוכים".
שרון: "אחר כך הסתובבנו ברחובות ובכלל לא שמתי לב מה קורה ברחוב. כל העולם נעלם והיינו רק בתוך העולם שלנו, רק אני והיא. לאחר שלושה ימים נפרדנו".
חתונת קורונה
בפעם הבאה הם נפגשו בתאילנד ביולי 2019. "עשינו חיים משוגעים", מספרת איילת, "היינו חברים הכי טובים בעולם וזה ניכר בצורה שבה אנחנו מטיילים ובצורה שבה אנחנו מתקשרים. לפי דעתי יש בינינו טלפתיה".
עברו שלושה חודשים והפעם איילת הגיעה לבקר את אהוב לבה באוסטרליה. אחרי שחזרה לארצות הברית הם קבעו שהפעם שרון יגיע לבקר אותה בארצות הברית בתחילת מרץ 2020, אבל אז הגיעה הקורונה שעצרה את העולם ושינתה את התוכניות. "יום לפני שהוא היה אמור לטוס סגרו את השמים באוסטרליה בעקבות הקורונה", מספרת איילת.
רק לאחר שישה חודשים נפתחו השמים ונוצרה ההזדמנות להיפגש ובֿ-20 ביוני 2020 שרון נחת בארצות הברית, וארבעה ימים לאחר מכן הוא כבר הציע לאיילת נישואין. "הלכנו לעיירה חמודה ונכנסנו לחנות יד שנייה שאני מאוד אוהבת. ראיתי שם טבעת שמאוד אהבתי אז הוא קנה לי את הטבעת ושם לי אותה על היד. בערב לפני שהלכנו לישון, הוא הוריד לי את הטבעת, שם לי אותה שוב ושאל אותי 'התינשאי לי', וכמובן שאמרתי לו 'כן'".
החתונה התקיימה בטקס צנוע באוגוסט 2020. "חברה שלי חזנית בבית כנסת רפורמי ויש לה אישור לחתן זוגות", מספרת איילת, "ארגנו חתונה, באותו זמן חיפשנו בית וסוכנת הנדל"ן שמצאה לנו בית אמרה שהיא מוכנה שנתחתן בגינה שלה. הזמנתי 20 חברים שלי ועשינו חתונת קורונה. העלינו את כל המשפחה בישראל בזום. סיכמנו שלא יהיו שבע ברכות ולא כוס וטבעת כי אנחנו רוצים לשמור את זה לאירוע החתונה שנערוך בישראל".
בחודש דצמבר, בהפוגה בין גלי הקורונה, נסעו השניים לישראל והתחתנו בחתונה מרגשת ברמת ישי. "זה היה טקס מאוד צנוע עם המשפחה והחברים הכי טובים. היה מאוד מרגש. אבא של שרון שהוא ניצול שואה הביא כוס שהיתה שייכת לסבא שלו מתקופת השואה בהונגריה. היו לאנשים דמעות בעיניים. הרבה ליאורה אזרחי חיתנה אותנו".
יד הגורל
בימים אלו איילת (51) ושרון (53) גרים יחד בבית שקנו בניו ג'רזי והם אוהבים ומאושרים. שרון, שהיה באוסטרליה מהנדס, שיפץ את הבית ומיד אחר כך החליט לעשות הסבה ולעבוד כשיפוצניק. "בהתחלה בכלל לא רציתי לקנות את הבית ושרון התעקש ואמר שהוא יעשה לי אותו ארמון ובאמת הוא עשה. ואז הוא הבין שהוא אוהב לעשות את זה ועכשיו הוא משפץ כל מיני בתים".
במבט לאחור כשאתם מסתכלים על סיפור האהבה המיוחד שקרה לכם, איזה מסר או תובנה יש לכם?
שרון: "לא הייתי ממליץ למישהו להתחתן עם בן או בת זוג מתרבות אחרת. אי אפשר להוציא את הישראליות מהישראלי אפילו אם הוא גר בסידני או בניו ג'רזי, הישראליות זה דבר שטמוע בנו. אתה לא מרגיש את זה עד שאתה מתחיל לגור עם מישהו אחר. כשפגשתי את איילת פתאום הרגשתי מה זה לדבר עברית עוד פעם והכינויים וההומור ו'זהו זה'".
איילת: "אני לא חושבת שהייתי מכירה את שרון או מתיידדת איתו אם הנישואים שלי לא היו מתפרקים. במשך שנים פחדתי שלא אצליח לעמוד על שתי רגליים מבחינה כלכלית. היו לי הרבה חששות, אבל ברגע שהחלטתי שהאושר שלי הוא מעל הכל, פשוט הלכתי עם זה. אם אתה מחליט שאתה צריך לעשות שינוי, תעשה אותו, אל תחכה".
אתם חושבים שהדרך שעברתם, להכיר ממקום יותר בוגר אחרי כל השנים האלה, היתה נכונה לכם?
איילת: "אני חושבת שזו יד האלוהים. יש בזה איזשהו משהו על טבעי. עצם העובדה שפתק כזה קטן נשמר אצל אמא שלו והגיע איכשהו לארנק שלו ומשם לפייסבוק ואני ראיתי את זה והתכתבנו ושנינו גם נפרדנו באותו זמן. העיתוי שלנו גם היה נכון להתחיל משהו חדש, גם בשבילי וגם בשבילו. יש פה איזושהי יד מכוונת. אני מאמינה שמשהו מלמעלה מכוון אותנו ושומר עלינו. לפעמים אני מסתכלת על שרון ונורא מצטערת שהחמצנו את כל הזמן הזה שהיינו יכולים להיות ביחד מאז שהייתי בת 16, אבל אני גם מרגישה שמי שאני היום היא לא מי שהייתי אז. צמחתי כבן אדם, להיות בת 51 זה לא כמו להיות בת 16, זה ניסיון אחר ותובנות אחרות".
מה זו אהבה בשבילכם?
איילת: "אהבה קודם כל זו חברות. אמרתי בחתונה ששרון הוא גם חבר אמיתי וחבר לחיים, אוזן קשבת לרחשי הלב שלי. זה משהו שלא תמיד מוצאים ובשבילי זו האהבה האמיתית. יש הרבה זוגות שאוהבים אחד את השני, אבל אין ביניהם ממש חברות. זה שיש בינינו רומנטיקה מדהימה זה בונוס".
שרון: "איילת לימדה אותי מהתחלה שאהבה לא תלויה בדבר. אני אוהב את איילת לא בגלל שהיא ככה או ככה, אני פשוט אוהב אותה ואני מרגיש שהיא גם כן אוהבת אותי. לא בגלל שאני גבוה או שאני ממוצא כזה או אחר, היא פשוט אוהבת אותי ואני מרגיש את זה".