בכפר גלעדי חוגג את הנסיגה מלבנון
● שם: מוריס מיארה
● מגורים: בית שאן
● מקצוע: מנהל תפעול בחברת גוליבר וחבר מועצת העיר
● סיפור ליל הסדר: "בשנת 1983, בזמן שהיית צה"ל בלבנון אחרי המלחמה, הייתי חייל בסדיר - מש"ק בגדוד 51 בגולני. היינו אמורים לחגוג את חג הפסח בלבנון, באזור אגם קרעון. לילה לפני החג קיבלנו פקודה לנסיגה: ניתקנו מגע, אספנו את כל הציוד והתחמושת והגענו לבית הארחה בכפר גלעדי, ממש שניות ספורות לפני כניסת החג. מהר פירקנו את כל הנגמ"שים והמשאיות ונכנסנו ככה לליל הסדר. כולנו היינו בהיי מהנסיגה וזה היה כיף לא נורמלי.
"חגגנו את ליל הסדר עם המח"ט והמג"דים. היו איתנו גם הכתבים הצבאיים הבכירים בני ליס ומשה שלונסקי, הם היו איתנו בלבנון והיינו מאבטחים אותם בזמן שסיקרו את הפעילות שלנו. הם גם התלוו אלינו לליל הסדר. בליל הסדר חילקו הפתעות ומתנות למחלקה שמוצאת את האפיקומן. זה היה ליל סדר כיף וזכור לטובה, לפחות לא התבאסנו בלבנון".
בבית חולים העמק עם בשורה מרגשת
● שם: אורית נצר
● מגורים: קיבוץ עין הנצי"ב
● מקצוע: אמנית
● סיפור ליל הסדר: "ליל הסדר – פסח לפני 39 שנים בבית החולים העמק בעפולה. בעלי אודי נפצע בתאונת עבודה על ידי קומביין תפוחי אדמה, זמן קצר לפני חג הפסח. הוא אושפז במחלקה האורטופדית בבית החולים העמק ועבר ניתוח יום לפני פסח. בערב ליל הסדר הוא היה מאולחש ומורדם, ואני ישבתי על ידו. עוד לא היו לנו ילדים, הייתי בתוך תקופה של טיפולים. חברה טובה שלי איילה הייתה בקומה מעלי במחלקת יולדות לאחר לידת בנה ישי ואיתה הייתה עוד חברה טובה שלי איילה נדיבי מכפר מחולה, שילדה את בתה בשמת.
"חברנו ביחד לליל הסדר ב'כאילו' מסביב למיטתו של אודי. הסדר היה מאוד קצר, כי הן היו צריכות לחזור למחלקה ואני הלכתי לעמדת האחיות. במשמרת באותו זמן היו אחות בשם נעמה מכפר קמא, אחות מעפולה עילית, רופא מאיכסל, רופאה מעפולה וכוח עזר מדבוריה. שאלתי אותם על יציאת מצרים שלהם והם סיפרו, שיתפו ולימדו אותי פרק שלעולם לא אשכח. למדתי שכולנו אנשים עם לב טוב, לכל אחד 'עם' שלו וסיפור משלו ולכל אחד מאיתנו סיפור/מסע חיים מרתק. הייתה בינינו שיחה של אחדות ברמה שאי אפשר לתאר אותה. אחדות שהעם הזה כל כך זקוק לו.
"הגיע הלילה והלכתי לישון, אך המשכתי עם התחושה הזו לאורך שעות ארוכות. בשבת בבוקר, חול המועד, קמתי והרגשתי מאוד לא טוב. הלכתי לעשות בדיקה והתברר לי שאני בהריון. זעקתי: 'את חרותי'. זו הייתה זעקה אמיתית. אחרי שש שנים שלא נקלטתי להריון אהיה אמא. יש תקווה בעולם. חלפו השנים: אודי שלם וחזק, יש לנו חמישה ילדים וארבעה נכדים שיהיו טובים ובריאים".
במוצב בלבנון עם ארז גרשטיין ז"ל
● שם: אחיקם משה דוד
● מגורים: עפולה
● מקצוע: יועץ פוליטי ואסטרטג
● סיפור ליל הסדר: "ליל הסדר 1998: בפסח האחרון שלי בצבא - שלושה חודשים לפני תום שירותי הסדיר כלוחם בגדוד 12 של גולני, הייתי במוצב עישייה בלבנון. בליל הסדר הזה היו נוכחים ארז גרשטיין ז"ל, מפקד יחידת הקישור של לבנון ומח"ט גולני, ועמירם לוין אלוף פיקוד הצפון דאז. היו בו רגעים מאוד מיוחדים. מי שבישל את האוכל היה שלמה 'בניני' אלחרר מקרית שמונה, שזכה בפרס על מפעל חיים לפני כמה שנים. היו שם לוחמים מהגדוד שכמה ימים קודם חיסלו מחבל. אני זוכר שהחביאו את האפיקומן והם הבטיחו פרס, אבל אני לא זוכר מה היה הפרס.
"האווירה הייתה ממש עולצת ושמחה; שרנו את השירים בשמחה אדירה. זה היה בלתי נשכח. הבנו על מה אנחנו נלחמים, דיברו באותו ליל סדר על החירות של העם היהודי מאז יציאת מצרים. אני זוכר שאמרו שלוחמי צה"ל הם אלו שדואגים לחירות העם היהודי היום. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ויש כאלה שעושים הכל תמיד בלי תנאי לנסות לפגוע בנו. רצף החירות הזה מתחיל ביציאת מצרים והוא ממשיך גם היום.
"ליל הסדר היה מאוד מיוחד גם בגלל האנשים שהיו בו. ארז גרשטיין שהיה אגדה מטורפת בגולני בפרט ובצה"ל בכלל עוד לפני מותו ועמירם לוין שהיה גיבור סיירת מטכ"ל. אני זוכר שלא היה דיסטנס. הם לא התייחסו אלינו בקשיחות וזרמו איתנו ועם השירים של גולני שהשתלבו בתוך שירי ההגדה. בתום הסדר אני ובני המחזור שלנו היינו אפילו קצת עצובים, כי הבנו שאנחנו עומדים להשתחרר ומעבירים עכשיו את המקל למישהו אחר.
"חודש לפני זה התחלתי לצאת עם בת הזוג שלי החדשה ואני זוכר שבליל הסדר ממש התגעגעתי אליה, זה היה ליל הסדר האחרון שלא עשיתי איתה יחד כי היום היא אשתי. היא שלחה לי חבילה גדולה לפני ליל הסדר לבסיס".
בפושקר שותף בהכנת הבישולים
● שם: דניאל בן
● מגורים: מושב דבורה
● מקצוע: מנכ"ל מרכז שחקים עפולה
● סיפור ליל הסדר: "שנת 2007, בעיצומו של טיול אחרי צבא שעשיתי על אופנוע, הייתי בפושקר במרכז הודו. פתאום הייתה התארגנות של מאות ישראלים יחד לחגוג את ליל הסדר. אחרי הרבה שבועות וחודשים שלא חשבתי על שום דבר שמחבר אותי לישראליות, יהדות וציונות, פגשתי קבוצה מאוד גדולה של אנשים וכולם מתחברים לזה באופן שלא הרגשתי לפני. מצאתי את עצמי יומיים, עוצר את הטיול ונמצא בהכנות קדחתניות. בפעם הראשונה בחיי הייתי שותף בבישולים: הכנתי קניידלך וסלטים ועוד מאכלי חג. מצאתי את עצמי חלק מרכזי בצוות שהפיק את הערב וחלק מההנחיה וההקראה של ההגדה.
"מאז אני לא מפסיק לעשות אירועים קהילתיים. ממרחק הזמן למדתי שבסוף אתה יכול לנסוע אלפי קילומטרים ולחשוב שאתה מנותק ומשורשים ומחוויות ילדות, אבל מה שלא תעשה בסוף זה יפגוש אותך. דווקא המרחק הוא לפעמים מקרב".
בודד בחדר האוכל של כלא 6
● שם: מאיר דותן
● מגורים: טבריה
● מקצוע: סופר ומשורר
● סיפור ליל הסדר: "כחייל בן 19 שרתי במשטרה הצבאית בבסיס גדות בסמוך לקיבוץ גדות, הקיבוץ מהשיר. נשפטתי לשבעה ימי מחבוש. אל כלא 6 הגעתי בערב חג הפסח, חג החירות, יום בו נלקחה חרותי. הוכנסתי לתא 7. הייתי לבד בתא, אז נשכבתי על המיטה ועצמתי את העיניים. בעיטה במיטה הקפיצה אותי: התיישבתי בבהלה במיטה ומולי ישב שוטר שחייך אליי ורגע לאחר מכן גיחך. 'היי, אני שמעון ואתה בטח מאיר דדון', ספק שאל וצחק: 'מאיר אתה היחיד בתא בחג. כולם שוחררו. קיצרו להם את תקופת המעצר. אלוף הפיקוד החזיר להם את חירותם לכבוד חג החירות'. 'שמעון...', רציתי לשאול אותו והוא מיד חתך אותי: 'המפקד בשבילך המפקד, אבל כשאנחנו לבד אתה יכול לקרוא לי קריספל'.
"'קריספל', פניתי אליו: 'רק אתה ואני פה?' והוא ענה: 'לא, בטח שלא, יש עוד אסירים. בוא הולכים לחדר האוכל, הגיע זמן לליל הסדר'. נכנסתי לחדר אוכל של קצינים ושוטרים. השולחן היה ערוך ומוכן לקריאת ההגדה ואני התיישבתי בראש השולחן. 'איפה כולם?', שאלתי אותו והוא ענה לי: 'אתה כולם' ועזב את חדר האוכל.
"שמעתי את שירת 'מה נשתנה הלילה הזה' מחדר האוכל הסמוך. את קולות הצחוק של החוגגים ולא הבנתי מדוע הם שמחים כשחירותם נלקחה. הבטתי בהגדה, הסתכלתי על גביע הקידוש ויין הפטישים שהיה סמוך לו ועל המדים המרופטים והבלויים שלבשתי. הורדתי את כובע הברט הצבאי שחבשתי, נעמדתי על רגלי והלכתי לעבר בדידותי, אל התא שבו נלקחה חירותי ביום החירות. הלילה הזה הכל השתנה".
לבד בעמדת השמירה בסירקין
● שם: ניצן פלג
● מגורים: שדמות דבורה
● מקצוע: ראש המועצה האזורית גליל תחתון
● סיפור ליל הסדר: "בליל הסדר בזמן שירותי הסדיר בשנת 1997 בבסיס סירקין בפתח-תקווה, מצאתי את עצמי נשאר בפלוגת הלוחמים לבד. הייתי אז חייל במסלול של היחידה בסיירת יע"ל (יהלום) של חיל ההנדסה. היה צריך מישהו שיתנדב להישאר בליל הסדר בעמדת השמירה ואני התנדבתי והאמת, שאני לא יודע למה ומה גרם לי להחלטה הזו.
"כל החג הייתי לבד. בערב ליל הסדר היה איתי עוד לוחם בפלגה שכבר סיים מסלול. היינו שנינו לבד, אבל בגלל שהוא היה צוות מעלי היה איזשהו דיסטנס בינינו. מדי פעם הוא קפץ לעמדה שלי לראות אם אני בסדר ואם אני צריך משהו. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בחיי שלא הרגשתי את חג הפסח בכלל ולא חוויתי את ליל הסדר. זה לא קרה שנית וגם ולא יקרה.
"עכשיו במבט לאחור יש תחושה של פספוס. אני לא אדם דתי, אבל יש דברים כמו ליל הסדר שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו כעם ויש להם משמעות וחשיבות".
במדינה זרה עם תחושת גאווה
● שם: שני אילוז
● מגורים: טבריה
● מקצוע: עורכת דין, מתמודדת על ראשות העיר
● סיפור ליל הסדר: "לפני מספר שנים נסענו עם הילדים וחברים לחופשה בהולנד. אני גדלתי בבית מסורתי וכך גידלתי וחינכתי את ילדיי. אנו מציינים כל חג ושבת כהלכתו, יחד עם זאת אני מכבדת כל אדם, דרכו ודרך חייו. החברים שאיתם נסענו גדלו אחרת ואינם שומרי דת ומצוות, הם אמרו כי זה בסדר מבחינתם 'לדלג' על ליל הסדר ואנו יכולים ללכת לבית חב״ד, ומבחינתנו זה היה פתרון קל וישים. בנקודה זו החלטתי שאין מצב שאנחנו לא נחגוג יחד, זוהי אינה חברות בעיני וחשוב יותר: ניתנה לי ההזדמנות לקרב לבבות ולהראות לחבריי כיצד מציינים חג כהלכתו, על כל המצוות והמנהגים.
"מיד לאחר שנחתנו בבלגיה ולפני שעשינו דרכנו לפארק בהולנד יצרתי קשר עם לקוח שלי, חרדי המתגורר בבלגיה ומיד התחלנו להיערך למשימה: נסענו לקהילה היהודית ורכשנו בסופרים המקומיים מצרכים כשרים, תבלינים ואפילו סירים חד פעמיים, לאחר נסיעה ממושכת הגענו לווילה כאשר נותרו שלוש שעות בלבד לכניסת החג. במבצע צבאי של ממש רתמתי את כל המשפחה והחברים ותוך מספר שעות עמדה לה ארוחת חג שלא ביישה אף בית בישראל, ברוב פאר והדר ושפע גדול.
"המסר החשוב שהיה חשוב לי להעביר בעיקר לילדיי הוא שערכים של חברות והכנסת אורחים, שעליהם גדלתי וחונכתי עוד מילדותי כילדה בשכון ד׳ בטבריה, הם ערכים עליונים. לפני הדאגה לעצמנו עלינו לראות את חברינו. גם אם קשה ואנחנו עייפים ורוצים ליהנות ולבלות, זהותנו כיהודים וקיום מצוותינו קודמים להכול. ציון חג במדינה זרה משרה עלינו תחושת גאווה ושלמות, ורצון לדקדק בכל מצווה ומצווה, קלה כבחמורה. ובליל הסדר הזה הקפדנו הקפדה יתרה ללמד את ילדינו סיפור יציאת מצרים, סיפור אבותינו, בשירים ובברכות".