גאווה מקומית בעמק הירדן: מאיר בחבוט, המורה האגדי לחינוך גופני מבית החינוך דגניה, זכה השבוע בפרס היוקרתי על מפעל חיים בטקס מרשים שנערך במשכן הכנסת. בחבוט (65), תושב גבעת אבני, שהחל את דרכו כאתלט מצטיין בבית הספר ממלכתי ד' בטבריה, הפך במשך 43 שנות פעילותו לדמות מפתח בענף האתלטיקה בצפון הארץ. כיום הוא מנהל מרכז אימון המונה 96 אתלטים ו-5 מאמנים, כשתלמידיו משתתפים באליפויות ישראל ואף מייצגים את המדינה בתחרויות בינלאומיות.
בחבוט נבחר לקבל את פרס מפעל החיים על ידי ועדה ציבורית ברשות ראש עיריית גבעתיים רון קוניק ויו"ר ועדת התרבות והספורט במרכז השלטון המקומי בשיתוף איגוד המאמנים. את פרס מפעל החיים קיבל על עשייתו באתלטיקה - מועדונים בית ספריים שהקים לאורך השנים וניהול תחרויות והפעילות האתלטית בעמק הירדן שמרכזת סביבה את כל אזור הצפון.
"הייתי הכי מהיר בכיתה והכי מהיר בשכבה", משחזר בחבוט את תחילת דרכו בטבריה. "התחלתי להתאמן וזכיתי להישגים ב-400 מטר משוכות וריצות ל-100 ו-400 מטר". אחרי השירות הצבאי, כשהגיע זמן לבחור מקצוע, ההחלטה עבורו הייתה טבעית: "הלכתי עם הלב שלי – עם הספורט".
בחבוט מלמד חינוך גופני בבית החינוך בדגניה א' כבר 41 שנה ומאמן בעמק הירדן 43 שנה.
איך נראה היום הראשון שלך בדגניה לפני 41 שנה?
"זה היה מרגש מאוד. הייתי ילד בן 24 שרק סיים את סמינר אוהלו. בית החינוך דגניה כבר היה שם דבר ואני באתי והחלפתי מורה עם ותק של 14 שנה. אמרתי לעצמי - 'אני לא אגיע בחיים ל-14 שנה', והנה הגעתי ל-41 שנה בבית החינוך. אני בעצמי התחנכתי תוך כדי זה שחינכתי".
מה השתנה בחינוך הגופני מאז שהתחלת ועד היום?
"פעם היו כיתות קטנות יותר. כקבוצה נראה לי שפעם היו יותר תחרותיים או יותר עם מוטיבציה. אבל היום התקדמנו מאוד בתנאים – יש אולם מדהים בדגניה עם מיזוג אוויר. היום רצים 60 מטר על מסלול גומי משובח, כשאני הייתי אתלט רצנו על מסלול פחם".
למצוא כישרון
לאורך השנים טיפח בחבוט דורות של אתלטים מצטיינים. "הגענו לאליפות עולם לנוער ואליפות העולם בקאדטים", אמר בגאווה, "שי סיוקן מקיבוץ גזית היה שיאן ישראל לנוער בקפיצה לגובה וזכה במקום שני בתחרות אזורית שנערכה ברודוס. עכשיו יש לנו אתלטית בשם תמרה ברוש ממולדת, ילדה בכיתה ח', סגנית אלופת ישראל בקפיצה לגובה עד גיל 16".
איזה הישג אתה הכי גאה בו שהגעת אליו?
"ההישג הבינלאומי הטוב ביותר שהיה לנו היה דווקא של טברייני, אייל דקל. הוא היה תלמיד שלי והבאתי אותו לאתלטיקה, התחלנו לאמן אותו בהדיפת כדור ברזל, הוא היה מעולה בזה, חזק ומהיר. הוא עשה שיא ישראלי בהדיפת כדור ברזל כשהיה בכיתה י"א ואחרי זה ייצג את ישראל בסין באליפות העולם ולקח שם מקום שלישי".
מה הסוד המקצועי שלך?
"זו עבודה סיזיפית של יום יום. זה דורש בעיקר למצוא את הילד המוכשר, להראות לו כמה הוא טוב ואז כשהוא נדבק והוא רוצה את זה המוטיבציה שלו בשמיים. אחרי זה הוא כבר רודף אחריי לעוד אימונים".
איך אתה מצליח לשלב בין שאיפה להישגים ספורטיביים לבין ערכים חינוכיים?
"הערכים החינוכיים מאוד חשובים לנו. אצלנו קודם כל מסתכלים על הילד מבחינה חינוכית שהוא מתנהג כמו שצריך. אנחנו מתנדבים בכל מיני תחומים כמו חלוקת מים בטריאתלון ואני חושב להתנדב השנה בדברים משמעותיים יותר כמו ללכת לבית אבות. גם את בעלי הצרכים המיוחדים אנחנו מטפחים בענפים הפרא-אולימפיים".
לעבוד קשה
האתלטיקה אותה מאמן בחבוט כוללת 44 מקצועות מריצה קצרה וארוכה, משוכות וקפיצות, קפיצה לרוחק ולגובה ועד זריקה בדיסקוס. "אנחנו מתחילים באתלטיקה מכיתה א'. יש לנו 'אתלטיקידס', קבוצה של 17 ילדים בכיתה א'-ב', באים הורים ומעודדים וראש המועצה מכבד אותנו בנוכחותו וממש עושים הפנינג. מתאמנים אצלנו מילדים ועד בוגרים, היום הכי בוגר שלי הוא שופט בית משפט השלום בטבריה, ארנון קימלמן, שהוא והבת שלו מתאמנים אצלי בזריקת דיסקוס".
מה המסר העיקרי שאתה מנסה להעביר לתלמידים שלך?
"להיות תחרותי ולהתקדם בתחום הספורט, אבל גם להיות בן אדם טוב עם ערכים. הילדים פה שונים, מנומסים, אומרים תודה על כל דבר שהם מקבלים. זה מאוד חשוב לי הערכים לצד התחרותיות".
באופן אישי מה מניע אותך להמשיך ולהשקיע כל כך הרבה שנים?
"הרבה שואלים אותי 'איך יכול להיות שצעירים אחרי שנה-שנתיים נשחקים והולכים הביתה ואתה ממשיך', אבל אני אוהב את זה בנפשי. כשאני מזניק פה ילדים לריצת 60 מטר אני מרגיש כאילו אני עומד שם על קו הזינוק כי אני בעצמי הייתי אתלט ואני פשוט אוהב את המקצוע ומנחיל את האהבה הזאת לילדים".
קראו גם:
אתה לא מתכוון לפרוש בקרוב?
"אני מגיע בצעדים די מהירים לפנסיה, כנראה שאני אפרוש מבית הספר עוד שנתיים, שזה מאוד סיזיפי. אבל באתלטיקה אין גיל, אני אמשיך מצידי עד גיל 80".
קיבלת הכרה על המפעל החיים שלך. איך הרגשת?
"הרגשתי בעננים. הגענו לכנסת לטקס מספר מאמנים שקיבלו את פרס מפעל חיים. עלינו על הבמה והקריאו את כל מה שכתבו עלינו. כולם מחאו כפיים עם המון כבוד. אחרי זה שורה של חברי כנסת לחצו לנו את היד וקיבלנו תעודה ממוסגרת מאוד יפה עם חותמת של הכנסת".
יש לך חזון לעתיד הספורט בעמק הירדן?
"אנחנו עדיין פריפריה ועדיין קטנים, אז תמיד אנחנו מסתפקים ברץ או שניים לריצות ארוכות כשאנחנו משתתפים באליפות ישראל. החזון שלי שתהיה לנו קבוצה של ריצות ארוכות בגיל נוער של 15 ילדים, שירצו מכל האזור לבוא ולהתחבר אלינו. זה תהליך איטי אבל אנחנו בונים אותו לאט-לאט. החזון שלי מבחינה אישית להביא אתלט לרמה הכי גבוהה בעולם, אפילו לאולימפיאדה. יש את הכישרונות, יש את המקצועיות והמתקנים, רק צריך לעבוד קשה ולהגיע לזה".
איזו עצה יש לך למורים צעירים בחינוך גופני שעכשיו מתחילים את הדרך?
"צריך המון נחישות ועקביות ולהאמין בזה שעם הזמן אתה מקבל את הפידבק מהילדים ומההורים. היום ממרום גילי אני כבר מגדל דור שני, ההורים של האתלטים היו אתלטים שלי. האתלטים שלי הבוגרים נהיו מדריכים ומאמנים. זה מעגל שנסגר. אני בעצמי מעביר קורסים למדריכי אתלטיקה. הלוואי ויבואו מורים צעירים וישתלבו אצלנו בעבודה".
ראש המועצה האזורית עמק הירדן, עידן גרינבאום: "מאיר הוא דוגמה ומופת לאיש חינוך, בכל רמ"ח איבריו. הוא גם דוגמה להתמדה ואמונה אמיתית בעבודה קשה ובעשייה מכל הלב למען קידום בנות ובני הנוער. הזכייה שלו בפרס למפעל חיים ריגשה את כולנו והוכיחה שוב עד כמה מערכת החינוך בעמק הירדן איכותית".